בית המשפט המחוזי דחה ערעור שהגישה חברה המנהלת חנות שכונתית לממכר פירות וירקות, על החלטת מנהל מע"מ כי על מכירת מארזי פירות חתוכים יחול שיעור מס מלא, להבדיל ממכירת פירות וירקות בצורתם הטבעית. נקבע, כי מדובר בפעולות המהוות "עיבוד" באשר הן משנות באופן מהותי את המוצר הבסיסי והופכות אותו למוצר אחר כך ש"השלם גדול מסכום חלקיו"
המערערת מנהלת חנות שכונתית לממכר פירות וירקות בירושלים. בתוך כך, מוכרת החנות גם מארזי פירות וירקות מעוצבים, המורכבים בעיקר מהסחורה הקיימת, כאשר תכולת האריזות משתנה בהתאם לעונות השנה ולהעדפת הלקוחות. המערערת הצהירה כי רוב המארזים כוללים שילוב של פירות שלמים עם פירות מקולפים וחתוכים לצד פירות יבשים, כאשר בגין האריזה עצמה והפירות היבשים, ככל שנכללים במארז, היא נוהגת לגבות מס ערך מוסף בשיעור מלא, וכך גם ביחס למוצרים נלווים אחרים - דוגמת יין או דבש. עם זאת, מאחר שאת הפירות והירקות היא רוכשת ללא מע"מ, לא דרשה המערערת מע"מ מלקוחותיה על רכיבי הפירות והירקות אותם היא כללה במארזיה השונים.
בתום ביקורת שנערכה מטעם מנהל מע"מ רמלה נקבע כי מאחר שמדובר במארזי פירות מעוצבים הנרכשים בדרך כלל כ"מתנה" לאירועים שונים וטמון בהם ערך מוסף, להבדיל ממכירת פירות וירקות בצורתם הטבעית מבלי שעברו כל עיבוד, הרי שעל עסקאות מכירת המארזים המעוצבים יחול שיעור מס מלא. השגתה של המערערת על ההחלטה נדחתה, ולכן הגישה ערעור למחוזי.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
המערערת טענה כי הפירות הכלולים במארז מיועדים בראש ובראשונה למאכל, כאשר אלמנט "הנוי" לכל היותר נלווה להם. בנוסף, מאחר שהמארזים מורכבים בעיקרם מפירות אותם רכשה ללא מע"מ, ובהתחשב בכך שאין לראות בה כמי שביצעה בפירות פעולת "עיבוד", הרי שעל מכירת הפירות ראוי לחול מע"מ בשיעור אפס. נטען כי כיום יותר ויותר צרכנים נוהגים לרכוש פירות מקולפים ו/או חתוכים ו/או מאוגדים באריזות דקורטיביות שונות במרכולים, שווקים וירקניות שכונתיות. לפיכך, משעה שעסקינן בצריכה שגרתית ומקובלת כיום, אין לראות בפעולת החיתוך של הפרי או בקילופו, ללא הוספת חומר וללא שימוש בציוד ייחודי, לא כל שכן אין לראות באריזת הפירות שהוחרגה במפורש בחוק - כפעולות "עיבוד" היוצרת מוצר "אחר ושונה".
לטענת מנהל מע"מ, הסיבה לכך שהצרכן משלם סכום גבוה יותר על סלסלת הפירות המעוצבת, בהשוואה לסכום רכישת הפירות בתפזורת, היא שבחירת הפירות, שטיפתם, חיתוכם, עיצובם וסידורם בסלסלה מעוצבת כוללים ערך מוסף עבורו. לפיכך, מארזי הפירות של המערערת מהווים מוצר חדש, שמכירתו חייבת במע"מ בשיעור מלא, שכן ערכו עולה על סך חלקיו ולנוכח ה"עיבוד" המבוצע בפירות.
עוד נטען כי תכלית ההטבה של מע"מ בשיעור אפס על מכירה של פירות וירקות נבעה מייחוד הענף, שבו מחירי המוצרים נקבעים על פי האספקה היומית של המוצרים לשוק, בהתאם לכמות המשווקת באותו יום, מצב שאינו מאפשר לחקלאי ולספק לגלגל את המס על הלקוחות. עוד הוסיף מנהל מע"מ כי מאחורי הטלת מע"מ בשיעור אפס על מכירת פירות וירקות עומד רציונל סוציאלי, דהיינו התחשבות בשכבות החלשות הרוכשות מוצר צריכה בסיסי, ואילו המוצר אותו מוכרת המערערת הוא מוצר "יוקרה" השונה מהותית.
