בית הדין האזורי לעבודה בירושלים חייב באופן נדיר עורך דין בהוצאות אישיות, לאחר שבמשך שנים רבות נמנע באופן קיצוני מקידום הליך של תביעת עבודה שהגיש בשם לקוחו. השופטת: "ההתנהלות מטעם התובע רצופה מחדלים רשלניים חמורים... כל אלו מהווים זילות ההליך וזילות הצד שכנגד"
בית הדין האזורי לעבודה בירושלים חייב השבוע (ג') באופן נדיר עורך דין בהוצאות אישיות בגובה 6,000 שקל, לאחר שזה נמנע במשך שנים מקידום תביעת עבודה שהגיש באוקטובר 2014 בשם לקוחו, פלסטיני תושב יהודה ושומרון, נגד חברת "של-גל מזון".
לדברי בא כוחה של החברה הנתבעת, עו"ד זיו אנג'ל, התובע עבד כפועל בחברה אך שבשלב מסוים קיבל אירוע מוחי ולבסוף נאלץ להתפטר. בתביעה שהגיש לבית הדין, עתר התובע לפסוק לו מרכיבים של הפרשי שכר, הבראה, חופשות ועוד, וגם פיצוי על כך שהחברה לא הפרישה לו לפיצויים בשל אובדן כושר עבודה. מרכיב זה הוערך ב-900,000 שקל, אלא שלא שולמה עליו אגרה ולכן עתר עו"ד אנג'ל לתשלום האגרה. כעבור שנה וחצי חייב בית הדין את התובע בתשלום האגרה, כשזה בינתיים מבקש לתקן את התביעה ולכמת את המרכיב הזה, מתחמק ממסירת מידע על חשבונותיו, מבקש פטור מאגרה, מתחמק ממתן מידע רפואי על מצבו, אינו מגלה כי קיבל פיצויים בסך 100,000 שקל משירות התעסוקה וכו'.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
בהמשך, לאחר ששילם את האגרה, ביקש עו"ד אנג'ל ערובה להוצאות וכעבור שנה נוספת שבמהלכה הוגשו בקשות תגובה רבות לתובע, בית הדין קבע שעליו להפקיד ערובה בסך 9,000 שקל אך גם זו לא הופקדה. בעקבות האמור, הגיש עו"ד אנג'ל בשם מרשתו בקשה למחיקת התביעה מחוסר מעש וחיוב התובע ובא כוחו בהוצאות. לפי הנטען בבקשה, מאז הגשת התביעה פעל ב"כ התובע להארכת ההליכים וסרבולם בטענות סרק, דחיית דיונים ומועדים והטעייה של בית הדין, ובכך השחית את זמנם של בית הדין והחברה לריק וגרם להוצאות מוגברות. עוד נטען כי ב"כ התובע פעל על דעת עצמו וללא הוראותיו של לקוחו, אשר ספק אם בכלל היה מודע להתנהלות בא כוחו.
השבוע כאמור, קיבלה סגנית הנשיא, השופטת שרה ברוינר ישרזדה, את הבקשה, מחקה את התביעה וחייבה את התובע בהוצאות החברה שהצטברו בהחלטות השונות שניתנו בעניין בסך 30 אלף שקל. לדבריה, השתלשלות ההליך גרמה לחברה הוצאות רבות, כשבין היתר הוגשו בתיק 50 בקשות ולמעלה מ-200 מסמכים, וכל זאת בטרם התקיים אפילו קדם משפט אחד. כאמור, מתוך סכום ההוצאות, יישא עורך הדין ב-6,000 שקל מתוכם יחד עם לקוחו באופן אישי.
"אכן ברגיל אין בית הדין פוסק הוצאות נגד המייצג בהליך שכן אין הוא עומד בפני עצמו", כתבה השופטת. "ואולם אין עסקינן בהתנהלות רגילה ובמקרה דנן חרג ב"כ התובע מחובותיו כפקיד בית המשפט". עוד הוסיפה השופטת כי לא זו בלבד שבמשך חצי שנה לפחות לא יידע עורך הדין את בית הדין כי אין לו קשר עם מרשו (דבר המעלה אף ספק ביחס להמשך ייצוגו), וגם זאת עשה רק בתגובה להחלטת בית הדין, אלא שלכל אורך ההליך הוגשו בקשות וניתנו החלטות שנבעו מהתנהלותו, כשלרובן לא היה כל קשר לפגם שנפל בתובע עצמו. בין היתר ציינה השופטת בעניין זה כי בין ההחלטות שניתנו בתיק כבר חויב ב"כ התובע בהוצאות אישיות לטובת אוצר המדינה, אך גם בכך לא היה כדי להועיל להמשך ההתנהלות. בנסיבות אלו, נקבע, הטלת מלוא הנפקות לתוצאות התנהלות זו לפתחו של התובע, עשויה לגרום לעיוות דין.
לסיום הוסיפה השופטת כי דווקא הפסיקה אליה הפנה ב"כ התובע בתגובתו לבקשה תומכת במסקנה כי יש מקום לשקול את חיובו בהוצאות. "ההתנהלות מטעם התובע רצופה מחדלים רשלניים חמורים", כתבה השופטת והוסיפה כי אלו באו לידי ביטוי באי קיום החלטות בית הדין פעמים חוזרות וקיומן, ברוב המקרים, רק לאחר שבית הדין בעצמו, או נוכח בקשות שהוגשו ע"י הנתבעת, שימשו בפועל כ"מזכירות" עבור ב"כ התובע. עוד הוסיפה כי ההליך השיפוטי נשתבש ביותר. הושחתו זמן ומשאבים באופן שכאמור, על פני כ-3 וחצי שנים לא קודם התיק לגופו. הנתבעת נדרשה עקב כך לעשרות בקשות ותגובות. "כל אלו", כתבה, "מהווים זילות ההליך וזילות הצד שכנגד. אלה הם בדיוק אותם מקרים נדירים בהם ראוי לחייב עו"ד בהוצאות באופן אישי".
סע"ש 45767-10-14
