חדשות

עורכת דין שחיפשה מועמדים לעבודה הופתעה לגלות כי בקורות חיים רבים שקיבלה לא צוין מוסד הלימודים של המועמד. האם מדובר בבוגרי מכללות החוששים להתקל בסטיגמה מצד מעסיקים הסבורים שרמתם המקצועית נחותה?

האם בוגרי מכללות חוששים לציין את שם מוסד הלימודים בו עשו את התואר במשפטים? עו"ד אלה הראל, העוסקת במשפט צבאי ונכי מערכת הביטחון, מספרת כי נתקלה בתופעה כשחיפשה עו"ד למשרדה לצורך החלפה של עו"ד שיוצאת לחופשת לידה: "בתוך יום אחד בלבד קיבלתי עשרות קורות חיים, מתוכם בלטו קורות חיים לא מעטים בהם ציינו המועמדים את שם התיכון בו למדו לפני עשרים שנה ואפילו המוסד בו עשו "מחויבות אישית" בגיל 15, אך נעדר מהם שמו של מוסד הלימודים בו למדו לתואר במשפטים. לאחר שנתקלתי בעוד ועוד מועמדים שהשמיטו נתון זה, הבנתי שאין מדובר במקריות".

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

עוד היא מספרת "יש לי קושי עם כך שכבר בקורות החיים בוחר המועמד להסתיר מידע רלוונטי באופן סלקטיבי. בנוסף, מדובר במידע שלהערכתי יתברר עוד לפני הראיון, בשיחה טלפונית עם המועמד, כך שלדעתי מועמד כזה מקטין מראש את הסיכויים שיזומן לראיון, בניגוד לסברה שמועמד כזה מגדיל את סיכוייו להיות מזומן לראיון". היא מוסיפה: "מעבר לכך, אני חושבת שאדם צריך להיות שלם עם בחירותיו ולהתגאות במוסד הלימודים שהכשיר אותו למקצוע בו הוא עוסק, גם אם הוא חושב שיש סטיגמה כנגד אותו מוסד לימודים. בעיני, הדרך להילחם בסטיגמה היא להגיש קורות חיים איכותיים המציינים גם את מוסד לימודי המשפטים, לעשות רושם חיובי בראיון וכמובן להשקיע במקצוע עריכת הדין. מנגד, ניתן גם להבין את המצוקה של עורכי דין שמרגישים שהם מתקשים להשתלב בשוק העבודה בגלל דעות קדומות הנוגעות למקום בו למדו אלא שלדעתי, זו לא הדרך למגר את הדעות הקדומות הללו".

עו"ד נוסף עמו שוחחנו, ישראל שגב, אמר "הביקורת שלי היא בעיקר על המכללות, אני מעריך את העובדה שהלשכה סוף סוף מנסה לשמור על הגילדה מפני עורכי דין שלדעתה אינם ראויים. כמו כן הקשחת מבחני הלשכה היא בהחלט ראויה, וכך גם נהוג בגילדות אחרות. במכללות ישנם סטודנטים, בוגרים, ועו''ד מצוינים לעיתים הרבה יותר מאלו שלמדו באוניברסיטה. הבעיה היא עם הסטודנטים שלא ראויים והצליחו להשתחל".

עו"ד זוהר הר נוי, בוגר הקריה האקדמית אונו, סבור ששני הצדדים צודקים במקרה זה. "מצד אחד מעסיק שלא יכול לבזבז זמן על מיון קורות חיים וזימון כל מי שהגיש קורות חיים יכול לחסוך הרבה זמן על ידי סינון בוגרי המכללות" הוא אומר. "מצד שני הוא מפספס הרבה בוגרי מכללות מעולים שיכלו להתמחות או לעבוד אצלו. לדעתי הטעות של המעסיקים היא גדולה יותר כיוון שבחינה של קורות חיים בלבד לא מעידה אם המועסק העתידי יתאים למשרד. התקלה האמיתית היא במכללות עצמן, הסטנדרטים בחלק מהן ממש נמוכים, אבל הסינון הוא כלי לייעול של המעסיקים. באותה מידה אפשר להגיד שמי שהממוצע שלו מתחת ל-80 באוניברסיטה לא יוזמן". עוד מוסיף עו"ד הר נוי כי למרות שחווה על בשרו את הקושי, מעולם לא עלה בדעתו להשמיט את מוסד הלימודים מקורות החיים: "לקח לי הרבה מאוד זמן למצוא התמחות ודי ברור שזה בגלל שהייתי בוגר הקריה האקדמית אונו, אבל מי שמוחק את שם מוסד הלימודים זה פשוט יעורר נורה אדומה מבחינת המעסיק. אם הייתי מעסיק לא הייתי מזמן אדם שלא רושם את שם מוסד הלימודים שלו".

