שלח לחבר
דף הבית > חדשות משפטיות > פס"ד עקרוני בעניין היתר ייצוג בתביעה קטנה כאשר עו"ד הוא צד להליך

חדשות

פס"ד עקרוני בעניין היתר ייצוג בתביעה קטנה כאשר עו"ד הוא צד להליך, צילום: istock
פס"ד עקרוני בעניין היתר ייצוג בתביעה קטנה כאשר עו"ד הוא צד להליך
08/07/2018, עו"ד לילך דניאל

במסגרת בקשת רשות ערעור "בגלגול שלישי" התייחס בית המשפט העליון לשאלה האם כאשר אחד מבעלי הדין בתביעה קטנה הוא עורך דין, חובה על בית המשפט להביא לידיעת בעל הדין שאינו מיוצג את האפשרות לבקש היתר ייצוג ולבחון באופן יזום מתן היתר זה. נקבע, כי אין מקום להטיל על ביהמ"ש חובה גורפת כזו אלא להשאיר זאת לשיקול דעתו

המשיב, עורך דין במקצועו, הגיש נגד המבקשת, חברה המספקת מידע בנושא עלויות טיפולים ותיקונים ברכבים ושירותים קשורים נוספים, תביעה קטנה בטענה למשלוח "ספאם". לטענתו, החברה שלחה לו 6 דברי פרסומת ללא הסכמתו המפורשת ומבלי שניתנה לו אפשרות להסיר את עצמו מרשימת התפוצה בהתייחס למרבית ההודעות. החברה, שלא הייתה מיוצגת באותו הליך, הגישה תביעה שכנגד בגדרה תבעה פיצויים בגין הוצאות שונות.

בית משפט לתביעות קטנות בפתח תקווה קיבל את התביעה באופן חלקי ופסק למשיב פיצויים בסך 800 שקל לכל הודעה, לצד הוצאות משפט. התביעה שכנגד נדחתה. בעקבות האמור, הגישה החברה בקשת רשות ערעור על פסק הדין, בה טענה כי בית המשפט לתביעות קטנות היה צריך להביא לידיעתה את האפשרות לקבל היתר ייצוג בהליך ולהתיר לה להיות מיוצגת בהליך שהתקיים לפניו, בשל כך שהמשיב הוא עורך דין. לשיטתה, מאחר שיוצגה בהליך זה על ידי מנכ"ל החברה, נפלו פגמים בייצוגה ובכלל זאת העובדה שלא הובאו ראיות הנמצאות ברשותה, אשר היה בהן כדי להוכיח שפעלה כדין.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

בית המשפט המחוזי מרכז דחה את הבקשה וקבע כי זו אינה עומדת באמת המידה הנוהגת לביקורת שיפוטית על פסקי דין של בית משפט לתביעות קטנות. עוד נקבע כי גם לגופם של דברים אין עילה להתערב בקביעות העובדתיות בפסק הדין. בהחלטתו התייחס בית המשפט לאותן ראיות חדשות שלטענת החברה היו תומכות בכך שהמשיב נתן הרשאה לקבלת ההודעות וקבע כי לא ניתן לקבלן משהחברה לא הגישה בקשה מתאימה על פי הדין לצירופן לבקשת הרשות לערער. אשר לטענה כי על בית המשפט לתביעות קטנות היה לבחון מיוזמתו אפשרות למתן היתר ייצוג משפטי לחברה, נקבע כי המשיב גילה כבר בכותרת כתב התביעה את דבר היותו עורך דין והחברה לא הציגה נימוק מניח את הדעת לכך שלא הגישה בקשה למתן היתר ייצוג; וכי הערכאה הדיונית בהליך התביעה הקטנה אינה מחויבת להציע לבעל דין להיות מיוצג מקום שבו בעל הדין שנגדו הוא עורך דין.

על החלטה זו הגישה החברה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, בטענה כי מדובר בעניין המעלה שאלה עקרונית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, שעניינה חובתו של בית משפט לתביעות קטנות להציג, מיוזמתו, לבעל דין שאינו מיוצג את האפשרות למתן היתר ייצוג, כאשר הצד שכנגד הוא עורך דין, ואף לבחון אם ראוי ליתן היתר כאמור.

