חדשות

ביה"ד לעבודה קבע כי שימוע בהודעת טקסט הוא אוקסימורון שאינו יכול להוות תחליף לדו שיח, וכי התנהלות החברה, שבחרה במפלט המהיר והנוח ביותר להשקיט את הקול הזועם של הלקוחות אשר תבעו את ראשה של העובדת, אינו יכול להיחשב הליך תקין של פיטורים

בית הדין האזורי לעבודה בירושלים קיבל את תביעתה של נציגת שירות לשעבר בחברת "פלאפון", ופסק לה פיצוי בסך 40 אלף שקל בגין פיטורים שלא כדין ועגמת נפש. התובעת פוטרה לאלתר מעבודתה באמצעות חלופת מסרוניםלאחר שפרסמה בעמוד הפייסבוק שלה את תמונתו של מחבל שביצע פיגוע דקירה בירושלים כשעליה הכיתוב "שהיד". השופט כאמל אבו קאעוד קבע כי התנהלות החברה כלפי התובעת הייתה בבחינת "משפט שדה" שאינו יכול להיחשב כהליך תקין של פיטורים, וזאת על מנת להשקיט את הקול הזועם של הלקוחות שתבעו את ראשה. עוד נקבע כי תחת גילוי אחריות ונהיגה באיפוק בחרה החברה במפלט המהיר והנוח ביותר להשקיט את רחשי הציבור תוך הפגנת אדישות לפגיעה בתובעת.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

התובעת, שהייתה סטודנטית למשפטים, עבדה כנציגת שירות בפלאפון במשך כשנה וחצי. באוקטובר 2015 אירע פיגוע דקירה בירושלים, בו נפגע נער בן 15 שנפצע באורח בינוני. המפגע נמלט ממקום הדקירה ונורה למוות כעבור זמן קצר על ידי המשטרה. בעקבות האירוע פרסמה התובעת בעמוד הפייסבוק שלה את תמונתו של המפגע ועליה כיתוב בערבית "שבית את נפשי שהיד". למחרת היום לא התייצבה התובעת לעבודה ושלחה מסרון למנהלת הצוות שלה, לפיה היא לא תגיע למחרת לעבודה שכן חבר טוב שלה נפטר והיא "לא חושבת שתוכל לתפקד".

בהמשך אותו יום, התבקשה התובעת להסיר את הפרסום שהעלתה לדף הפייסבוק שלה והוזהרה שאם לא תעשה כן תפוטר לאלתר. התובעת לא הסירה את הפרסום ולכן למחרת היום פוטרה מעבודתה. מיום למחרת האירוע ועד לפיטורי התובעת הצדדים תקשרו ביניהם במסרונים בלבד. באותו יום, פרסם סמנכ"ל משאבי האנוש של החברה מכתב לעובדים שבו דיווח על פיטורי עובדת שהביעה תמיכה עם פעילות חבלנית, מבלי לציין את שם התובעת.

בעקבות האמור, עתרה התובעת לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין, הוצאת לשון הרע ועוגמת נפש, וטענה כי היא פוטרה מבלי שנערך לה שימועו כדין וכי במכתב לעובדים הוציאה החברה את דיבתה. לטענתה, היא לא פרסמה את התמונה כאות הזדהות עם מעשה הטרור, אלא הפגינה צער על מותו של חבר קרוב. עוד טענה התובעת כי היא העתיקה את התמונה עם הכיתוב ולא הוסיפה אותו בעצמה.

החברה טענה מנגד כי התובעת הביעה תמיכה ברורה במחבל ובמעשה הטרור, תוך שהזדהתה כעובדת החברה, וכי סיום העסקתה נעשה כדין לאחר שהיה ברור כי אין בכוונתה להסיר את הפרסום. עוד נטען כי במעשיה גרמה התובעת לנזק משמעותי לחברה והייתה עלולה לגרום לנזק חמור עוד יותר אלמלא נקטה החברה בצעדי מנע.

השופט כאמלאבוקאעודקיבל את התתביעה וציין כי ניכר מעדויות הצדדים הפער בפרשנות שכל צד נתן לאירוע ולמשמעות פרסום תמונתו של המפגע בעמוד הפייסבוק של התובעת. השופט ציין כי ככל שטענותיו של המעסיק כלפי העובד חמורות יותר, כך מתעצמת זכותו של העובד להתגונן בפני הטענות או לפחות לנסות ולשכנע את מעסיקו לחזור בו מההחלטה. בעניין זה הובהר כי השימוע אינו טקס שיש לקיימו כדי לצאת ידי חובה, אלא מטרתו להביא לכך שתתקבל החלטה עניינית ומושכלת, תוך מתן תשומת לב מלאה ומשקל ראוי לעמדותיו ולעניינו של מי שעלול להיפגע מההחלטה. במקרה זה, קבע השופט, התובעת פוטרה מעבודתה לאלתר מאחר שלטענת החברה הביעה תמיכה ברורה במחבל ובמעשה טרור. מדובר בהאשמה חריגה בחומרתה המחדדת עוד יותר את חובתה של פלאפון כמעסיקה לברר את העובדות לאשורן בטרם תחליט על הפסקת עבודתה של התובעת. עם זאת, מהשתלשלות העניינים ברי כי התובעת פוטרה פחות מ-24 שעות מהמועד בו התבקשה לראשונה להוריד את התמונה שפרסמה, מבלי שהוזמנה לשימוע ומבלי שמי מטעם החברה נפגש עמה ופירט בפניה את טענות החברה כלפיה.

