ביה"ד לעבודה קיבל את גרסת התובע כי הובטחו לו 30% משכר הטרחה בתיקים שבהם טיפל והשלמה לשכר חודשי של 8,000 שקל, וקבע כי כוונתו של הנתבע לעגן בכתב את פרשנותו ל"הסכם האחוזים" היוותה הרעה בתנאי העבודה. עוד נקבע כי העובדה שהתובע ועובד נוסף הקימו משרד מתחרה אינה מוכיחה תכנון מוקדם ולא היתה הסיבה להתפטרותם
בית הדין האזורי לעבודה קיבל חלקית את תביעתו של עו"ד יהודה הר צבי שהתפטר מעבודתו במשרד עורכי הדין ד"ר מאיר טויזר ושות' ופסק לו פיצויים בסך של כ-65 אלף שקל בגין רכיבי שכר שונים. השופט דורי ספיבק קבע כי עורך הדין התפטר מעבודתו בנסיבות המזכות אותו בפיצויי פיטורים נוכח הכוונה להרע את תנאי עבודתו וכי הטענות לפיהן הוא התפטר יחד עם עובד נוסף על מנת להקים משרד מתחרה לא הוכחו.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
התובע הועסק במשרד המתמחה בדיני נזיקין במשך שלוש שנים עד שהתפטר לטענתו לאחר שלא שולמו לו תנאי העסקה שונים שסוכמו עמו, ולאחר שהתברר לו שבכוונת המשרד להרע את תנאיו. התובע טען כי הוא נתן התראות על כך למעסיקיו ולאחר שהם לא חזרו בהם מכוונתם זו, הוא הודיע על התפטרותו בשל הרעת תנאים. בהמשך עתר התובע לקבלת פיצויי פיטורים בדין מפוטר, וכן לשורה ארוכה של רכיבי שכר שלא שולמו לא כדין וליתרת שכר בגין תיקים שטופלו על ידו והטיפול בהם הסתיים.
השופט דורי ספיבק קיבל את התביעה וציין כי חוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה) קובע את חובתו של מעסיק למסור לעובד עם תחילת עבודתו הודעה מפורטת אודות תנאי העבודה, ובכלל זה פירוט של כלל התשלומים שיהיה זכאי להם במהלך עבודתו. לדעת השופט, במקרה זה "הסנדלר הלך יחף", שכן הנתבעים לא טרחו לקיים את הוראות החוק ולא מסרו לתובע בכתב את פירוט תנאי עבודתו. נוכח מחדל זה, חלה הוראת סעיף 5א לחוק הקובעת כי בנסיבות אלו תהיה חובת ההוכחה על המעסיק בדבר העניין השנוי במחלוקת, ובלבד שהעובד העיד על טענתו באותו עניין.
לאחר בחינת מסכת העדויות והראיות, הגיע בית הדין למסקנה כי לא התובע לא הוכיח את טענותיו בדבר המתכונת המוסכמת של שכרו ומצד שני לא הוצגו גם די ראיות המאפשרות לקבוע שהנתבעים הוכיחו את גרסתם. עם זאת, משהנטל היה על הנתבעים להוכיח שתנאי ההעסקה לא היו כפי שטען להם התובע, קיבל בית הדין את גרסת התובע במלואה בקשר לכך. כפועל יוצא, נקבע כי התובע היה זכאי לשכר ברוטו של 8,000 שקל בשנת עבודתו הראשונה בתוספת נסיעות ותנאים סוציאליים, והחל משנת העבודה השנייה הוא היה זכאי לשכר עבודה בסך 30% משכר הטרחה שיתקבל בתיקים שבהם טיפל, תוך הבטחה כי בכל מקרה שבו יפחת השכר מ-8,000 שקל, הוא יהיה זכאי להשלמה ("רשת ביטחון") עד לשכר חודשי מינימלי זה. כמו כן, התקבלה טענת התובע כי הוא זכאי להמשיך ולקבל כשכר עבודה את אותם 30% בגין שכר טרחה הממשיך להתקבל בגין תיקים שהיו בטיפולו, וזאת גם לאחר סיום עבודתו במשרד.
השופט ספיבק קיבל את טענת התובע כי הוא התפטר בדין מפוטר בנסיבות המזכות אותו בפיצויים, וקבע כי כוונתו של הנתבע לעגן בכתב את פרשנותו ל"הסכם האחוזים" היוותה הרעה בתנאי העבודה של התובע. כמו כן, עולה בבירור שאכן התנהל שיג ושיח במשך מספר שבועות בין הצדדים, כאשר התובע ועובד נוסף מחו בתוקף בפני הנתבע על הרעת התנאים הצפויה ואילו הנתבע מצדו עומד על שלו לא היה מוכן לחזור בו.
עוד נקבע כי מכתב "סיום ההעסקה" ששלח התובע לנתבע תומך בכל טענותיו בעניין מועד התפטרותו, בעובדה שזו באה על רקע הרעת תנאים שניתנה לנתבע האפשרות לתקנה, וכן בכך שהנתבע ויתר על עשרת הימים האחרונים מתוך תקופת ההודעה המוקדמת שניתנה לו. גם העובדה שמכתב זה נותר ללא מענה בזמן אמת חיזקה לדעת בית הדין את התחושה שהאמור במכתב נכון.
השופט ספיבק דחה את טענות הנתבעים כי לא היה קשר סיבתי בין ההתפטרות להרעה, שכן ממילא תכננו התובע והעובד הנוסף לפרוש יחדיו ולהקים עסק מתחרה, וקבע כי טענות אלה לא הוכחו ועצם העובדה שהשניים אכן הקימו משרד לאחר התפטרותם אינה מוכיחה שזו הייתה הסיבה לכך. ראיה נוספת לכך שפתיחת המשרד החדש נעשתה "ללא תכנון מוקדם" מצא בית הדין גם בכך שהמשרד החדש נפתח בכתובת זמנית, וגם אם נכונה הטענה שכבר בתקופת ההודעה המוקדמת נקטו השניים בפעולות ראשוניות להקמת משרד עצמאי, אין בכך כדי להוכיח דבר בדבר הסיבות להתפטרותם.
התובע יפוצה בסך כולל של 65,625 שקל בגין פיצויי פיטורים, פדיון חופשה, דמי הבראה, תשלום חלף הודעה מוקדמת, תשלום שכר ופיצוי על אי הפרשות מלאות לפנסיה. בנוסף ניתן צו הצהרתי לפיו התובע זכאי ל-30% מהכנסות המשרד בגין תיקי הלקוחות המפורטים בתצהירו. המשרד ישלם לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 12 אלף שקל. התביעה נגד בעל המשרד נמחקה.
