ההתאחדות לכדורגל תפצה עוזר שופט בליגה הלאומית ששובץ בליגה נמוכה בשל משקלו. מדובר בפגיעה בכבוד האדם, בשוויון, ובהפרת חובת תום הלב מצד המעסיק בשל שיקולים זרים. אין לדרוש כי ימשיך בעבודתו, שכן בנוסף לפגיעה האישית מתקיימת הרעה מוחשית בתנאי העבודה משהשכר נמוך משמעותית
עסקינן בערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי, שבו נדחתה התביעה שהגיש המערער נגד ההתאחדות לכדורגל. המערער הצטרף לאיגוד בשנת 2004, והסכם ההעסקה הראשון בין הצדדים נחתם בשנת 2008 לאחר שרק בשנה זו הסדירה ההתאחדות מול המוסד לביטוח לאומי את מעמד השופטים. מאז שנת 2008 חּודש הסכם ההעסקה מדי שנה בשנה, לתקופה קצובה החופפת את עונת המשחקים - מחודש אוגוסט עד לחודש מאי בשנה העוקבת. החל מעונת המשחקים 2013 - 2014 ועד לתום עונת 2015 - 2016 - סה"כ 3 עונות, השתייך המערער לסגל הבכיר, עת שימש כעוזר שופט בליגה הלאומית. בחודש מאי 2016, זומן המערער לשימוע בעקבותיו הומלץ על גריעתו מסגל הליגה הלאומית, בשל "יכולת מקצועית נמוכה מהמצופה"., ולשייכו לסגל האזורי. המערער הגיש תובענה נגד ההתאחדות בבית הדין האזורי, בה טען כי פוטר מטעמים פסולים - בשל משקל עודף. תביעתו נדחתה תוך שנקבע, כי החלטת הגריעה התקבלה משיקולים מקצועיים בלבד.
ההתאחדות מצדה טוענת כי החלטת הגריעה התקבלה משיקולים מקצועיים וענייניים בלבד. לדבריה, תפקודו המקצועי של המערער כשופט וכעוזר שופט היה בינוני בלבד ואף חלש ולכן הוא זומן לשימוע, ולא בגלל משקלו.
כב' השופטת ל' גליקסמן פסקה כי יש לקבל את הערעור בחלקו. הוכח שהחלטת הגריעה נעוצה משמעותית גם במשקלו של המערער ולא רק בשיקולים מקצועיים. גרסת ההתאחדות בנוגע ל"משקל" ו"נראות" הייתה גרסה מתפתחת. כעולה מפרוטוקול השימוע, עניין המשקל הועלה חזיתית בשימוע, ונטען כלפיו כי הוא הבטיח לרדת במשקל אולם לא קיים את התחייבותו. בכתב ההגנה שהגישה ההתאחדות טענה כי המערער התבקש "פעם אחר פעם" להקפיד על משקלו, אך הפר את התחייבותו. מנכ"ל האיגוד מר טפר, אף אמר לראיון בגלובס כי שופט הוא "חלק ממוצר טלוויזיוני", הוא חייב להיות אתלט והנראות שלו צריכה להיות טובה. בעוד שבראשית ההליך הודתה ההתאחדות כי משקלו ואי עמידתו בהתחייבות להפחית ממשקלו היוו שיקול בהחלטת הגריעה, הרי שבמהלך ההתדיינות שינתה את גרסתה והתכחשה לחלוטין לגרסתה המוקדמת. בית הדין האזורי אימץ את גרסתה המאוחרת של ההתאחדות וכלל לא התייחס לאמירות מזמן אמת. באמירות הרבות בעניין משקלו של המערער הן בדוחות הביקורת והן בשימוע לפני הוועדה, יש לכל הפחות כדי להעביר את נטל הבאת הראיות להתאחדות, והימנעות ההתאחדות מחשיפת ציון הוועדה וההנמקה לו פועלת לחובתה. משקלו של המערער היה שיקול משמעותי, גם אם לא יחיד, בהחלטה לגרוע אותו מסגל הליגה הלאומית ולשבצו בליגה נמוכה יותר. בית הדין האזורי התעלם מראיות רבות המעידות על כך שמשקלו של המערער והשלכתו על נראותו היה נושא לשיח בינו לבין גורמים שונים בהתאחדות, עת הוא נדרש להפחית ממשקלו והובהר לו שאם לא יעשה כן מעמדו ייפגע. עוד התעלם בית הדין קמא מראיות המעידות על החשיבות שייחסה ההתאחדות למשקל ונראות של השופטים, מכך שגרסתה של ההתאחדות הייתה גרסה מתפתחת, ומכך שגרסתה בדבר רמת תפקודו המקצועי של המערער לרבות כושרו הגופני והשלכות המשקל על תפקודו וכושרו הגופני אינה עולה בקנה אחד עם דוחות הביקורת, שברובם זכה המערער להערכות חיוביות ולציונים טובים.
