שלח לחבר
דף הבית > חדשות משפטיות > העליון: רמי לוי יחדל משיווק אריזות פסטות ורטבים הדומות ל"ברילה"

חדשות

העליון: רמי לוי יחדל משיווק אריזות פסטות ורטבים הדומות ל"ברילה", צילום: צילום: מתוך פסק הדין
העליון: רמי לוי יחדל משיווק אריזות פסטות ורטבים הדומות ל"ברילה"
24/04/2018, עו"ד רונן שיכמן

בית המשפט העליון דן בערעורים על צו המניעה שהוציא ביהמ"ש המחוזי, שאסר על רשת "רמי לוי" לשווק פסטות של המותג הפרטי הדומות לאלו של חברת "ברילה". בית המשפט דחה את בקשת הרשת לביטול הצו ואף הרחיב אותו כך שיחול גם על צנצנות רטבים. השופט סולברג: "רמי לוי ביקשה לכאורה להתקשט בנוצות זרות ו'להתעטף' במוניטין שרכשה ברילה"

"ברילה", אחת החברות הגדולות בעולם לייצור ושיווק מוצרי פסטה, הגישה תביעה נגד רשת הקמעונאות רמי לוי, במסגרתה ביקשה להורות לה להימנע משיווק של מוצרי פסטה ורטבים לפסטה הנמכרים תחת המותג הפרטי של הרשת. לטענת ברילה, אריזות הפסטה וצנצנות הרטבים של רמי לוי דומות מאד, עד כדי הטעיה, לאריזות מוצריה שלה. דמיון זה, כך נטען, איננו מקרי ומטרתו לנצל את המוניטין שרכשה ברילה בישראל במשך השנים, ולהטעות את קהל הצרכנים, באופן העולה כדי גניבת עין והפרת סימן מסחר מוכר היטב.

בד בבד הגישה ברילה בקשה למתן צו מניעה זמני במסגרתה ביקשה להורות לרמי לוי לחדול לאלתר משיווק והפצה של המוצרים המטעים עד להכרעה בתביעה העיקרית, לנוכח נזקים אדירים ובלתי-הפיכים שייגרמו לה אם תמשיך רמי לוי בשיווק מוצריה. בית המשפט המחוזי קיבל את הבקשה לסעד זמני ביחס למוצרי הפסטה בלבד, והורה לרמי לוי "לחדול ולהימנע, עתה ובעתיד – עד למועד פסק הדין בתביעה – מכל יצור, יבוא, שיווק, פרסום, מכירה, הפצה או הצעה למכירה, במישרין או בעקיפין, בעצמן או באמצעות אחרים, של מוצרים הדומים עד כדי הטעיה לחוזי של מוצרי הפסטה של ברילה". על החלטה זו הוגשו שתי בקשות רשות ערעור: מחד גיסא, מבקשת רמי לוי להורות על ביטולו של צו המניעה הזמני שניתן על-ידי בית המשפט המחוזי; מאידך גיסא, מבקשת ברילה להרחיב את הצו הזמני ולהחילו גם על צנצנות הרטבים.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

לטענת הרשת, שגה בית המשפט המחוזי בכך שלא הבחין בין דמיון מותר לבין הטעיה. לשיטתה, קביעתו של בית המשפט כי החוזי הכללי של אריזות הפסטה "דומה באופן שיש בו כדי להקים חשש להטעיה" שגויה, בהיותה מבוססת על ארבע נקודות דמיון חלקיות שנבחנו במנותק מההבדלים המשמעותיים הרבים שבין המוצרים. אשר לנקודות השוני בין המוצרים, פירטה רמי לוי שורה ארוכה של הבדלים משמעותיים בחוזי האריזות, שמהם התעלם לטענתה בית המשפט המחוזי. כמו כן, נטען כי שגה בית המשפט כשקבע כי ברילה הוכיחה מוניטין ביחס לחוזי הכללי של אריזת הפסטה, בהתבסס על נתוני הפרסום והמכירות שלה בישראל ובעולם. לטענת רמי לוי, אין די בהוכחת 'מוניטין כללי' ויש להוכיח מוניטין בישראל ביחס למוצר ספציפי, כאשר שימוש נרחב או מכירות מרשימות כשלעצמם, לא די בהם כדי להוכיח מוניטין. בנוסף, לטענת רמי לוי, שגה בית המשפט המחוזי בכך שלא קבע כי מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובתה.

