חדשות

שוכר שהגיע לביתו באישון לילה ושמע רעשים הזעיק את המשטרה, שמצאה את בעל הדירה ישן במיטתו. תביעה שהגיש לבית המשפט לתביעות קטנות בין היתר בטענה לפגיעה בפרטיות נדחתה לאחר שבית המשפט קיבל את גרסת בעל הדירה כי סבר שהחוזה בין הצדדים הסתיים ושהשוכר עזב לחו"ל

התובע שכר מהנתבע דירת מגורים בבעלותו לתקופה של שנה, מאוגוסט 2016 עד אוגוסט 2017. באפריל 2017, לאחר חצות, נמצא בעל הדירה בדירה על ידי שוטרים שהוזמנו למקום על ידי התובע וזאת לאחר שנכנס אליה מבלי להודיע או לתאם כניסתו עם התובע. בגין האמור, הגיש התובע תלונה במשטרה נגד בעל הדירה בשל הסגת גבול, שבירורה טרם הסתיים.

בתביעה שהגיש לבית המשפט לתביעות קטנות בבאר-שבע, טען התובע כי ביום האירוע שב לביתו לאחר יום עבודה ארוך, אז הבחין באור בדירה וכן שמע רעשים. מאחר שחשב כי בדירה נמצאים פורצים, הזמין למקום את המשטרה, אשר פרצה לדירה וגילתה את בעל הדירה ישן במיטת התובע. עוד הוסיף התובע כי בעל הדירה אף התקלח בדירה והשתמש בחפציו האישיים. לפיכך, עתר בתביעה להשבת שטר הביטחון שנתן למשכיר, פיצוי בסך של 165 שקל בעבור עמלות ששילם בגין שיקים שהפקיד בעל הדירה וחזרו, פיצוי בגין הפסד שעות עבודה, פיצוי בסך של 10,000 שקל בגין עגמת נפש וכן פיצוי נוסף בסך של 5,000 שקל בגין הסגת גבול ופגיעה בפרטיותו.

לטענת התובע, החוזה בין הצדדים היה בתוקף באותה עת וגם אם בעל הדירה סבר שהוא טס לחו"ל ואינו נמצא בדירה לא הייתה לו זכות להיכנס לדירה ללא רשות. עוד טען התובע כי בעל הדירה הפר את ההסכם וכי כחודש לאחר מכן הודיע לו על סיום השכירות ודרש ממנו לעזוב את הדירה. במקביל, המשיך בעל הדירה על פי הנטען להפקיד את השיקים שנתן לו התובע בעבור התקופה בה לא שהה בדירה, וכתוצאה מכך נגרמו לו נזקים מאחר שנאלץ לשלם עמלות בחשבונו בגין המחאות שחזרו. בנוסף טען כי בעל הדירה מחזיק בידיו גם שטר בטחון ולא משיב לו אותו.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

בעל הדירה בכתב הגנתו טען כי התובע הודיע לו כחודש לפני האירוע מושא התביעה שהוא מתכוון לעזוב את הארץ לצמיתות ועל כן הוא מבקש לעזוב את הדירה ולמצוא שוכר חלופי. עוד טען כי הסכים לבקשתו של התובע על אף שאינו מחויב בחוזה לעשות כן וכי שוכר חלופי שהוצג על ידי התובע לא אושר על ידו משום שביקש שכירות ארוכת טווח. בנוסף טען בעל הדירה כי בחודש אפריל חזר שיק שכירות של התובע וכי בשיחת טלפון עמו מסר לו התובע כי עזב את הארץ כבר ורוקן את הדירה מחפצים. בעל הדירה טען כי הבין מהשיחה שהתובע נטש את הדירה באמצע החוזה וכי מכיוון ששיק השכירות של חודש אפריל חזר נאלץ לנקוט בהליכי הוצאה לפועל כנגד התובע. עוד טען כי נותרו לתובע גם חובות לחברת החשמל וכי מדובר בהפרה יסודית של ההסכם שבין הצדדים, דבר המקנה לו אפשרות לביטול החוזה לאלתר.

בכל הנוגע לאירוע עצמו, טען בעל הדירה כי נסיבות הגעתו לדירה היו כי הוא מתגורר רחוק והזמין חשמלאי לדירה שהיה אמור להיכנס אליה למחרת בבוקר, כשלגרסתו החפצים בדירה שייכים לו והוא כלל לא התקלח בדירה. עוד טען כי הבין שהתובע נטש את הדירה שאחרת לא היה מגיע למקום, וכי מעולם לא דרש מהתובע לפנות את הדירה אלא לשלם דמי שכירות.

הרשמת מיטל חלפון נזריאן דחתה את התביעה תוך שקיבלה את גרסת בעל הדירה. לדבריה, עדותו הייתה עדות מהימנה אשר השתלבה עם הראיות האחרות שהוצגו ועם העדויות שנגבו במשטרה, ולפיהן סבר כי התובע עזב את הדירה באמצע החוזה. כך למשל, מסתדרת גרסת בעל הדירה עם הגרסה שמסר התובע בהודעתו במשטרה ביום האירוע, בה אישר כי "הדירה כמעט ריקה, אני בקרוב עוזב את הארץ". בנוסף ציין התובע לגבי טיב היחסים בין הצדדים כי בעבר היה בעל הדירה מודיע לו כשהוא היה מגיע לצורך מסוים. לדעת הרשמת, דברים אלו מחזקים את גרסת הנתבע, וניתן גם להבין מהם שבעל הדירה לא פעל כך בעבר ותמיד הודיע לפני שהגיע.