"להיות עורך דין זו לא זכות חוקתית"

אשר להשוואה מול נשים שאינן מציינות את מצבן המשפחתי בקורות החיים טוען עו"ד הר נוי כי יש הבדל גדול בין השניים: "הראשון בחר במודע ללכת ללמוד במוסד מסוים מקצוע מסוים, הוא לא היה חייב לעשות זאת. השני, במקרה של הורה שנשאר עם הילדים, זה לא משהו שהוא בחר בו או משהו שאפשר להגיד לו למה עשית את זה. אחרי הכל- להיות הורה זו זכות חוקתית, להיות עורך דין לא".

בנוגע לחלקה של לשכת עורכי הדין בסוגיה, ציין עו"ד שגב "במקום שהלשכה תסגור את הדלת בפני מי שעבר כברת דרך ארוכה, ראוי שתפעל לקדם פתרון שיקטין את כמות הסטודנטים הלומדים למשפטים. לדעת רבים, מבחני הלשכה כיום אינם משקפים את הידיעות של הסטודנט, ומתייחסים בעיקר לזיכרון. לא כך בוחנים משפטן".

גם עו"ד אסף מירזאי סבור שללשכת עורכי הדין יש חלק בדבר. "מי שפגע יותר מכל ביוקרה של המקצוע זה לא המכללות אלא לשכת עורכי הדין שניהלה במשך שנים מסע של דה לגיטימציה נגד המכללות וכפועל יוצא נגד תלמידיהן, וגרמה לכך שייתפסו בעיניי הציבור כמציפי שוק לא איכותיים", הוא אומר. "כיום, כאשר רבים מעורכי הדין בישראל הם יוצאי מכללות הממלאים תפקידים משמעותיים בלשכה ובמערכת המשפט הישראלית, מה אמור הציבור לחשוב על לשכת עורכי הדין וחבריה ומה אמור לחשוב על מערכת המשפט בישראל?". לגופו של עניין, סבור עו"ד מירזאי כי משרד עורכי דין המסנן קורות חיים ומוותר מראש על בוגרי מכללה מפסיד כוח אדם איכותי. "גם מערכת המשפט מפסידה ולמעשה המשק כולו מפסיד. דומה כי הגיעה העת שלשכת עורכי הדין תיזום קמפיין מתקן לנזק שגרמה ותחזיר כבוד לעורכי הדין בוגרי המכללות שללא ספק ראויים לכך, ובזאת גם תחזיר יוקרה למקצוע כולו ולמערכת המשפט".

ומה אומרים המעסיקים? עו"ד ארתור שני, המחפש בימים אלו טרום מתמחה למשרדו, טוען כי הפוסל במומו פוסל: "אם אדם מסתיר משהו, זה אומר שהוא יודע שהוא בבעיה והוא איננו שלם עם עצמו", אומר שני. "בעיניי אדם כזה גם יהיה עובד לא טוב, כי חלק מהעבודה היא גם להיות כן עם עצמך ועם הסביבה. יש המון היצע וכל אחד בוחר בקריטריונים שלו כדי לסנן. כמו דרכם של דברים אלו - זה שרירותי. אני חושב שזה טיפשי לסנן לפי מוסד לימודים אך לגיטימי, בטח שלא חוצפה. זה העסק שלו והייתי מעדיף שיגיד את זה מאשר יסנן בצורה צבועה - כי זה מה שבפועל קורה. חקיקת היתר רק גורמת לחברה להיות צבועה, רק חינוך מתקן את החברה באמת, ואת זה לא עושים כי זה קשה".