השופט שמואל בורנשטין דחה את הערעור והסביר כי סעיף 30(א) לחוק מס ערך מוסף קובע רשימה סגורה של עסקאות, אשר עליהן יחול מס ערך מוסף בשיעור אפס. תקנה 8 לתקנות מס ערך מוסף משלימה הוראה זו וקובעת כי על הירקות המפורטים בתוספת הראשונה לתקנות ועל הפירות המפורטים בתוספת השנייה, יחול מע"מ בשיעור אפס. במסגרת התוספות האמורות נכללו בין היתר הפירות אשר מצויים במארזי הפירות המשווקים על ידי המערערת.
עם זאת, נקבע, המערערת לא הוכיחה את טענתה לפיה מרכיב השירות במארזי הפירות המשווקים על ידה, הוא מרכיב זניח. לכך יש להוסיף את הנתונים הכלליים שהציג מנהל מע"מ, ולפיהם מחיריהם הסיטונאים של הפירות והירקות, בהתאם למפורט באתר משרד החקלאות, נמוכים מאלו הנטענים על ידה.
בנוסף, אף אם בית המשפט היה מוכן להניח שעלות הפירות היא העלות המרכזית והעיקרית במארז, דומה כי לא יכול להיות חולק שהפעולות אותן מבצעת המערערת לצורך הכנת המארזים, ובהן חיתוך הפירות, קילופם ואריזתם בצורה דקורטיבית, מצמיחות ערך מוסף, אשר הצרכן מוכן לשלם בגינן סכום גבוה יותר משהיה משלם עבור אותם פירות אילו רכש אותם בנפרד ובדרך הרגילה.
אשר למחלוקת בשאלה האם פעולות אלו הן בגדר "עיבוד", נקבע כי יש לתת משקל משמעותי לכך שמארזיה של המערערת - שהכנתם כרוכה בביצוע פעולות ליקוט, שטיפה, קילוף וחיתוך חלק מהפירות, וקיבוץ הפירות יחד ואריזתם במארז מעוצב וחגיגי - נרכשים על ידי קהל לקוחותיה כ"מתנה" (או לצורך אירוח) ואינם מיועדים ככלל או ברגיל לצריכה עצמית ולשימוש יומיומי. בנוסף, מארזי פירות הם מוצר היקר באופן משמעותי לעומת מחירם של הפירות המהווים את סך רכיביהם כשהם נרכשים בנפרד ושלא כחלק ממארז. משכך, המסקנה המתבקשת היא כי מארזי פירות אינם מוצר המשמש לצריכה עצמית ושימוש יומיומי, בה בעת שהפירות, המהווים את רכיבי המארז, כשהם נמכרים שלא כחלק ממארז - מהווים מוצר לשימוש יומיומי ולצריכה עצמית. בנסיבות אלה, לדעת השופט, מארז הפירות המעוצב מתרחק באופן מהותי מהמוצרים הבסיסיים הנכללים בו.
עוד נקבע כי המסקנה האמורה עולה בקנה אחד עם הרציונל שביסוד הפטור שבחוק המע"מ, והוא עידוד צריכה של פירות וירקות בתצורתם הטבעית. על רקע האמור, סבר השופט כי ניתן להתייחס לפעולת הכנת המארזים של המערערת אף כעסקת מתן שירות בקשר לפירות. כמו כן, בדומה לפעולת ליקוט תפוחי אדמה מהשדה, עצם בחירת הפירות וקיבוצם יחד למארז מעוצב מהווה שירות שיחויב במס.
הערעור נדחה. המערערת תשלם את הוצאות המשיב בסך כולל של 35,000 שקל. המערערת יוצגה בהליך ע"י עוה"ד דוד קמחין ואסף יאיר. המשיב יוצג ע"י עוה"ד ניצן זגרינסקי ויונתן בן דוד.
