חדשות

בפתח טקס פרישתה הקריאה הנשיאה הפורשת את ההחלטה בדיון הנוסף בעניין התיקונים לחוק עזר לתל-אביב-יפו שהתירו פתיחת עסקים מסוימים בשבת. בפסק דין נוסף הוחלט לזכות חייל שהורשע בעבירת ניסיון לשימוש בסם מסוכן אף שהחומר שבו השתמש לא נאסר לשימוש בפקודת הסמים המסוכנים

הרכב מורחב של בית המשפט העליון החליט היום (ה') לדחות את העתירות לדיון נוסף שהוגשו על הפסיקה מאפריל האחרון בעניין התיקונים לחוק עזר לתל-אביב-יפו שהתירו פתיחת עסקים מסוימים בשבת. הנשיאה נאור, שהקריאה את פסק הדין בפתח טקס פרישתה: "חיים משותפים אינם "הכל או לא כלום", אלא מבוססים על סובלנות לדעה שונה, כבוד הדדי וויתורים הדדיים". בפסק דין נוסף הוחלט לזכות חייל שהורשע בבית הדין הצבאי בניסיון לשימוש בסם מסוכן, אף שהחומר שבו השתמש לא נאסר לשימוש בפקודת הסמים המסוכנים – משום שהאמין כי למעשה מדובר בחומר בלתי חוקי: "אין מעכבים זיכוי אף לא בדקה מיותרת".

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

בשנת 2014 יזמה עיריית ת"א תיקון לחוק עזר לתל-אביב-יפו (פתיחתן וסגירתן של חנויות), שקבע כי תותר פתיחת עסקים בשבת בשלושה מתחמים מסחריים (נמל תל אביב, נמל יפו ותחנת רכבת מנשייה), תותר פתיחת חנויות נוחות בתחנות הדלק בשבת וכי יורחבו החריגים לפתיחת מסעדות ובתי מרקחות בשבת. בהמשך אישרה מועצת העירייה תיקון נוסף לחוק העזר שעניינו פתיחת מרכולים בשבת לפי מפתח אזורים ובכפוף למגבלות שונות ובהן קבלת היתר. שר הפנים הורה על עיכוב פרסומו של התיקון ומאז אותו מועד לא התקבלה כל החלטה נוספת לגופו.

באפריל האחרון דחה בג"ץ ברובן את העתירות שהוגשו נגד שני התיקונים וקבע כי ההימנעות הארוכה והנמשכת מזה כשנתיים וחצי של שרי הפנים והממשלה מלהכריע בעניין פתיחת מרכולים היא פסולה וכי שני התיקונים, לרבות התיקון שעסק בפתיחת עסקים בשלושה מתחמים בעיר המרוחקים משכונות מגורים, מצויים במתחם המידתיות והסבירות.

על פסק הדין הוגשו עתירות לדיון נוסף ובפסק דין שניתן היום הוחלט בהרכב מורחב של שבעה שופטים לדחות את העתירות ולהותיר את פסק הדין הקודם על כנו. הנשיאה נאור, אשר כתבה את חוות הדעת המרכזית של שופטי הרוב, קבעה כי אין בעמדת שר הפנים, שהוגשה לראשונה במסגרת הליך הדיון הנוסף, כדי להשליך על תוקפו של תיקון מס' 2. יחד עם זאת, התייחסה הנשיאה נאור לעמדת שר הפנים לגופה וקבעה כי עמדתו אינה סבירה מפני שלא ניתן משקל הולם לשיקול בדבר מעמדה הייחודי-האוטונומי של העירייה, שהוא העיקרון הבסיסי של המנהל המקומי.

לעמדתה, אין להפוך את היוצרות , שכן הסמכות לערוך את ההכרעה הערכית במסגרת חוקי העזר נתונה לעירייה, ולא לשר הפנים. לגישת הנשיאה נאור, עמדה גורפת ממנה נעדר איזון המשקף את צביונה של העיר, את ייחודם של אזורים שונים בה ואת המרחקים ביניהם היא בלתי סבירה.

עוד הוסיפה נאור כי לא נפל בתיקונים פגם במישור הסמכות או במישור שיקול הדעת של העירייה ועמדה על כך שמלאכת האיזון שהוטלה על הרשות המקומית אמנם אינה פשוטה, אך היא הכרחית לקיום חיים משותפים בחברה רב-גונית כשלנו. "חיים משותפים אינם "הכל או לא כלום", אלא מבוססים על סובלנות לדעה שונה, כבוד הדדי וויתורים הדדיים. לא תפישה של "אני לא אחתום על חילול שבת", אלא הכרה בחיוניותה של תפישת "חיה ותן לחיות".

בחינת התיקונים, נקבע, מצביעה על כך שנועדו לשקף נקודת איזון ייחודית המתאימה לעיר תל אביב, תוך התחשבות במעמדה של השבת, בהרכב האוכלוסייה בכל שכונה, בדרך חייה ובאופיה של העיר. הם מצויים אפוא בגדרי מתחם המידתיות המסור לעירייה, ועל כן אין מקום להתערב בהם. בסיום דבריה, הדגישה הנשיאה נאור כי הכרעתה אינה מבקשת לבטא השקפה "חילונית" או "דתית", אלא משקפת את פרשנותו הנכונה של החוק לפי מיטב הכרתה.

