הכרעת דין בעניינו של נאשם בתקיפה הפכה ל"כתב אישום" נגד המשטרה, שלדברי בית המשפט העמידה לדין אדם חולה וכבד שמיעה ב"שחצנות מיותרת" מתוך הנחת מוצא מוטית מגדרית כי הוא תקף את הבחורה על אף שהראיות מצביעות כי היא חיפשה את הריב
בית משפט השלום בכפר סבא זיכה נאשם מעבירת תקיפה הגורמת חבלה של ממש, במסגרת אירוע בו היכה לכאורה רוכבת אופניים חשמליים שחלפה על ידו. השופטת נאווה בכור מתחה ביקורת חריפה על מחדלי החקירה החמורים של המשטרה, שלדבריה "נעים בין רשלנות מקצועית לבין שחצנות מיותרת של מי שאמון על ההליך החקירתי, לא אחת מתוך קהות חושים לעובדה כי מדובר בדיני נפשות".
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
נגד הנאשם הוגש כתב אישום שייחס לו עבירת תקיפה הגורמת חבלה של ממש. על פי כתב האישום, ביולי 2015 צעד הנאשם ברחוב בכפר סבא עם ידידה במסגרת פעילות ספורטיבית. באותה עת רכבה המתלוננת על אופניה החשמליים ועמדה לחלוף מימינו של הנאשם, אלא שבשלב זה הוא תקף אותה בכך שהכה באגרופו בזרועה. בעקבות האמור חזרה המתלוננת על עקבותיה ופנתה לנאשם במטרה לברר את פשר התנהגותו, והוא בתגובה הוסיף ותקף אותה בכך שהכה בה באגרופים בכל חלקי גופה, תוך שהוא הודף אותה לעבר השיחים שבקרבת מקום והשליך את אופניה בקרבת מקום.
בהמשך בעט הנאשם בחוזקה בבטנה של המתלוננת והפילה ארצה בעודה שוכבת חסרת אונים וזועקת לעזרה. הנאשם המשיך ותקף את המתלוננת תוך שהוא צועק לעברה כי היא רוצה להרוג אותו, והכה בחלקי גופה השונים בעודה שכובה על הרצפה. בשלב מסוים, לפי הנטען, הגיע למקום עובר אורח אלמוני והרחיק את הנאשם מעל המתלוננת. כתוצאה מהתקיפה הנטענת, נגרמו למתלוננת שריטות מרובות בכל חלקי גופה והיא נזקקה לטיפול רפואי.
הנאשם מצדו כפר במיוחס לו וטען כי בעודו צועד ברחוב חלפה המתלוננת לידו במהירות וכתוצאה מכך הוא איבד את שיווי משקלו, זז לאחור והרים יד. לדבריו, הוא לא הרגיש כי נגע בה אם כי יכול להיות שנגע, והמשיך לצעוד. בשלב זה, לפי גרסתו, המתלוננת הסתובבה על אופניה, חזרה אליו, נתנה לו סטירה, העיפה את משקפיו והוא בתגובה הדף אותה ממנו והיא נפלה.
השופטת נאווה בכור מבית משפט השלום בכפר-סבא זיכתה את הנאשם וקבעה כי בחינת גרסת המתלוננת מעלה מספר סתירות, בעיות ואי התאמות היורדות לשורש מהימנותה ומשקל עדותה. כך לדוגמה, תיארה כי חטפה מהנאשם "מכות רצח" באופן שאינו מתיישב עם עדותה של הידידה שליוותה אותו, עם תמונות החבלות של המתלוננת ועם מסמכיה הרפואיים. זאת ועוד, גרסתה לפיה חשה מותקפת ומאוימת ע"י הנאשם אינה מתיישבת עם נסיעתה אחריו באופניה ועימות עמו בדבר אותה מכה, במקום לעזוב את המקום ולהתרחק מאותו אדם "אלים". התנהגות זו שכנעה את השופטת כי המתלוננת חזרה על עקבותיה ורדפה אחרי הנאשם וידידתו על מנת ליצור ריב ומדון ולתבוע את עלבונה.
סתירות נוספות נמצאו בין היתר באמירת המתלוננת כי הנאשם אמר לה "שהוא רוצה להרוג אותה", אמירה שלא היה לה זכר בעדויות נוספות וגרסתה בכל הנוגע להעפת אופניים על הכביש ע"י הנאשם, דבר שכלל לא תועד ע"י השוטרת שהגיעה למקום. בכל הנוגע למצבה הנפשי של המתלוננת לאחר האירוע, סברה השופטת כי מצב זה יכול להתיישב אף עם אופן קרות האירועים בהתאם לגרסת הנאשם, ועם נסיבות בהן היא זו שנהגה באלימות כלפיו.
