חדשות

עורך דין שפרסם באתר האינטרנט שלו עותק של כתבה מ"ישראל היום" במסגרתה נכללה גם תמונה שלו עם הזמר משה פרץ, נתבע ע"י הצלם ויפצה אותו ב-7,000 שקל. בית המשפט: "קשה להלום טענת "מפר תמים" כאשר מדובר בפרקליט אשר הכרת הדין היא נר לרגליו"

הנתבע, עו"ד במקצועו, פרסם באתר האינטרנט שלו עותק של כתבה מהעיתון "ישראל היום", במסגרתה נכללה גם תמונה שצילם התובע, בה נראה עורך הדין עם הזמר משה פרץ, שאותו ייצג בעניין מסוים. אין מחלוקת כי מדובר ב"יצירה אומנותית" לפי חוק זכות יוצרים וכי עורך הדין לא קיבל אישור מהתובע לפרסם את התמונה. עוד אין מחלוקת כי זכותו המוסרית של התובע לא נפגעה, שכן התמונה פורסמה בעיתון כאשר שמו מתנוסס עליה, וכי בסופו של יום הוסרה התמונה מאתרו של עורך הדין קודם להגשת התביעה.

בתביעה שהגיש לבית משפט השלום בנתניה, באמצעות עורך דינו רנן זיו, עתר התובע לחייב את עוה"ד לפצותו ב-15 אלף שקל בגין הפרת זכויות היוצרים שלו בתמונה.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

עורך הדין מצדו, טען כי זכות היוצרים שייכת לעיתון ולא לתובע כך שלא הופרה זכותו, וכי גם אם לא אלה פני הדברים הרי שהוא מפר תמים נוכח סברתו זו. עוד טען כי מדובר בתביעה המהווה ניצול לרעה ובחוסר תום לב של הוראות החוק, כי התמונה הוסרה מיד לאחר פנית ב"כ התובע אליו, וכי הלה לא נתן לו הזדמנות לתקן את מחדלו תוך זמן סביר. עוד טען עורך הדין כי גם אם תתקבל טענתו העקרונית של התובע הרי שסכום הפיצוי אותו תבע אינו סביר, לאחר שגם התובע אישר כי הסכום שהיה מצפה לקבל מאתר מסחרי עבור תמונה כזו נמוך משמעותית מסכום התביעה.

השופט אלי ברנד קיבל את התביעה ופסק לתובע פיצוי בסך 7,000 שקל. ראשית, קבע השופט כי עורך הדין לא הביא כל מקור בדין לטענתו כי שילוב התמונה בכתבה בעיתון מפקיע את זכות היוצרים של התובע בה או מהווה ראיה כי זכות זו נמכרה לעיתון, כל זאת כאשר ברור כי בעל זכות יוצרים יכול להרשות שימוש ספציפי ביצירתו שאינו מהווה מכירה או העברה של עצם זכות היוצרים ביצירה. לא זו אף זו, עורך הדין כלל לא חקר את התובע ביחס לשאלה האם מכר את זכות היוצרים שלו בתמונה לעיתון או שמא היה טיב ההתקשרות ביניהם שונה ועל כן ברי כי לא הוכחה בכל דרך שהיא הטענה כי זכות היוצרים היא של מאן דהוא זולת התובע.

נוכח האמור, דן השופט בשאלה האם ניתן להחיל בנסיבות העניין את הגנת סעיף 58 לחוק הקובע כי "הופרה זכות יוצרים או זכות מוסרית, ואולם המפר לא ידע ולא היה עליו לדעת, במועד ההפרה, כי קיימת זכות יוצרים ביצירה, לא יחויב בתשלום פיצויים עקב ההפרה" (הגנת "מפר תמים"). לדעת השופט ברנד, קשה להלום זיקה בין המקרים המיוחדים בהם עוסקת הגנת מפר תמים, שעל פי הפסיקה היא מצומצמת למקרים חריגים בלבד, לבין מקרה זה בו אין ספק כי מדובר ביצירה הנושאת את שמו של התובע על גביה ומדובר ביצירה חדשה ועדכנית.

בנוסף, ציין השופט כי קל וחומר שקשה להלום טענה להגנה מסוג זה, אשר לקיומה נדרשת לא רק על חוסר ידיעה סובייקטיבית אלא גם על כך שבאופן אובייקטיבי לא היה על המפר לדעת, במועד ההפרה כי קיימת זכות יוצרים ביצירה, כאשר מדובר בפרקליט אשר הכרת הדין היא נר לרגליו ולמצער זמינה עבורו בנקל הדרך לבחינת הוראות הדין מקום בו יש לו ספק באשר להוראותיו.

מלבד האמור הוסיף השופט כי עורך הדין טען כי מישהי ניהלה עבורו את האתר וכי סמך עליה ותמיד התרה בה שהכל נעשה לפי החוק. מדברים אלו ניתן ללמוד, לדעת השופט, כי עורך הדין הודה בפה מלא כי היה מודע לכך שמדובר בפעילות שלא כדין, ובנסיבות אלה אין להסתפק בטענה בעלמא שהיה מפר תמים. כמו כן, יהא סוג ההתקשרות בין עוה"ד למנהל האתר אשר יהא, הרי שעוה"ד אחראי לפעולותיה מטעמו ואינו יכול להישמע בטענת הגנה כי סמך עליה לעניין חוקיות הפרסום, קל וחומר כאשר מדובר בעורך דין.

עוד נדחתה הטענה כי התובע מנצל לרעה ובחוסר תום לב את הוראות החוק והטענה כי קיימים "יחסים מיוחדים" בין צלמים בכלל לעורכי הדין הפליליים אינה מקימה הגנה כלשהי לענין השימוש המפר, באשר לא הוכחה העובדה שיחסים אלה, במידה וברמה בה הם מתקיימים – מקימים זכות לעו"ד לעשות שימוש בצילומים ללא היתר וללא תשלום.

לאור האמור קבע בית המשפט כי לעורך הדין אין הגנה של ממש בעניין עצם השימוש המפר בתמונה שצילם התובע ולפיכך מדובר בהפרת זכות היוצרים החומרית של התובע, הזכאי לפיכך לסעד.

בקביעת סכום הפיצוי התחשב השופט בין היתר בהיקף ההפרה, משך הזמן בו בוצעה, חומרת ההפרה, הנזק הממשי שנגרם לתובע ועוד. בנוסף ציין השופט כי אין מדובר בצילום קשה להשגה או שהצריך מהתובע מאמץ ייחודי, היות שמדובר בסיטואציה בה המתינו ידוען ופרקליטו בבית המשפט בהליך פומבי, גלויים לעין כל ובמועד ידוע מראש, והתמונה אף אינה משקפת התרחשות יוצאת דופן בבית המשפט או משהו מעין זה. מנגד סבר השופט כי אין הצדקה להסתפק בפיצוי הקרוב בסכומו לתשלום שהיה צפוי להתקבל עבור שימוש מוסדר בתמונה, שכן הדבר ייצור תמריץ שלילי לשמירה על זכויות יוצרים. אשר על כן, יפצה עורך הדין את התובע ב-7,000 שקל בתוספת 2,000 שקל הוצאות משפט ושכ"ט.

תא"מ 15357-02-17