עתירה מנהלית ראשונה מסוגה שהגישה חברת מועצת עיריית חדרה מבקשת להורות לראש העירייה לחדול מחסימת גולשים ומחיקת תגובות בדפי הפייסבוק שלו ושל העירייה. לראשונה יידרש בית המשפט להכריע במתח בין השימוש ברשתות החברתיות לבין זכויות חוקתיות עקרוניות
בשבוע שעבר הוגשה לבית המשפט לעניינים מנהליים בחיפה עתירה ראשונה מסוגה בישראל, שתכליתה להורות לראש עיריית חדרה לבטל חסימת גולשים ולחדול ממחיקת תגובות בדף הפייסבוק הציבורי שלו ובדף הרשמי של העירייה. את העתירה, שהוגשה באמצעות עורך הדין אדיר בנימיני ממשרד עורכי הדין דוידוב-בנימיני ושות', הגישה חברת מועצת עיריית חדרה שירלי עודד ואליה הצטרפו עוד שישה תושבי-העיר שנחסמו מדפי הפייסבוק המדוברים. לטענת עודד, מנהלי הניו-מדיה בעירייה נוהגים למחוק תגובות ולחסום באופן שיטתי וגורף תושבים בעיר המביעים דברי ביקורת כנגד ראש העירייה, כשלעומת זאת כל מי שמגדף את חברי האופוזיציה או מהלל ומשבח את ראש העיר זוכה לקבל את הבמה כולה.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
כאמור, מדובר בנושא שטרם נידון או הוכרע בישראל והוא מהווה נדבך נוסף במתח המובנה בין הטכנולוגיה המתחדשת לבין החוק והחיים בעידן המודרני. אחת הדוגמאות הקלסיות למתח זה הוא דיני לשון הרע, שהוחלו בלית ברירה גם על ביטויים ופרסומים ברשת האינטרנט למרות שהחוק עצמו אינו מתייחס לכך ונחקק הרבה לפני שמישהו יכול היה לדמיין לעצמו את ההתפתחויות הטכנולוגיות של ימינו.
כמו בנושא של לשון הרע, גם הסוגיה של חסימת או הגבלת השימוש בפייסבוק מתמקדת בזכות לחופש הביטוי, שהוכרה לא אחת כערך חוקתי במשפט הישראלי. הנושא פרץ לחיינו לא מזמן, על רקע טענות לפיהן פייסבוק אינה מטפלת כראוי במקרי הסתה לאלימות או טרור ולאחר מכן נוכח פעולות שנקטה הרשת עצמה להשעיית וחסימת גולשים שעשו שימוש במילים מסוימות בפרסומיהם. העתירה המדוברת עוסקת בהיבט נוסף והוא ההיקף הראוי לביטוי כאשר מדובר בדפי פייסבוק של אנשי ציבור או גופים ציבוריים.
דפי הפייסבוק הציבוריים הם מעין 'כיכר שוק' מודרנית
העתירה באה בהמשך לפסק דין שניתן על ידי בית משפט פדראלי בארצות הברית בנוגע ליושבת-ראש מחוז לונדון במדינת וירג'יניה, פיליס רנדל. באותו מקרה התקבלה עתירתו של אזרח שנחסם מדף הפייסבוק הציבורי של רנדל למשך שמונה שעות בשל התבטאויות כנגד מועצת בתי הספר של המחוז, ונקבע כי חסימת גולש בפרופיל ברשת החברתית השייך לנבחר ציבור היא פגיעה פסולה בחופש הביטוי.