עוד התייחסה השופטת לעדותה של עדה אובייקטיבית שהייתה במרחק מטרים ספורים מהאירוע וצפתה במתרחש, אשר סיפרה כי כשהמתלוננת חלפה ליד הנאשם על האופניים, ראתה את הנאשם נותן למתלוננת מכה מכוונת על עורפה. עם זאת, למרות שלא מדובר בעדה שמטרתה להשחיר את פני הנאשם, התרשמה השופטת כי עדותה סתרה באופן מהותי מאד את עדות המתלוננת, הנאשם וידידתו ללא הסבר מניח את הדעת, ובאופן שיכול להעיד אודות תעתוע זיכרונה בה באופן שמפחית ממשקל גרסתה ומהימנותה. בנוסף, העובדה שהעדה הרגיעה את המתלוננת במקום האירוע מצביעה כי במצב דברים זה, כששתיהן נסערות - שחזור האירוע, שיחה לגבי פרטיו ותיאום הגרסאות ביניהן – הם כמעט בלתי נמנעים. לא זו אף זו, חשש זה מקבל משנה תוקף מקום בו העידה העדה כי מדובר ב"בחורה קטנה מול בן אדם שיצא מדעתו", באופן המעיד כי גרסתה כבר "מתובלת" בדעה קדומה כנגד הנאשם, בשל מידות גופו, כמו גם היותו גבר, באופן שאינו מעיד בהכרח כי ביצע את המיוחס לו ומחזק את התחושה כי ניסתה לצייר את המתלוננת כחלשה למול הנאשם ולהעצים את חלקו התוקפני כלפיה.
לכלל האמור הוסיפה השופטת בכור גם את מחדלי החקירה שנפלו בתיק, שלשיטתה נעים "בין רשלנות מקצועית לבין שחצנות מיותרת של מי שאמון על ההליך החקירתי, לא אחת- מתוך קהות חושים לעובדה כי מדובר בדיני נפשות". בין המחדלים מנתה השופטת את אי צילום חבלות המתלוננת כבר במעמד התלונה, אי בדיקת טענותיו של הנאשם אודות הנכות ומגוון בעיות רפואיות מהן הוא סובל, על אף שיש להן השלכה ישירה על האירוע מושא כתב האישום והעובדה שהיותו של הנאשם כבד שמיעה, דבר שניכר כבר באופן דיבורו – לא קיבלה כל ביטוי בדרך חקירתו.
כמו כן, חרף קיומם של פערים מהותיים בגרסאותיהם של המתלוננת והנאשם, כמו גם של עדי הראיה שנכחו במקום, לא נערך כל עימות בין מי מהעדים, ובכלל זה בין הנאשם למתלוננת. עוד עלה מעדותה של השוטרת שנכחה במקום כי דברים רבים לא תועדו כדבעי על ידה במקום האירוע, ותוכן העדויות שגבתה בשטח לאקוני, לוקה בחסר, ונעדר פרטים מהותיים. בנסיבות אלה, מצא בית המשפט כי יש במחדלים אלה, בעיקר בכל הנוגע לתיעוד הזירה כדבעי, כדי להשליך על המארג הראייתי בעניינו של הנאשם, ולהחליש את ראיות התביעה.
מלבד האמור התרשמה השופטת בכור כי גרסת המתלוננת הייתה גרסה מוגזמת ומופרזת, שמטרתה לצייר את הנאשם כבריון ואותה כשברירת וחלשה, באופן שלא רק מתיישב עם התנהלותה באירוע ולא עם מצבו הרפואי של הנאשם, אשר גרסתו הראשונה כבר בדו"ח העיכוב ובדו"ח הפעולה הייתה כי הוא שהתגונן מפניה. אוירה מוטית זו אותה ניסתה המתלוננת ליצור כאמור, עולה לדעת בית המשפט אף בגרסת הנאשם כי חש שהעדויות מתבססות על סוגיה מגדרית לפיה כיוון שהוא גבר - הנחת המוצא הייתה כי הוא תקף את הבחורה, טרם בחינת הראיות, למרות שלא כך היו פני הדברים. לפיכך, נקבע כי די בעובדה לפיה שתי העדות מטעם הנאשם כלל לא זומנו לחקירה במשטרה כדי להבהיר כי מדובר בחקירה מוטה, בבחינת זריקת החץ וסימון המטרה לאחר מכן. יתרה מכך, התנהלותו המבוהלת של הנאשם באירוע מתיישבת עם מצב בריאותי רעוע וחששו הרב מפגיעה בו כיוון שכל פגיעה כזו עלולה להיות חמורה לגביו. בנסיבות אלה, ונוכח עדותו, אף סביר להניח שהנאשם לא שש אלי קרב, ולא על נקל בחר להתחיל קטטה ברחוב, העלול לסכן את מצבו הרפואי השברירי ממילא, בעוד שהתנהלות המתלוננת, לפיה חזרה על עקבותיה והתעמתה עם הנאשם מעידה כי דווקא היא חיפשה את הריב עם אדם לו היא מייחסת מעשה אלים כלפיה.
במצב דברים זה, נקבע, אין מנוס מקביעה כי לא הוכחה אשמתו של הנאשם ברמה הנדרשת, ועל כן בחרה השופטת לזכותו מעובדות כתב האישום מחמת הספק.
