מפעיל חנות אינטרנטית לממכר אסימונים למשחק "זינגה פוקר" הגיש תביעה נגד בנק הדואר, לאחר שזה החליט לא לאפשר לו להמשיך לנהל אצלו חשבון בנק. נקבע, כי היה יסוד סביר להחלטת הבנק לחסום את החשבון וכי הכספים שהופקדו בחשבון מקורם במשחק פוקר אסור
התובע, בוריס אליושין, מפעיל חנות אינטרנטית לממכר אסימונים למשחק הקרוי "זינגה פוקר" ומנהל חשבון בנק על שמו בבנק הדואר. באחד הימים, פנה התובע לבנק על מנת לבצע העברה כספית מחשבונו לחשבון אחר, ומשההעברה לא בוצעה פנה טלפונית לבנק והוסבר לו כי העניין בבדיקה. בעקבות האמור, פנה התובע לבנק באמצעות עורך דינו, יניב הרינג, ומשפנייה זו לא נענתה הגיש תביעה לבית המשפט המחוזי בחיפה לחייב את הבנק להמשיך ולתת לו שירותים בנקאיים.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
בהמשך, שוחררו כספי התובע מהחשבון והועברו לידיו, ולכן המחלוקת בין הצדדים נסובה סביב השאלה האם סירובו של הבנק להמשיך להתיר לתובע לנהל חשבון בנק אצלו הוא סירוב סביר בהתאם להוראות הדין והפסיקה. כנגזרת לשאלה זו, תידרש הכרעה בשאלה נוספת- האם הוכח יסוד לכאורי לטענת הבנק, כי הכספים שהופקדו בחשבונו של התובע מקורם בפעילות בלתי חוקית לכאורה של התובע, או שמא בפעילות חוקית של התובע, כטענתו.
התובע טען כי הוא מנהל את חשבונו בבנק מזה כשלוש שנים, ללא דופי ובאופן מופתי. עוד טען כי לחשבון אין מסגרת אשראי והוא מתנהל ביתרות זכות תמידיות. לשיטתו, התנהלות הבנק הייתה בניגוד לדין שכן אין כל עילה שלא להמשיך ולתת לו את השירותים הבנקאיים שניתנו לו במשך השנים. עוד הוסיף התובע כי כתוצאה מהתנהלות הבנק עסקיו נפגעו.
הבנק מצדו, טען כי מכוח החובה החוקית המוטלת עליו לבצע בקרה ובדיקה של החשבונות הפעילים אצלו, ביצע בדיקה בחשבונו של התובע אשר העלתה חשד שהלך והתגבר באשר למעורבות בפעילות בלתי חוקית של הימורים באינטרנט. לפיכך, ובהתאם לחוק הדואר, כאשר סיבת הסירוב למתן שירות כספי היא סבירה אין מקום להתערב בקביעה זו. עוד צוין כי בדיקת חשבונו של התובע העלתה כי נעשות בו הפקדות מרובות על בסיס יומי בידי גורמים רבים וללא כל הגיון עסקי, ופעילות זו הדליקה נורה אדומה בקרב עובדי הבנק שמא מדובר בפעילות חריגה שנועדה להסוות פעילות אחרת ואסורה.
השופט חננאל שרעבי דחה את התביעה וקבע כי היה יסוד סביר להחלטת הבנק לחסום את חשבון התובע היות שהכספים שהופקדו בחשבון מקורם במשחק פוקר אסור. צוין, כי בנק הדואר הוא גוף אשר במהותו מעניק שירותים כספיים ללקוחותיו ובנוסף מוטלים עליו תפקידים וחובות מנהליים על פי דין, בהם הכרת הלקוח וזיהויו ואפיון פעילות חשבונות הבנק על מנת לזהות פעילות חריגה. מכוח חוק איסור הלבנת הון, נקבעו כללים המחייבים את בנק הדואר על פיהם, כשבין היתר עליו לפעול על מנת לחסום חשבונות בהם מתנהלות פעולות בלתי חוקיות. במצב דברים זה, נקבע, יש לקבל את טענת הבנק לפיה הוא חסם את חשבונו של התובע בגלל האתר שבאמצעותו מכר אסימונים למשחק בלתי חוקי והיה יסוד סביר להחלטה זו.
עוד נקבע כי הבנק אמנם לא פעל בהגינות וביושר הנדרשים ממנו כלפי התובע כלקוח טרם חסימת החשבון, אולם סוגיה זו צריכה לקבל משקל מופחת שלא יוביל כשלעצמו לביטול ההחלטה על חסימת החשבון.
בשאלה האם הוכח יסוד לכאורי לטענת הבנק כי הכספים שהופקדו בחשבון התובע מקורם בפעילות בלתי חוקית לכאורה, ציין השופט כי לפי חוק העונשין, "משחק אסור" מוגדר כמשחק שבו עשוי אדם לזכות בכסף, בשווה כסף או בטובת הנאה לפי תוצאות המשחק והתוצאות תלויות בגורל יותר מאשר בהבנה או ביכולת. בהתאם לסעיף 233(2) לחוק, קיימת חזקה לפיה כל עוד לא הוכח אחרת, יש לראות משחק בקלפים, בקוביות או במכונת משחק כמשחק שבו עשוי אדם לזכות בכסף, בשווה כסף או בטובת הנאה ועל כן הוא נופל בהגדרה של "משחק אסור".
בשאלה האם התובע הרים את נטל הראיה להראות כי המשחק "זינגה פוקר" אינו בגדר משחק אסור, קבע בית המשפט כי במסגרת המשחק משתתף יכול לצבור נקודות או שווה ערך להם לשם המשך המשחק, עד שייכשל וגם אז יוכל להמשיך לשחק תמורת רכישת אסימונים מהתובע. משכך, מתקיים התנאי הראשון בהגדרה של משחק אסור.
לעניין התנאי השני, נקבע כי משחק הפוקר הוא משחק שתוצאתו נקבעת יותר בידי הגורל מאשר ביכולת או הבנה ומשכך גם תנאי זה מתקיים. אשר על כן, התובע לא הוכיח כי המשחק "זינגה פוקר" אינו בגדר משחק אסור לפי סעיפי החוק והפסיקה.
לאור האמור, והיות שההפקדות בחשבון נבעו גם מרכישת אסימוני משחק/ז'יטונים/צ'יפים ל"משחק אסור" – קבע בית המשפט כי הבנק פעל בסבירות, כראוי, ומכוח חובותיו על-פי דין לחסימת החשבון וחסימת התובע מלקבל שירותים בנקאיים. עם זאת, לנוכח הפגם בהתנהלות הבנק בחסימת החשבון, לא נפסקו הוצאות לטובתו על אף דחיית התביעה.
