השופט נעם סולברג מספר על חוויותיו במחיצתו של היועץ המשפטי לממשלה יוסף חריש ז"ל, שהלך לעולמו בשבוע שעבר, כיצד "התייצבתי לפניך כפרח משפטים לפני למעלה מ-20 שנה, להתמחוּת, ולאחריה כעוזר משפטי. מורי ורבּי היית: בהליכות ובהליכים, בדרך ארץ ובמשפט. בַּסדר הזה". לפניכם דברי ההספד המלא בהלוויה שנערכה ביום שישי
יוסף. אהבתיך. את מאור הפנים. את השכל הישר. את הלב והנשמה. את האופק הרחב. את השפה. התייצבתי לפניך כפרח משפטים לפני למעלה מ-20 שנה, להתמחוּת, ולאחריה כעוזר משפטי. מורי ורבּי היית: בהליכות ובהליכים, בדרך ארץ ובמשפט. בַּסדר הזה.
מה רב טוּבך אשר צפנת לבאים בקִרבתך. הקדמת שלום לכל אדם. שלום כן, אמיתי, מתעניין, דורש טוב.
"צדק צדק תרדוף", אמרת ועשית, כדברי חז"ל: צדק בְּצדק. לא בדרך חתחתים, לא בעקיפין, אלא במישרין. צדק במהות וצדק בפרוצדורה.
תפקיד קשה הוא היועץ המשפטי לממשלה, יש שיאמרו קשה מנשוא. ראיתיך, יוסף, בדיונים ארוכים אל תוך הלילה, בלבטים, הררי ניירות, שלל עצות. ואחרי ככלות הכל, רגעי ההכרעה. ידעת לקלף את הקליפות, לפזר את הערפל, להתעלם מכל שיקול זר, לחתור אל האמת.
עמדת על משמר שלטון החוק. ידעת לדבר קשות עם ראשי ממשלה, שרים ושועים, אך לא עשית את תפקידך עטרה להתגדל בה, ולא סיפרת תפארתך בראש חוצות כדי שלא להתכבד בקלונם של אחרים. היית, יוסף "מן הנעלבין ואינם עולבין, שומעים חרפתם ואינם משיבים, עושים מאהבה ושמחים בייסורים, שעליהם הכתוב אומר: 'ואוהביו כצאת השמש בגבורתו' ". פעמים רבות היה צורך בגבורה של ממש על מנת להבליג. היו לך תעצומות הנפש לשם כך. לא כותרת יום המחר היתה בראש מעייניך, לא גערה של פוליטיקאי, לא ציוּן של עיתונאי, לא קללה של רב. שלטון החוק וכבוד האדם באשר הוא אדם היו עיקר; השאר – טפל.
ראיתיך דן ומחליט בבקשות לעיכוב הליכים פליליים, עניינים פעוטים לכאורה של פלוני שחלהּ ואלמוני שירד מנכסיו וביקשו שלא להמשיך בהליכים נגדם. מה כל אלה אל מול חוות דעת משפטית לראש הממשלה בעניין ציבורי מסעיר העומד על הפרק? אך אתה, כדרכך, ראית כל אדם כעולם ומלואו. ברגש, בשכל ובשקדנות, דנת מדי יום והחלטת בבקשות מעין אלה לעיכוב הליכים. אגב כך תיקנת לשון וסגנון בהמלצות הפרקליטות, כי השפה העברית יקרה לך מזהב ומפז.
גם מורה ללשון היית לי, כמו לכל מי שבא בצל קורתך. מילון אבן-שושן בלשכתי היום, כמו שהיה בלשכתך אז, הוא הספר המשומש והבּלוי, יותר מספרי החוקים וכִּרכי פסקי הדין. זכורה לי ישיבה של מנכ"לי כל משרדי הממשלה שכונסה בבהילות בראשותך, כשתוקן חוק יסודות התקציב ובוטלו באחת הכספים הייחודיים. מוסדות הציבור הנתמכים חישבו להישבר, והיה צורך מיידי דחוף ביותר בקביעת קריטריונים לחלוקת תמיכות. ואתה בשלך. לא החילות במלאכה, כל עוד במילה לועזית עסקינן: קריטריון. לא נתקררה דעתך עד אשר הגית את המינוח העברי ההולם, ויקרֵא שמו בישראל: תבחין. זכות היוצרים על המילה "התמחרות" נתונה לך. הִצעת "תחלוקה" במקום "פרצלציה" ועוד לרוב.
ראוי ללמוד וללמד את הנחיותיך כיועץ משפטי לממשלה, לחקור ולדרוש בהחלטות שיצאו תחת ידך; חלקן יפות לשעתן, חלקן לדורות. יש בהן שנויות במחלוקת, יש שצדקתן התבררה רק בדיעבד. הצד השווה בכולן: רגש ותבונה.
עוד מעט קט שעת בין-ערביים של ערב שבת קודש פרשת "ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה". מקשה רש"י, מדוע צריכה התורה לכתוב כי יעקב – אבי יוסף בנו האהוב – יצא מבאר שבע והלך לחרן, ולא אמרה בפשטות כי הלך מבאר שבע לחרן. "אלא מגיד שיציאת צדיק מן המקום עושה רושם. שבזמן שהצדיק בעיר הוא הודהּ, הוא זיוהּ, הוא הדרהּ. יצא משם, פנה הודהּ, פנה זיוהּ, פנה הדרהּ". אף אתה יוסף, פטירתך מאיתנו, עושה רושם. הִטבעת חותם במשפט הישראלי, חידשת מונחים בשפה העברית, השפעת שפע רב וגמלת חסדים טובים. את מידת החסד הטבעת גם בצאצאיך. תהא זו לנחמה.
בירושלים נולדת, ספוג באהבת א-לוקים ואדם, ואל עפרהּ אתה שב.
תהא נשמתך צרורה בצרור החיים.
נעם סולברג
ה' בכסלו תשע"ד 8.11.2013
