התובע טען כי פיצה דומינו מוכרת פיצה משפחתית במחיר של 27.90 שקל אך בפועל מעגלת את הסכום ולא מחזירה עודף. ביהמ"ש התרשם כי התובע מנסה לנצל לרעה את ההליכים כדי לקבל מהנתבעת כספים שאינם מגיעים לו והבהיר: "אין דרכו של בית המשפט לעסוק גם בפגיעה מזערית של זכות"
בית המשפט לתביעות קטנות בקריות דחה תביעה שהגיש לקוח של פיצה דומינו על סכום פעוט בצורה קיצונית – 10 אגורות בלבד, וחייב אותו בהוצאות משפט בסכום של 500 שקל, לאחר שקבע כי מדובר בזוטי דברים ובניסיון להוציא כספים שאינם מגיעים לו.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
התובע טען כי מזה שלוש שנים פיצה דומינו מוכרת פיצה משפחתית במבצע תמורת 27.90 שקל, ומכיוון שהוא מתגורר בסמוך לסניף של הנתבעת, הוא נהג לגשת למקום ולקנות את הפיצה. לאחרונה אף הגדילה הנתבעת ורכשה מספר טלפון מקוצר להזמנות – 2790*, המסמן ככל הנראה את מחירה של הפיצה. אלא שלטענת התובע, במספר רב של פעמים הלקוחות שמשלמים במזומן וגם באשראי מחויבים בסכום של 28 שקל ואינם מקבלים עודף של 10 אגורות כנדרש.
התובע ציין בתביעתו כי הוא סבור שהדבר מחייב תביעה ייצוגית, אולם מאחר שהוא אינו עורך דין, הוא העדיף לפנות לעתור לבית המשפט לתביעות קטנות לקבלת פיצוי על פי חוק הגנת הצרכן פרק ב': הטעיה וניצול מצוקה.
פיצה דומינו טענה מנגד כי טענות התובע הן כלליות, ללא ציון תאריך, שעה או כל מועד קונקרטי אחר, אשר יאפשר לה להביא עדים ואסמכתאות מטעמה לצורך הפרכת גרסתו וחשיפת מזימתו לקבלת כספים שלא כדין. לטענתה, גם אם עקב טעות בתום לב לא הוחזר לו עודף, דבר המוכחש, הרי שמדובר לכל היותר בזוטי דברים ובתביעה קנטרנית.
הרשם הבכיר נדים מורני דחה את התביעה וציין כי התובע לא הצביע בתביעתו על מקרה ספציפי שבו הוא נדרש לשלם 28 שקלים עבור פיצה משפחתית והנתבעת סירבה להחזיר לו עודף חרף בקשתו ולא הציג כל ראיה התומכת בטענותיו. השופט העיר כי התובע הותיר את הרושם כי הוא מנצל לרעה את הליכי בית המשפט בניסיון להוציא כספים מהנתבעת שאינם מגיעים לו.
עוד קבע הרשם כי אין לתובע להלין אלא על עצמו וכי כל צרכן מחויב לבדוק את העודף שהוא מקבל מהעסק בסמוך לאחר קבלתו, וזכותו לקבל את כל העודף המגיע לו. אולם, החסרת 10 אגורות, שהוא סכום זעום לכל הדעות, כאשר מחיר הפיצה הוא 27.90 שקל, אינה מצביעה על ניצול לרעה, ניצול מצוקה או התנהגות שלא בתום לב מצד הנתבעת.
"אכן מדובר בזוטי דברים שאין דרכו של בית המשפט לעסוק בעניינים זעירים וקלי ערך שכאלה, עניינים של מה בכך ואין דרכו של בית המשפט לעסוק גם בפגיעה מזערית של זכות", כתב הרשם בפסק הדין. "לאור מהות התביעה ובהיעדר כל בסיס עובדתי לה, אני מחליט לחייב את התובע לשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך של 500 שקל".
