בית המשפט התייחס בין היתר לעדויות אשתו ואחיו של התובע שתיארו אדם עצוב ותשוש המרבה להסתגר והוסיף כי יש מקום לפסוק לתובע פיצוי עונשי על אף שהפסיקה קבעה כי מדובר בסעד חריג השמור למקרים נדירים בלבד
בית משפט השלום בנצרת קיבל תביעה נגד המדינה בגין נזקי גוף שנגרמו לבעל מזנון בבית ספר שהואשם לשווא בביצוע מעשה מגונה בקטינה, וזוכה מאשמה לאחר שבית המשפט קבע כי בחקירה נפלו מחדלים חמורים הנוטעים חשש כבד של משוא פנים תוך חשד כי גורמים חיצונים הקשורים למשפחת המתלוננת הפעילו השפעתם על מהלך החקירה. נקבע, כי יש לקבל את מסקנות המומחה הרפואי שמונה מטעם בית המשפט לפיהן נותרה לתובע נכות נפשית צמיתה וכי מדובר במקרה המצדיק אף פסיקת סעד חריג של פיצויים עונשיים.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
בשנת 2005 הוגש נגד התובע כתב אישום, בו נטען כי ביצע מעשה מגונה בקטינה שלמדה בבית ספר שבו הפעיל מזנון. בתום הליך משפטי שארך כארבע שנים וחצי, זוכה התובע מכל אשמה. בתביעה שהגיש לבית משפט השלום בנצרת, טען התובע כי החקירה וההליך הפלילי שנוהלו נגדו הם תוצאה של עלילת שווא שנרקמה נגדו ע"י המתלוננת, אחיה ואביה ששירתו באותה עת במשטרה.
הצדדים הגיעו להסדר דיוני בו הוסכם כי התביעה נגד המתלוננת ומשפחתה תידחה ואילו המדינה תודה באחריות כלפי התובע כאשר המחלוקת נותרה בשאלת גובה הנזק. במסגרת התביעה טען התובע לנכות נפשית שנגרמה לו כתוצאה מהליכי השווא שנוהלו נגדו, כאשר בחוות הדעת הפסיכיאטרית מטעמו נקבע כי נותרה לו נכות צמיתה בשיעור 30%. מומחה המדינה, מנגד, טען כי לא נותרה לתובע נכות נפשית כלשהי ולכן מונה מומחה מטעם בית המשפט, שקבע כי שיעור הנכות הנפשית הצמיתה הוא 10%.
סגן הנשיא יוסף סוהיל קיבל את התביעה וחייב את המדינה לפצות את התובע ב-430 אלף שקל. בעניין הנכות הרפואית והתפקודית קיבל בית המשפט את חוות דעת המומחה מטעמו וקבע כי אין לסטות מקביעותיו הרפואיות. צוין, כי המומחה התייחס בחוות דעתו לרקע האישי של התובע, התייחס בקצרה להליך הפלילי בעטיו נגרמה לו הנכות הנטענת, בחן פרמטרים רבים ושונים אצלו ודן באריכות בהשלכות הנפשיות של ההליך עליו. כמו כן, המומחה התרשם מאמינותו הגבוהה של התובע והוסיף כי אמנם אין רישום רפואי אודות תלונותיו של התובע, אולם מניסיונו המקצועי כמחצית מהסובלים מתסמונות נפשיות אינם פונים לקבלת טיפול בשל החשש מסטיגמה.
מכאן, פנה בית המשפט לבחון את רכיבי הנזק השונים וציין כי בכל הנוגע למידת הפגיעה התפקודית שנגרמה לתובע, סביר להניח כי הפגיעה הנפשית, ההליך הפלילי והרחקתו ממקום מגוריו ועסקו, פגעו קשות בעסק ובפרנסתו, בעיקר נוכח העובדה שדובר בעסק טרי מאד באותה עת. עוד התייחס בית המשפט לעדויות מטעם אשתו של התובע ואחיו, שתיארו אותו כאדם עצוב, תשוש וחסר מוטיבציה המרבה להסתגר, ממעט בקשרים חברתיים וחשדן כלפי הסובבים אותו.
בכל הנוגע לפיצוי שנתבע בגין הוצאת לשון הרע, קבע בית המשפט כי אמנם אין מניעה לתבוע הן בגין רשלנות והן בגין לשון הרע, אולם אין מקום לפסוק לתובע פיצוי בעילה זו, בהיעדר ראיה ל"פרסום" ע"י המדינה ומשהתובע הסכים כי התביעה תידחה נגד השוטרים והמתלוננת.
מנגד, סבר השופט כי יש מקום לפסוק לתובע פיצוי עונשי על אף שהפסיקה קבעה כי מדובר בסעד חריג השמור למקרים נדירים בלבד. בעניין זה, התייחס בית המשפט לדברים שנאמרו במסגרת הכרעת הדין המזכה, בה נאמר בין היתר כי "מחדלי החקירה החמורים נוטעים חשש כבד של משוא פנים בניהול החקירה המשטרתית. החשד לכאורה, כי גורמים חיצונים הקשורים למשפחת המתלוננת הפעילו השפעתם על מהלך החקירה צריכה מחד להביא לזיכוי הנאשם ומאידך להדיר שינה מעיני אנשי שלטון החוק".
לדעת השופט סוהיל, אין להתעלם מזהותו של המעוול וכשמדובר בזרוע שלטונית הסלידה מהמעשה עולה שבעתיים. עוד הזכיר כי בסופו של דבר, כל כולו של ההליך הפלילי, מתחילת החקירה, היה כרוך בפגיעה משמעותית בזכויותיו החוקתיות של התובע, החל ממעצרו הראשוני ועד לשחרורו עם מגבלות שונות, ובכלל זה הרחקתו לתקופה ממושכת ממקום מגוריו וסביבתו הטבעית. בהתחשב באמור, העמיד בית המשפט את גובה הפיצויים העונשיים שישולמו לתובע על סך של 60 אלף שקל.
סך הפיצויים שישולמו לתובע הועמד על 430 אלף שקלים, בתוספת שכר טרחת עו"ד בגובה 17.5% (כ-75 אלף שקלים) והוצאות משפט בסך 8,000 שקלים. התובע יוצג בהליך ע"י עוה"ד כרמי בוסתאני ואח'.
