ביהמ"ש הבהיר כי יש להכיר בתובע כמי שנפגע בתאונת הדרכים שבה נהרג חברו, שכן כל פרשנות אחרת אינה עולה בקנה אחד עם הוראות החוק, עם התנהלות אנושית בסיסית ועם האינטרס הצר של מבטחות הרכב לעודד עזרה לנוסעים שנלכדו אחרי תאונה ובכך להקטין את נזקיהם
בית משפט השלום בתל אביב קיבל תביעה שהגיש נהג שהיה מעורב בתאונת דרכים קטלנית שבה חילץ את חבריו הפצועים מהרכב נגד חברת הביטוח שסירבה לפצותו בטענה כי הוא נפגע בחילוץ ולא בתאונה עצמה. השופט רמי חיימוביץ קבע כי עמדת המבטחת אינה מתיישבת עם הוראות החוק, ולטעמו גם לא עם התנהלות מוסרית בסיסית, ועל כן התביעה מתקבלת והחברה תפצה ב-424 אלף שקל.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
התובע בן ה-31 נהג ברכב כשעמו שלושה נוסעים, אך איבד שליטה והתהפך בסמוך למחלף אבו גוש. לאחר שהבין כי חברו שישב במושב לידו נהרג, מיהר אל הנוסעים שישבו במושב האחורי של הרכב ההפוך, וחילץ משם אב ובנו בן ה-16. לטענת התובע, הוא לא חש שנפגע בעת החילוץ, אך כאשר הגיעו אנשי מד"א למקום הם הראו לו כי הוא נחתך בידו. בהמשך התברר כי מדובר בפגיעה משמעותית – קרע בגיד המכופף של האגודל ופגיעה עצבית. התובע נותח ושהה בתקופת אי כושר עבודה ממושכת, ומומחה מטעם בית המשפט העריך כי נותרה לו נכות צמיתה של 10%-14.5%.
חברת הכשרה ביטוח שביטחה את הרכב הכירה בחובתה לפצות את נפגעי תאונת הדרכים, אך סירבה לפצות את התובע, שנפצע בעת החילוץ, אשר אינו מהווה "שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה". זאת, שכן התאונה הפסיקה את הנסיעה וכל מה שהתרחש אחריה אינו חלק מהנסיעה ואינו מהווה את אחד השימושים המוכרים האחרים שנימנו בחוק הפלת"ד.
השופט רמי חיימוביץ דחה את פרשנותה של החברה וציין כי במקרה הנוכחי נעשה שימוש למטרות תחבורה שכן הרכב היה בנסיעה והתובע נהג בו. " הסיכון של התהפכות הרכב הוא חלק אינהרנטי של השימוש התחבורתי והתממשות הסיכון היא חלק מן הנסיעה", כתב השופט בפסק הדין. "התממשות הסיכון גרמה לפצועים שהיה צריך לחלצם, ופעולותיו של הנהג לחילוץ הנוסעים שנפצעו בתאונה היא המשך ישיר של הנסיעה והשימוש".
השופט ציין כי בתי המשפט הכירו במספר פסקי דין במי שחילצו לכודים מרכב כנפגעי תאונת דרכים, גם אם הם לא היו חלק מהמשתמשים הראשוניים ברכב, ובכלל זה אדם שנפגע בעת שחילץ תינוק מרכב נעול. "בתי המשפט לא הסתפקו בלשון החוק אלא התייחסו בהרחבה גם לתכליתו ולשיקולי מדיניות ומוסר והבהירו כי פרשנות תכליתית ראויה מחייבת להכיר במי שנפגעו כאשר סיכנו עצמם כדי לחלץ אחרים כחלק ממעגל הזכאים לפיצוי", ציין השופט. "הכרה זו תשרת את האינטרס הציבורי הרחב של עזרה לזולת המצוי במצוקה וכן את האינטרס הצר של מבטחות הרכב המנועי משום שהיא תעודד עזרה לנוסעים שנלכדו ברכב אחרי תאונה וכך תמנע את הגדלת נזקיהם ואת הסיכון למשתמשים אחרים בדרך".
השופט הדגיש כי התובע פעל באופן אינסטינקטיבי ומיידי לחילוץ הנוסעים הלכודים ברכב, פעולה שהיא חלק מהתאונה וחלק מצער אך טבעי מהשימוש ברכב. "קביעה אחרת תהא מנוגדת ללשון החוק וכן לתכליתו של חוק הפלת"ד שכן היא תרתיע מפני סיוע לנפגעי תאונות דרכים וכך תגדיל את הסיכון התחבורתי", הבהיר השופט. "יתרה מכך, שלילת פיצוי ממי שפעלו לחילוץ נפגעים ברכב שהיה מעורב בתאונה מנוגדת למדיניות ציבורית וחברתית ראויה שאמורה לעודד חילוץ פצועים מרכב פגוע".