בהמשך לאמור, נקבע כי המחוקק טרם הסדיר התייחסותו להפליה מחמת משקל. על שולחן הכנסת הונחה הצעת חוק איסור הפליה מחמת משקל, אך היא לא קודמה. במקרים שבהם משקלו של אדם, כשלעצמו, אינו רלוונטי לעבודתו ואין לו השלכה על יכולתו לבצע את עבודתו, והעובד מוכיח כי החלטת המעסיק התקבלה גם בשל משקלו, קמה לעובד עילת תביעה בשל פגיעה בכבוד האדם, בשוויון, וגם מכוח הפרת חובת תום הלב, שכן משמעות הדברים היא כי המעסיק קיבל את החלטתו משיקול זר ולא ענייני. הוכח כי משקלו של המערער, שהוא שיקול זר, היווה גורם משמעותי בהחלטת הגריעה, ועל כן מתקבל הערעור ברכיב זה ונקבע כי החלטת הגריעה נתקבלה שלא כדין, והמערער זכאי בשל כך לפיצוי בסך של 40,000 ₪, זאת בשל הפגיעה בכבוד ולעוגמת הנפש שנגרמו לו.
יתרה מכך, נקבע כי יש לקבל את טענת המערער כי בינו ובין ההתאחדות התקיימו יחסי עובד-מעסיק גם עובר לשנת 2008. אין לקבל את קביעתו של בית הדין האזורי כי בנסיבות המקרה יש לדחות את טענתו של המערער בשל שיהוי בהגשת התביעה. לא ניתן להתעלם מפערי הכוחות בין הצדדים ומכך שכל עוד המערער היה מעוניין להמשיך בעיסוקו כשופט/עוזר שופט כדורגל בהתאחדות, והאפשרות לעסוק בכך מחוץ להתאחדות לא קיימת או כמעט ואינה קיימת, הוא היה חייב לחתום מדי שנה על אותו הסכם עבודה, הכולל הצהרה בדבר העדר יחסי עבודה עובר לשנת 2008. לא הוכח כי היה שוני בין מתכונת העסקתם של השופטים עובר לשנת 2008 ולאחריה. לפיכך, יש לקבל את טענת המערער כי התקיימו יחסי עבודה בינו לבין ההתאחדות עוד לפני שנת 2008. עם זאת, לנוכח העובדה כי המערער סיים את עבודתו בהתאחדות, והתביעה לזכויות סוציאליות שונות התיישנה או נדחתה, המשמעות האופרטיבית של הכרה במעמדו של המערער כעובד עובר לשנת 2008 היא אך ורק בזכאותו לפיצויי פיטורים. עם זאת, נקבע כי המערער לא הוכיח את זכאותו לשכר נוסף בעד פעילויות נלוות. מעבר להסכמה המפורשת בהסכם ההעסקה, המערער הסכים למעשה בהתנהגותו כי בעד הפעילויות הנלוות לא ישולם שכר נוסף. עוד נקבע שדמי ההבראה כלולים בשכר ששולם לתובע וכי הוא מעולם לא הלין על כך.
זאת ועוד, נקבע כי באשר לסיום יחסי העבודה בין הצדדים, המערער טען כי התפטר בדין מפוטר, בשל הרעה מוחשית בתנאי העבודה, לאחר שהועבר מהליגה המקצוענית לליגה החובבנית. המערער התפטר מעבודתו ולא פוטר. החלטת הגריעה אין משמעותה פיטורים, אלא שיבוץ המערער בליגות נמוכות יותר מהליגה הלאומית. המערער הוא זה אשר לא היה מוכן להמשיך בעבודתו בהתאחדות לאחר גריעתו מסגל הליגה הלאומית, שכן ראה בכך פגיעה במעמדו ואף בכבודו, במיוחד לנוכח כך שההחלטה התקבלה שלא משיקולים מקצועיים בלבד. מכתבו של המערער, שכונה על ידו "מכתב התראה" הוא במהותו מכתב התפטרות. הכותרת למכתב הייתה: "הודעה על סיום העסקה בשל הרעת תנאים והתראה בדבר תשלום זכויות בטרם נקיטת הליכים משפטיים ...". עם זאת, החלטת הגריעה מקנה למערער זכאות לפיצויי פיטורים מחמת שהיא מהווה נסיבות שבהן אין לדרוש מהעובד כי ימשיך בעבודתו. אכן, נערכים מדי שנה שינויים בהצבות השופטים, כך שלמערער לא הייתה זכות מוקנית להמשיך להיות משובץ בליגה הלאומית, אולם, משהוכח כי החלטת הגריעה ושינוי השיבוץ נתקבלה גם משיקול זר - משקלו של המערער, ולנוכח תחושת הפגיעה הן בפן המקצועי והן בפן האישי ועוגמת הנפש, אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו. כמו כן מתקיימת הרעה מוחשית בתנאי העבודה משתשלום שכר שיפוט נמוך משמעותית בעד כל משחק. נקבע כי המערער זכאי להשלמת פיצויי פיטורים בעד התקופה שמינואר 2004 עד דצמבר 2008 בסך של 5,067 ₪. בנוסף, תשלם ההתאחדות למערער שכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪. החיוב בהוצאות שהוטל על המערער בפסק הדין קמא, בטל.
לסיכום, הערעור מתקבל בחלקו.
המערער יוצג ע"י: עו"ד לירון סבן; עו"ד אדוה אפרת בוזנח; המשיבה יוצגה ע"י: עו"ד אבישי איפרגן