השופט הוסיף תכתובת במסרונים קצרים כדוגמת אלו שהוחלפו בין התובעת למנהלת שלה אינה יכולה להגשים את תכלית השימוע, שכן התכתובת בוצעה עם מי שאין לה סמכות להחליט בעניין המשך או סיום העסקתה של התובעת. בעניין זה הדגיש השופט כי שימוע בהודעת טקסט הוא אוקסימורון שאינו יכול להוות תחליף לדו שיח, טיעון ענייני והתמודדות מושכלת עם טענות. גם ההחלטה על פיטוריה של התובעת התקבלה על ידי מי שלא פגשו אותה וממילא לא שמעו אותה. כמו כן, ההודעה במסרון על הכוונה לפטר את התובעת אם לא תסיר את הפוסט מיד, ידיעתה על לקוחות פלאפון שקראו לפיטוריה ותשובתה לאולטימטום שהוצב בפניה – קרו בתוך פחות מ-24 שעות בעוד שהתובעת באבל על מות חברה, באופן העומד בסתירה חזיתית לתכלית השימוע, והוא אף בבחינת "משפט שדה" שאינו יכול להיחשב כהליך תקין של פיטורים, כפי שטענה החברה. השופט ציין כי בהיעדר הליך שימוע, הפרה החברה את חובתה כמעסיקה ומנעה מהתובעת את זכות הטיעון על מנת להשקיט את הקול הזועם שתבע את ראשה, ועל כן עליה לפצותה ב-30 אלף שקל בשל פיטורים שלא כדין.

עם זאת, נדחתה התביעה בעילת לשון הרע וצוין כי שמה של התובעת לא צוין במכתב ששלח סמנכ"ל החברה לעובדים, והתובעת לא הוכיחה ש-150 עובדי המוקד בבארשבע הבינו כי מדובר בה. לפיכך, לא הוכח כי מדובר בלשון הרע. עוד נקבע כי גם אם מי מעובדי החברה הבין כי המכתב עוסק בתובעת והיה נקבע כי מדובר בלשון הרע, הייתה עומדת לחברה הגנת האמת בפרסום, שכן התובעת אכן פרסמה את תמונת המפגע בדף הפייסבוק האישי שלה בצירוף הכיתוב "שהיד" וברי שהדברים פורשו על ידי הציבור הרחב ועל ידי מנהלי החברה כהבעת תמיכה בטרור. לכך יש להוסיף את העובדה שלחברה היה אינטרס חברתי בפרסום הדברים על מנת לחדד את נהלי החברה, לפיהם עובדים המזדהים כעובדי החברה ברשתות החברתיות מתבקשים שלא להביע דעה בנושאים פוליטיים. בנוסף, עומדת לחברה הגנת תום הלב מכוח סעיף 15 לחוק שכן הרושם הוא שהפרסום נעשה על ידי החברה בתום לב, שכן הוא היה סביר בנסיבות העניין ואף כלל את הבהרת נורמות ההתנהגות המצופות מהעובדים. כמו כן, החברה האמינה באמיתות הדברים ואף נמנעה מפגיעה העולה על הנדרש, שכן לא פרסמה את שמה של התובעת.

עוד נקבע כי בנסיבות העניין לא ניתן לבסס עילה להפליה מכוח חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, אולם יש לפסוק לתובעת פיצוי בגין עגמת נפש. בעניין זה, סבר השופט כי הדרך בה נהגה החברה עם התובעת, קרי עריכת שימוע בהודעת טקסט, פיטורים לאלתר והפצת מכתב לעובדים ממנו יכלו להסיק חלק מהם כי התובעת תומכת בטרור – אינה ראויה על אף שאינה מקנה כאמור פיצוי מכוח עוולת לשון הרע. השופט ציין כי תחת גילוי אחריות ונהיגה באיפוק – בחרה החברה במפלט המהיר והנוח ביותר להשקיט את רחשי הציבור תוך הפגנת אדישות לפגיעה בתובעת, ועל כן היא מחויבת בפיצוי של 10,000 שקל בגין עוגמת הנפש.

סע"ש 42715-12-15