כמו כן, התובע אישר במפורש כי לא אמר למשכיר שהוא אינו טס לחו"ל ולכן זה סבר כי הוא אינו בבית. הוא גם אישר את עניין חזרת השיק וכן את העובדה שבדירה נשאר ציוד בודד והדירה כמעט ריקה. עוד הוא אישר כי הוא עוזב את הארץ. משכך, הסיקה הרשמת כי בעדותו במשטרה התובע בעצם חיזק את גרסת בעל הדירה אשר סבר כי הוא עוזב את הדירה וכי העמימות שנוצרה בהקשר לנסיעתו של התובע לחו"ל נוצרה מצד התובע ולא מצד בעל הדירה ועל כן אין לזקוף זאת לחובת בעל הדירה. נוסף לאמור, התובע אישר אף הוא באופן חלקי את גרסת בעל הדירה בכתב הגנתו ובעדותו כי ביקש לעזוב את הדירה.

עוד ציינה הרשמת כי לדברים אלה יש להוסיף את העובדה כי אף לשיטת התובע מעולם לא היו לו בעיות קודם לכן עם בעל הדירה ואף לשיטתו בעל הדירה סבר כי הוא אינו נמצא בדירה וטס לחו"ל. מכאן, שהוא אישר את גרסת בעל הדירה ביחס לנסיעתו לחו"ל ואולם הכחיש רק את הטענה כי אמר לו שעזב לצמיתות.

לאור המקובץ, קבעה הרשמת כממצא עובדתי כי התובע בשיחת הטלפון שקדמה לאירוע אמר למשכיר כי הוא עוזב את הדירה לצמיתות וכי משכך סבר בעל הדירה כי החוזה בין הצדדים הסתיים לאחר שהופר על ידי התובע. אשר על כן, נקבע כי בעל הדירה הגיע ונכנס לדירה בנסיבות בהן הוא סבור כי החוזה בינו לבין התובע הסתיים וכי על כן נטל לעצמו חירות להיכנס לדירה עם מפתח שהיה ברשותו מבלי לפנות קודם לכן ולהודיע ולתאם עם התובע.

עוד התרשמה הרשמת מתום לבו של בעל הדירה שהעיד בכנות ובפתיחות על כך שאלמלא הודיע לו התובע שהוא עזב את הדירה, הוא לא היה נכנס לדירה ולא היה מגיע יום קודם לכן לישון בה. לשיטתה, בעל הדירה נתן הסבר סביר לכך שהגיע לדירה ערב קודם שכן הוא מתגורר רחוק והיה עליו להכניס לדירה חשמלאי לטיפול בלוח החשמל, והיא ציינה כי גרסתו הייתה עקבית בעניין זה ועלתה גם במשטרה. בנוסף, גרסתו הייתה הגיונית ואמינה ובין היתר האמינה לו הרשמת כי הופתע מאוד להתעורר ולגלות שוטרים מקיפים אותו ואת התובע עומד מאחוריהם. עוד התרשמה מכנותו בכך שהיה בטוח באופן וודאי כי התובע עזב וכי רק לאחר אזעקת המשטרה לדירה הבין ששיקר לו.

מנגד, בגרסת התובע מצאה הרשמת אי התאמות וחוסר עקביות. כך למשל, במשטרה טען כי הוא עוזב את הארץ בקרוב אך בדיון בבית המשפט לא טען כך בחקירה הראשית ורק בחקירה הנגדית הודה כי הייתה לו אופציה לעבור ואולם הוא לא טען כי הייתה לו אפשרות לעזוב. בנוסף, במשטרה טען כי הדירה כמעט ריקה ונשאר בה ציוד בודד, ואילו בדיון טען לחפצים שונים שנותרו בדירה, בין היתר מקרר. כמו כן, במשטרה התחמק ממתן תשובה ברורה לשאלה האם הודיע למשכיר שהוא  טס ולא חוזר לארץ ונתן תשובה ממנה יכול בעל הדירה להסיק כי אינו חוזר, בעוד שבדיון בבית המשפט השיב בשלילה.

נוכח האמור, קבעה הרשמת כי עומדת למשכיר ההגנה הקבועה בסעיף 18 (2)(א) ו- (ג) לחוק הגנת הפרטיות, לפיה "הנתבע או הנאשם עשה את הפגיעה בתום לב באחת הנסיבות האלה: (א) הוא לא ידע ולא היה עליו לדעת על אפשרות הפגיעה בפרטיות;...(ג) הפגיעה נעשתה לשם הגנה על עניין אישי כשר של הפוגע". בעניין זה הזכירה הרשמת כי בעת שבעל הדירה נכנס לדירה הוא סבר כי ההסכם שלו ושל התובע פג בכך שהתובע הפר את ההסכם ועזב באותו מועד את הדירה וכן מטרת כניסתו לדירה הייתה לדאוג לתיקון לוח החשמל בדירה בעבור השוכר החדש, אינטרס כשר. כמו כן, סברה הרשמת כי הפגיעה בתובע לא חרגה ממתחם הסבירות בנסיבות בהן הוא עצמו נתן לבעל הדירה להבין כי עזב את הדירה באותו מועד או הציג לכל הפחות מצג עמום כלפיו בעניין זה. בהתאם לאמור, התביעה נדחתה. לאור הנסיבות ועל מנת שלא להחריף הסכסוך, לא נעשה צו להוצאות.

ת"ק 37941-02-18