ברילה מצדה, טענה כי יש להרחיב את הצו הזמני שניתן על-ידי בית המשפט המחוזי, ולהחילו גם על צנצנות הרטבים. לטענתה, האבחנות המדוקדקות שערך בית המשפט ביחס לצנצנות הרטבים אינן עולות בקנה אחד עם אמות המידה של 'המבחן המשולש', שעל-פיהן קבע בית המשפט המחוזי, בצדק, כי אריזות הפסטה של רמי לוי דומות עד כדי הטעיה לאריזות הפסטה של ברילה. לשיטת החברה, בניגוד לממצאיו של בית המשפט המחוזי, גודלן של הצנצנות זהה כמעט לחלוטין; צבעו הכחול של המכסה זהה לחלוטין; והמדבקה שעל הצנצנת ממוקמת בדיוק באותו מקום, תוך שימוש בסכמת צבעים ובאיורים דומים.

השופט נעם סולברג קיבל את ערעורה של ברילה והרחיב את צו המניעה ביחס לצנצנות הרטבים. באשר ליסוד המוניטין, קבע  סולברג כי כפי שציין בית המשפט המחוזי, ברילה לא הציגה ראיות לכאורה לתמיכה בטענה שהקופסה הכחולה כשלעצמה רכשה בישראל אופי מבחין, באופן המצדיק להעניק לה מונופול על השימוש בצבע הכחול. לעומת זאת, כאמור, ברילה כן הרימה את הנטל להוכיח לכאורה כי יש לה מוניטין ביחס לחוזי הכללי של המוצרים, שהצבע הכחול הוא רכיב מרכזי בו. "התבוננות קצרה באריזות המוצרים שלפנינו אינה מותירה מקום לספק", כתב סולברג, "כי בעת עיצוב אריזותיה שיוותה רמי לוי לנגד עיניה את אריזותיה של ברילה. קופסאות הקרטון הכחולות; צורתן; גווני הכחול המשתנים; חלוניות התצוגה – כל אלו הם אלמנטים המצטרפים לכדי חוזי כללי שנודעת לו זיקה מובהקת לאריזות הפסטה של ברילה. הוא הדין באשר לצנצנות הרטבים; צנצנות דומות בגודלן, בעלות מכסה כחול ומדבקה כחולה שעליה איורים דומים". עוד הוסיף סולברג כי הימנעותה של רמי לוי מלהעיד את הגורם המקצועי מטעמה העומד מאחורי עיצוב האריזות והצנצנות, ולמצער מלספק ראיות שיש בהן כדי לשפוך אור על אודות תהליך העיצוב, אומרת דרשני, ומחזקת את הסברה כי רמי לוי ביקשה לכאורה "להתקשט בנוצות זרות, 'להתעטף' במוניטין שרכשה ברילה".

באשר ליסוד ההטעיה, נקבע כי השוואה בין המוצרים – הן מוצרי הפסטה, הן הרטבים – מלמדת על דמיון חזותי המקים לכאורה חשש סביר להטעיית קהל הצרכנים. מסקנה זו מיוסדת בראש ובראשונה על הגישה העקרונית המקובלת בפסיקה, ולפיה יש להימנע מפני מתן משקל יתר לבחינה פרטנית ומדוקדקת של הרכיבים החזותיים השונים; תחת זאת יש להתמקד ברושם הכללי המתקבל מהתבוננות במוצרים העומדים לבחינה. לדעת סולברג, הדברים נכונים ביתר שאת בנסיבות דנן, לנוכח ההנחה המסתברת שתשומת הלב המוקדשת על-ידי הצרכנים בעת רכישת המוצרים אינה גבוהה.