לאחר שעיין בבקשה העניק השופט עוזי פוגלמן את רשות הערעור המבוקשת לאחר שהגיע למסקנה כי לסוגיה המתעוררת ישנן השלכות רוחב החורגות מעניינו הפרטני של ההליך. בעניין זה, הבהיר השופט פוגלמן כי השאלה שבנידון היא האם כאשר אחד מבעלי הדין לתביעה קטנה הוא עורך דין בהכשרתו או במקצועו (והדבר גלוי לצדדים ולבית המשפט), מחויב בית המשפט להציג, מיוזמתו, לפני הצד שכנגד את האפשרות להגיש בקשה למתן היתר ייצוג או לדון באופן יזום באפשרות זו.

לדברי פוגלמן, מטרתו של הליך התביעה הקטנה היא לסייע ליחידים בתביעות שנסבות על סכומי כסף קטנים להביא את עניינם לפני ערכאה שיפוטית, כאשר על רקע תכלית זו מתאפיין מוסד התביעה הקטנה בהסדרים דיוניים שנועדו "להבטיח הליך פשוט, זול ומהיר, המהווה חלופה אטרקטיבית להליכי השיפוט הרגילים", לצד הנחת בעלי הדין על קרקע שוויונית. אחד מההסדרים הדיוניים שנועדו להגשים את תכליתו האמורה של הליך התביעה הקטנה, הוא המגבלה על ייצוג משפטי מקצועי בבית המשפט לתביעות קטנות, המעוגנת בסעיף 63 לחוק בתי המשפט. הכלל המנוי בסעיף זה אוסר על ייצוג מקצועי של בעלי דין בהליכי תביעות קטנות ומתנה ייצוג כאמור ברשותו של בית המשפט.

בשל החשיבות המיוחסת לכלל איסור הייצוג, נדרשה הפסיקה להתוויית קווים מנחים אשר לאופן יישום הכלל. כך למשל, נקבע כי בעל דין שהוא עורך דין חייב להודיע על כך לבית המשפט ולצד שמנגד מבעוד מועד. בדומה, נקבע כי על מתמחה או סטודנט למשפטים שמייצג בעל דין להצהיר על כך לפני בית המשפט ובחוות דעת של נציבות תלונות הציבור על השופטים נקבע כי גם ייצוג "עקיף" אסור. במקרים אחרים צוין כי היתר ייצוג על ידי עורך דין עשוי להינתן אם סירוב לבקשה יגרור את מבקש הייצוג לעלויות שאינן מידתיות ביחס לשווי ההליך.

במקרה זה, כך צוין, מדובר במקרה שבו בעל הדין – התובע או הנתבע – הוא עורך דין במקצועו. לדעת פוגלמן, יש לאבחן מקרה זה ממצב בו נבחן מתן היתר ייצוג לצד שאינו מיוצג, מקום שבו כבר ניתן היתר ייצוג לצד השני. במקרים אחרונים אלה, ברי לדעת פוגלמן כי מתן היתר הייצוג משמעו הקניית יתרון דיוני ברור לבעל הדין המקבל שירותים משפטיים מעורך דין במידה שמצדיקה בחינת היתר כאמור גם לצד שכנגד. כמו כן, ממילא במצבים מסוג זה בית המשפט נדרש להכריע בבקשה למתן היתר ייצוג המונחת לפניו, ולכן הדיון באפשרות להתיר גם את ייצוגו של הצד שכנגד אינה מכבידה במידה רבה על ניהול ההליך.

לדעת השופט, שונים הם פני הדברים כאשר בעל דין לתביעה קטנה הוא עורך דין ובית המשפט לא נדרש לתת רשות לייצוג. "להשקפתי", כתב פוגלמן, "אין בעובדה שבעל דין לתביעה קטנה נושא תעודת עורך דין (אשר המשמעויות הנובעות ממנה מגוונות), כדי לעורר בהכרח את החשש כי הכשרתו זו תביא לפגיעה בלתי מידתית בשוויון בין הצדדים המתדיינים ובתכלית ההליך וזו תלויה במכלול נסיבות המקרה... בנתון לאמור איני סבור כי יש מקום להטיל חובה אפריורית על בית המשפט לתביעות קטנות ליידע – מיוזמתו – את בעל הדין שאינו מיוצג בדבר האפשרות להגיש בקשה להיתר ייצוג ואף לדון – באופן יזום – במתן היתר זה".