מלבד האמור, ביוני השנה ניתנה פסיקה תקדימית ברמה העולמית כאשר בית המשפט העליון האמריקאי ביטל חוק של מדינת צפון קרוליינה שהגביל את הגישה לאתרי אינטרנט מסוימים לעברייני מין מורשעים. בית המשפט קבע כי החוק אינו חוקתי מאחר שהוא סותר את התיקון הראשון לחוקה (חופש הביטוי), גם אם המטרה שעמדה בבסיסו היא קריטית ומוצדקת. השופט קנדי, שכתב את דעת הרוב, קבע כי אם בעבר היה קושי לזהות את המקומות החשובים להחלפת דעות והשקפות, היום התשובה ברורה – המרחב האינטרנטי, ורשתות חברתיות בפרט: "באמצעות הטלת איסור מוחלט על עברייני מין לגשת לאתרים אלו", כתב השופט, "נמנעת מהם גישה למה שמהווה עבור רבים מקור עיקרי להתעדכנות במאורעות עכשוויים, חיפוש עבודה, דיבור והקשבה ב"כיכר העיר" המודרנית וסקירת המנעד הנרחב של המחשבה והידע האנושי".
חשוב לציין כי חופש הביטוי במשפט האמריקאי מעוגן בחוקה ואילו בישראל הוא "רק" במעמד של זכות יסוד שעלולה לסגת מפני אינטרסים מתנגשים. למרות זאת, לא מן הנמנע שלפסיקה האמריקאית תהיינה השלכות גם על בית המשפט בישראל, כפי שקורה לא אחת בנושאים תקדימיים שאין להם אח ורע בפסיקה. מעבר לכך נראה שמעל הכל מתחילה לחלחל סוף סוף ההכרה לפיה פייסבוק, טוויטר ודומותיהן אינן רק חברות מסחריות בעלות שיקולים כלכליים קרים אלא השפעתן על חיינו גוררת עמה גם אחריות וחובות.
סנונית ראשונה בישראל להלך רוח דומה ניתנה בדו"ח נציב תלונות הציבור לשנת 2016 שהתפרסם בסמוך לפסיקת בית המשפט העליון האמריקאי, שהתייחס בין היתר לתלונות שהוגשו לנציבות בנושא מחיקת תגובות וחסימת גולשים בדפי פרופיל של נבחרי ציבור בפייסבוק מכל הארץ. מבקר המדינה, יוסף שפירא, בכובעו כנציב תלונות הציבור קבע כי "אי-מתן האפשרות לאדם להגיב בדף פייסבוק רשמי של איש ציבור או מחיקת תגובתו הם בגדר מעשה הפוגע בחופש הביטוי של אותו אדם" וכי מניעת ביקורת לא נוחה לאיש הציבור או לגוף הציבורי אינה בבחינת תכלית ראויה למחיקת תגובה מהדף. לאחרונה אף שלח העיתונאי תומר אביטל מאתר "מאה ימים של שקיפות" מכתבי התראה לשרים וחברי-כנסת הנוהגים לדבריו לחסום מגיבים ולמחוק תגובות ביקורתיות כלפיהם בדפי הפייסבוק שהם מנהלים, אולם כאמור מדובר בפעם הראשונה שהנושא יבוא לפתחו של בית המשפט.
עו"ד אדיר בנימיני, ממשרד דוידוב-בנימיני ושות' אמר: "בלב העתירה עומדת החובה להגן על חופש הביטוי של הגולשים בדפי הפייסבוק הציבוריים; זוהי הזירה המרכזית בה מתנהלים הויכוחים הפוליטיים הן בזירה המקומית והן בזירה הארצית כיום. זו מעין 'כיכר שוק' מודרנית. הרשתות החברתיות הן שנותנות לתושבי העיר חדרה את האמצעי להביע את דעתם על המתרחש בעירם. חילופי דעות, ליבון של ההשקפות, קיום וויכוח הציבורי פתוח וגלוי, הם כלים חיוניים הצריכים לעמוד לכל אדם באופן שווה במדינה בעלת משטר מתוקן".
לקריאה נוספת ראו:
האם דרוש דין מיוחד כדי לרסן את תאגידי הענק האינטרנטיים כמו פייסבוק וגוגל?