אשר לאריזות הפסטה, נקבע כי קופסאות הקרטון הכחולות; צורתן; גווני הכחול המשתנים; חלון התצוגה השקוף – כל אלו הם נדבכים חזותיים מרכזיים אשר הועתקו לכאורה על-ידי רמי לוי, באופן היוצר דמיון רב בחוזי הכללי של אריזות הפסטה השונות. אין לכחד, קיימים כמה וכמה הבדלים בין אריזתה של רמי לוי לאריזתה של ברילה, ודומה כי הם פועלים את פעולתם לאחר עיון מדוקדק במוצרים השונים. ברם, ובכך עיקר, ספק אם יש בהם כדי ליצור את ההבחנות הדרושות לשם מניעת הטעייתו של 'הצרכן הסביר', שהתרשמותו ראשונית וכללית בלבד. אף זאת ראוי להדגיש: חרף ההבדלים עליהם מצביעה רמי לוי, הרי שמזיגת הצבעים על אריזות הפסטה שלה זהה במידה רבה מאד למזיגת הצבעים על אריזות הפסטה של ברילה. דמיון זה מהווה אף הוא נדבך משמעותי בחוזי הכללי של המוצרים, ומגביר את החשש להטעיה. נקבע כי בצדק התבסס אפוא בית המשפט המחוזי, בין היתר, על 'העיגול האדום' המופיע על אריזות רמי לוי, שצבעיו מזכירים את סמלה המסחרי של ברילה.

אשר לצנצנות הרטבים, נקבע כי הגיונם של הדברים האמורים ביחס לאריזות הפסטה יפה גם לעניין צנצנות הרטבים. נקבע כי גודלן הדומה (אף כי אינו זהה) של הצנצנות; המכסה הכחול; המדבקה הכחולה והאיורים שעליה – כל אלו מצטרפים לכדי חוזי כללי המקים לכאורה חשש סביר להטעיה. לדעת סולברג, על פני הדברים ההבדלים שבין הצנצנות אינם ניכרים כל צרכם בהתרשמות קצרה וראשונית; בשים לב לסוג הסחורה וחוג הלקוחות, כאמור, אין די לכאורה בהבדלים אלו כדי לאיין את החשש להטעיית הצרכנים. נקבע כי בבחינת יתר נסיבות העניין, דומה כי יש מקום ליתן משקל להימנעותה של רמי לוי מלהביא ראיות באשר לתהליך העיצוב של מוצריה. הימנעות זו מעוררת סימני שאלה בדבר "היסוד הנפשי" של רמי לוי בעת העיצוב, מטה את הכף לחובתה, ומקלה במידת מה את נטל ההוכחה של יסוד ההטעיה המוטל על כתפיה של ברילה בשלב זה. הנה כי כן, בחינת יסוד המוניטין ויסוד ההטעיה מלמדת כי עלה בידה של ברילה להוכיח עילת תביעה לכאורית בגין עוולת גניבת עין.

באשר למאזן הנוחות, נקבע כי החשש לכאורה להטעיית קהל הצרכנים אינו חשש סרק, והנזק הפוטנציאלי לברילה – ממשי. מנגד, הנזקים האפשריים לרמי לוי כספיים, וניתנים לפיצוי.

לסיכום, ניתן צו מניעה זמני המורה לרמי לוי לחדול משיווק ומכירה של מוצרי הפסטה והרטבים באריזות ובצנצנות השנויות במחלוקת, עד להכרעה בתביעה העיקרית. רמי לוי תשא בהוצאותיה של ברילה בסך של 40,000 שקל.

 

רע"א 1065/18

 

הרשמה לניוזלטר
באפשרותכם להירשם לניוזלטר תקדין ולהתעדכן באופן יומי בחדשות המשפטיות החמות ביותר, בתקצירי פסקי הדין החשובים ביותר שניתנו לאחרונה, בעידכוני החקיקה ובעוד מידע חשוב. כל שעליכם לעשות הוא להקליד את כתובת הדוא"ל שלכם ותקבלו את הניוזלטר לתיבת הדואר שלכם.
הרשם עכשיו
תקדין
/HashavimCmsFiles/images/banners/banner-commit2022.jpg
17 | S:161
קומיט וכל טופס במתנה