עוד קבע פוגלמן כי כאשר בעל דין לתביעה קטנה הוא עורך דין, בית המשפט רשאי – על פי שיקול דעתו – לערוך דיון יזום באפשרות לתת היתר לצד השני וזאת בהתאם למשמעות שימצא שיש לייחס למקצועו זה בנסיבות הפרטניות של המקרה. כך, ישנו שוני בבחינת מאזן הכוחות בין הצדדים בין מצב שבו בעל הדין, עורך הדין, מצוי היטב במטריה נושא התביעה ובקיא בדקדוקיה, לבין מצב שבו עיסוקו רחוק מתחום התביעה – בין אם בשל תחום מומחיותו הרגיל ובין אם נוכח העובדה שאינו עוסק באופן פעיל במקצוע המשפטי. כמו כן, ברי שאין דומה מקרה שבו עורך הדין שהוא בעל דין לא עוסק במקצוע תקופה ממושכת, למקרה שבו אחד הצדדים להליך הוא עורך דין בעל ניסיון רב בתחום מושא התביעה.

עוד סבר השופט כי יש להתחשב גם בשאלה אם בעל הדין שאינו עורך דין זוכה לייצוג כלשהו, ובפרט אם מדובר בנציג מיומן או מנוסה בהליכים מעין אלה. מנגד, יש ליתן משקל למצבים שבהם, למשל, בעל הדין שאינו עורך דין מתקשה בשפה העברית, בהבנת "שפת המשפט" או בהבנת הדברים הנאמרים באולם. כך גם יש להבחין בין מקרה שבו מוקד ההליך הוא במחלוקת עובדתית שבירורה אינה מורכב לבין הליך שמעורר סוגיה משפטית הטעונה ליבון. בנוסף, בהחלט ייתכנו מקרים שבהם ימצא בית משפט לתביעות קטנות כי אין מקום ליידע באופן יזום בעל דין שאינו מיוצג בדבר האפשרות לבקש ייצוג מקצועי וזאת גם אם בעל הדין שכנגד הוא עורך דין מן הטעם שצעד כאמור אינו נדרש להגנה על השוויון המהותי בין הצדדים.

לסיכום האמור קבע השופט פוגלמן כי כאשר אחד מבעלי הדין בהליך של תביעה קטנה הוא עורך דין במקצועו או בהכשרתו, אכן יכול להתעורר חשש לפגיעה בשוויון בין המתדיינים. עם זאת, במצבים אלה בית המשפט לתביעות קטנות אינו מחויב להציג לבעל הדין שאינו מיוצג את האפשרות לבקש היתר ייצוג או לבחון – מיוזמתו – אם יש מקום ליתן היתר כאמור. זאת, שכן היות אחד הצדדים עורך דין אינה משמיעה – כשלעצמה ובמנותק מנסיבות המקרה – הפרת האיזון הנדרש בין המתדיינים ופגיעה בהגשמת תכליותיו של הליך התביעה הקטנה. כפועל יוצא, יש להותיר את האפשרות לבחון מתן היתר ייצוג לצד שכנגד (או ליידע אותו בדבר אפשרות זו) במקרים מעין אלה, לשיקול דעתו של בית המשפט, בהתאם למכלול נסיבות העניין.

לאחר יישום השיקולים, הגיע פוגלמן למסקנה כי לא נפל פגם בכך שבית המשפט לתביעות קטנות לא הציג לחברה את האפשרות להגיש בקשה להיתר ייצוג או דן במתן היתר כאמור מיוזמתו מבלי שהוגשה בקשה כאמור מצדה. אשר על כן, הערעור נדחה והמערערת תישא בהוצאות המשיב בסך כולל של 3,000 שקל.

 

רע"א  5234/17

 

הרשמה לניוזלטר
באפשרותכם להירשם לניוזלטר תקדין ולהתעדכן באופן יומי בחדשות המשפטיות החמות ביותר, בתקצירי פסקי הדין החשובים ביותר שניתנו לאחרונה, בעידכוני החקיקה ובעוד מידע חשוב. כל שעליכם לעשות הוא להקליד את כתובת הדוא"ל שלכם ותקבלו את הניוזלטר לתיבת הדואר שלכם.
הרשם עכשיו
תקדין
תקדין בטוויטר
/HashavimCmsFiles/images/banners/banner-commit.jpg
17 | S:84
קומיט וכל טופס במתנה