לדעת הרוב הצטרפה גם הנשיאה הנכנסת אסתר חיות, שסברה כי במקרה דנן אין הצדקה לחשש שהביע שר הפנים מפני פגיעה גורפת במראית השבת וצביונה ברמה הלאומית. זאת, בהינתן ההיקף המצומצם ביותר של המתחמים והעסקים שפתיחתם הותרה בתל אביב בשבת וכן בהינתן העובדה כי התיקונים לחוק העזר מצטיינים באיזון מידתי וסביר בין האינטרס הקיים בשמירת אופייה של השבת כיום מנוחה ובין מתן אפשרות לפעילות כלכלית מסוימת התואמת את צביונה של העיר על שכונותיה השונות ואוכלוסייתה המגוונת. כמו כן הסכימה חיות עם עמדת הנשיאה לפיה חוק שעות עבודה ומנוחה אינו עוסק בשאלת פתיחתם וסגירתם של עסקים ביום המנוחה אלא בשאלה הפרסונלית של עבודה ביום זה. על כן, כך ציינה השופטת חיות, אין למצוא בחוק שעות עבודה ומנוחה איסור על פתיחת עסקים ביום המנוחה וממילא אין למצוא התנגשות בין הוראותיו להוראות חוק ההסמכה וחוקי העזר שנחקקו מכוחו.

בניגוד לעמדת שופטי הרוב, השופט הנדל סבר כי מתווה החוק גמיש ומאפשר הגעה לתוצאות שונות. מצד אחד, הדין מסמיך את הרשויות המקומיות להתיר מסחר בשבת. מצד שני, הוא מאפשר לשר הפנים לפסול חוקי עזר ברוח זו, ומקנה לו שיקול דעת רחב שאין למהר ולהתערב בו. לנוכח עמדת שר הפנים, שהיא עמדה מנומקת ועניינית, גרס השופט הנדל כי יש לכבדה ואל לבית המשפט להתערב בה.

לדעתו של השופט סולברג, בדעת מיעוט, במצב החוקי הנוכחי אין לרשות המקומית סמכות להורות על פתיחת עסקים בשבת. לשיטתו, כוונת המחוקק כפי שהיא משתקפת היטב מן ההיסטוריה החקיקתית, כמו גם קריאה הגיונית והרמונית של סעיף 9א לחוק שעות עבודה ומנוחה, מלמדות כי האיסור המעוגן בו חל ביחס לבתי מסחר, אך לא לבתי עינוג; האיסור איננו פרסונלי גרידא, אלא חל על עצם המסחר בחנות בימי המנוחה. בסיום דבריו הוסיף סולברג כי התכלית הסוציאלית היא התכלית שסביבה יכולים להתאחד כולם, מבלי לשלם במטבע של ויתור על אידיאולוגיה דתית או חילונית. בסוגיית השבת, במקום עוד סלע מחלוקת, עשוי השיקול החברתי-סוציאלי לשמש כאבן בנין של הסכמה.

אין מרשיעים אדם בפלילים על סמך אינטואיציה

בפסק הדין השני שהקריאה נאור, הוחלט לזכות חייל שהורשע בבית הדין הצבאי בניסיון לשימוש בסם מסוכן, אף שהחומר שבו השתמש לא נאסר לשימוש בפקודת הסמים המסוכנים – משום שהאמין כי למעשה מדובר בחומר בלתי חוקי. כמו כן הורשע המערער בהתנהגות שאינה הולמת לפי חוק השיפוט הצבאי ובעבירות נוספות.

השאלה העקרונית שבה נדרש בית המשפט להכריע בפסק הדין היא האם ניתן להרשיע אדם בפלילים בנסיבות שבהן המעשה שעשה אינו מגבש עבירה, רק משום שטעה לחשוב כי הוא אסור. בפסק הדין נקבע פה-אחד כי התשובה לשאלה זו שלילית.

"לא ניתן להרשיע בפלילים רק על סמך אמונתו הסובייקטיבית של אדם כי מעשהו עולה כדי עבירה על החוק. תוצאה כזו מנוגדת לעיקרון החוקיות ועלולה להוביל למצב שבו בגין אותו מעשה אדם מסוים יורשע על-פי מערכת נורמות אחת, וחברו יזוכה על פי מערכת נורמות אחרת".

כפי שנקבע בפסק הדין, אין זה ראוי שבעת שירותו הצבאי, השתמש המערער בחומר שלפי הודאתו פגע בכשירותו המבצעית. האינטואציה עשויה להוביל למסקנה כי בנסיבות אלה, שימוש בחומר מתוך מחשבה שהוא אסור עולה כדי ניסיון לבצע עבירה של שימוש בסם מסוכן. ואולם, "אין מרשיעים אדם בפלילים לא על סמך אינטואיציה, וגם לא בשל העדר סימפטיה למעשיו".

אשר על כן, הוחלט כאמור פה-אחד לזכות את המערער מעבירת הניסיון לשימוש בסם מסוכן ולהפחית את עונשו ל-30 ימי מאסר בפועל שהוטלו בגין העבירות האחרות ושאותם הוא כבר ריצה.