בית המשפט המחוזי בחיפה דחה בקשה לאישור הסדר פשרה בייצוגית נגד מנהרות הכרמל, בטענה לגביית פיצוי ביתר עבור נסיעה ללא מנוי בנתיב המיועד למנויים. נקבע, כי הגדרת הקבוצה בניסוח כפי שנכתב בהסדר הפשרה המוצע, עלולה לכלול חברי קבוצה שחויבו בנסיבות אחרות ושונות מאלה שהיוו את העילה להגשת התובענות ובניגוד לתכלית הסדר הפשרה
המשיבה, חברת "כרמלטון", מפעילה את פרויקט מנהרות הכרמל. בספטמבר 2015 הוגשה נגד כרלמטון בקשה לאישור תובענה ייצוגית בטענה לגביה ביתר של תשלום פיצוי והחזר הוצאות בגין כל אחד משני המקטעים בנסיעה רציפה, בנתיב המיועד למנויים כשאין לרכב "הסכם שימוש" תקף (מנוי) ומבלי ששולמה האגרה עבור הנסיעה. בהחלטה בבקשת האישור נקבע, שפרשנותם של התובעים (חיוב הנוסעים בתשלום פיצוי והחזר הוצאות פעם אחת בלבד) היא פרשנות שלכאורה מתקבלת על הדעת ומתיישבת עם החוק והתקנות שהותקנו לפיו. כמו כן, נקבע שגם עמדת הרשות הממונה, חברת כביש חוצה ישראל בע"מ, תומכת בעמדת התובעים, ולכאורה החברה מחויבת לנהוג לפי הנחיות הרשות הממונה.
עוד נקבע בהחלטה שעילות התביעה הן הפרת הוראות חוק מנהרות הכרמל, הפרת תקנות האכיפה, הפרת תקנות פיצוי והחזר הוצאות, וכן עילה לפי חוק עשיית עושר ולא במשפט. הקבוצה התובעת הוגדרה ככל אדם, תאגיד, או ישות משפטית אחרת, שרכבם נסע במנהרות הכרמל בנתיב המיועד למנויים, מבלי שיש ברשותם מנוי תקף ("הסכם שימוש"), ומבלי ששילמו עבור נסיעתםֹ, ואשר נדרשו לשלם, ושילמו בפועל, לחברה תשלום פיצוי והחזר הוצאות עבור כל אחד משני המקטעים בגין נסיעה רציפה אחת דרך מנהרות הכרמל, וזאת החל מן המועד בו החלה החברה לגבות את התשלום בגין פיצוי והחזר הוצאות, ועד לקבלת ההחלטה בבקשת האישור.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
לאחר קיום ישיבות קדם משפט, החלו הצדדים בניהול הידברות ביניהם והגיעו לכדי הסדר פשרה. הקבוצה עליה ביקשו הצדדים להחיל את הסדר הפשרה היא חייבים אשר ביצעו שתי נסיעות רציפות באותו כיוון נסיעה, ואשר חויבו בפיצויים והחזר הוצאות בסכום כולל העולה על הסכום המקסימאלי המותר לחיוב בהתאם לתקנות, בגין נסיעה מפרה אחת. בהתאם להסדר הפשרה, החברה תימנע לאחר תחילת פעולתה של מערכת האגרה הממוחשבת החדשה, לחייב חייבים שיבצעו נסיעה רצופה בשני קטעי הכביש באותו כיוון נסיעה בתשלום פיצוי והחזר הוצאות בסכום כולל העולה על הסכום המקסימאלי המותר לחיוב בהתאם לתקנות.
כמו כן, החברה תפעל להסדרת הנושאים הכרוכים ביישום מנגנון זה מול הרשות הממונה טרם יישומו בפועל. עוד סוכם כי מחלוף 45 יום מאישור הסדר הפשרה, ועד להפעלת מערכת האגרה הממוחשבת החדשה (תקופת הביניים), תדאג החברה לוודא שחייבים שיבצעו נסיעה בשני קטעי כביש ברציפות ובאותו כיוון נסיעה, לא יחויבו בפיצויים והחזר הוצאות בסכום העולה על הסכום המקסימאלי המותר לחיוב בהתאם לתקנות בגין נסיעה אחת. בתקופת הביניים, בהיעדר מערכת חיוב אלקטרונית מתאימה, החברה תפעל לחיוב מופחת בדרכים אחרות. כמו כן, החברה תתרום למטרה ציבורית ראויה סך כולל של 250,000 ₪.
היועץ המשפטי לממשלה התנגד לאישור הסדר הפשרה וטען כי הקבוצה המוצעת בהסדר הפשרה עשויה לכלול חברי קבוצה שלא נכללו בקבוצה שהוגדרה בהחלטת בית המשפט מחודש אוקטובר 2016, וכתוצאה מכך יחול לגביהם מעשה בית דין, הגם שנסיבות היווצרות החיוב בעניינם שונות מאלה המצויות בבסיס התובענה, שלא התבררו, ובגינן אף לא ניתן פיצוי במסגרת הסדר הפשרה. כמו כן, לשיטתו קיים פער בין סכום התביעה כפי שהוערך בשתי בקשות האישור לבין סכום הפיצוי לציבור בפועל, כשלא ניתן הסבר מניח את הדעת לפער זה, וגם לא ניתן הסבר באשר לאופן חישוב היקף הסכום המוצע.
השופט יגאל גריל קבע כי לאחר התייחסות לבקשה לאישור הסדר הפשרה על נימוקיה, לעמדת ב"כ היועץ המשפטי לממשלה, ולהתייחסותם של הצדדים לעמדת ב"כ היועץ המשפטי לממשלה, הרי שלא ניתן לאשר את הסדר הפשרה במתכונתו הנוכחית. נקבע כי הגדרת הקבוצה בניסוח כפי שנכתב בהסדר הפשרה המוצע עלולה לכלול חברי קבוצה שחויבו בנסיבות אחרות ושונות מאלה שהיוו את העילה להגשת התובענות נשוא ההליך דנן, ובניגוד לתכלית הסדר הפשרה, האמור לפתור את המצב שבגינו הוגשו התובענות.
בעניין הפער בין סכום התביעה כפי שהוערך בשתי בקשות האישור לבין סכום הפיצוי לציבור בפועל נקבע כי הסדר הפשרה המוצע אינו כולל פיצוי פרטני לחברי הקבוצה, אלא פיצוי לטובת הציבור.
בנוסף, נקבע כי היעדרו של הפיצוי הפרטני לחברי הקבוצה, אינו אחד מן הטעמים בגינם אין לאשר את הסדר הפשרה במתכונתו הנוכחית. נקבע בנוסף כי ראוי להעמיד דברים על דיוקם בהסדר הפשרה בכל הנוגע לתקופת הביניים, כך שיהא זה ברור שהחברה תחדל מלגבות בתקופת הביניים עבור נסיעה רצופה בשני מקטעים באותו כיוון נסיעה תשלום כפול של פיצוי והחזר והוצאות, וכי החשבון שיקבל החייב בנסיבות אלה, יהא סופי בגובה פיצוי והחזר הוצאות פעם אחת בלבד, ללא צורך בפניה כלשהי לחברה בתקופת הביניים. בהתאם לאמור, הבקשה נדחתה.
