שלח לחבר
דף הבית > חדשות משפטיות > פסיקה עקרונית: הפרת זכויות יוצרים בסרטים פורנוגרפיים אינה מזכה בפיצוי

חדשות

פסיקה עקרונית: הפרת זכויות יוצרים בסרטים פורנוגרפיים אינה מזכה בפיצוי, צילום: istock
פסיקה עקרונית: הפרת זכויות יוצרים בסרטים פורנוגרפיים אינה מזכה בפיצוי
08/08/2018, עו"ד לילך דניאל

במסגרת תביעה שהגישה חברה היוצרת סרטים פורנוגרפיים נגד אדם שהפיץ את סרטיה ללא היתר, נדרש ביהמ"ש לדיון עקרוני בשאלת זכויות היוצרים בסרטים אלו. לאחר ניתוח מרחיב שכלל דיון בהגדרת ה"תועבה" ומגמות חברתיות ועולמיות בנושא נקבע כי הסרטים מוגנים בזכויות יוצרים, אך הפרתן אינה מזכה בפיצוי בהיותם אי חוקיים ופוגעים בתקנת הציבור

התובעת, חברת "סקס סטייל", היא חברה העוסקת ביבוא, פיתוח ושיווק של מוצרי סקס ובין היתר עסקה בהפקת סרטים פורנוגרפיים. הנתבע הוא אדם פרטי המפעיל אתר אינטרנט בתחום הסקס. בתביעה שהגישה לבית משפט השלום בהרצליה, טענה התובעת כי הנתבע עשה שימוש ללא היתר בסרטי הפורנו שהופקו על ידה, בכך שכלל באתרו קישורים ל-15 סרטים שזכויות היוצרים בהם שייכות לה. בעקבות הפרה זו, עתרה התובעת לפיצוי בסך של חצי מיליון שקלים.

הנתבע, שיוצג בהליך ע"י עו"ד אריאל דובינסקי, לא הכחיש כי כלל באתרו קישורים לסרטי התובעת, אולם טען כי לא מדובר בשימוש מפר, בין היתר מאחר שקביעת קישורים באתר אינה בגדר "ביצוע פומבי".

במסגרת קדם המשפט שהתקיים, העלה בית המשפט את השאלה המקדמית האם זכויות היוצרים בסרטים פורנוגרפיים ראויות להגנה, נוכח האיסור שחל לכאורה על הפצתם בחוק העונשין וכן מכוח תקנת הציבור.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

השופט גלעד הס הבהיר תחילה כי פסק הדין אינו עוסק בשאלות הנוגעות לשידור היצירה הפורנוגרפית והיכולת המשפטית למנוע את שידורה או פרסומה, שכן מדובר בשאלות החורגות מהשדה הגיאומטרי של המחלוקת שהציגו הצדדים. השאלה שפסק הדין אכן עוסק בה, היא כאמור האם היצירה הפורנוגרפית זכאית להגנה מכוח חוק זכות יוצרים ואם כן האם ראוי לאכוף הגנה זו. לפיכך, כל קביעה בשאלה זו אינה משליכה על שאלת הזכות לשדר או לצרוך פורנו.

עוד התייחס השופט להבדל בין פורנוגרפיה לאירוטיקה, נושא שאליו נדרשה הפסיקה בה נקבע כי ההבחנה בין יצירה אירוטית בעלת ערך אמנותי לבין יצירה פורנוגרפית היא אינה פשוטה, ואף תלויה בתרבות, מקום וזמן. עם זאת, במקרה זה סבר השופט כי אין צורך להידרש להבחנה זו שכן אין מחלוקת שהסרטים מושא התביעה אינם סרטים אירוטיים או יצירות אומנות, אלא סרטי פורנוגרפיה פשוטה כמשמעה.

מכאן פנה השופט הס לבחון את השאלה העיקרית והיא האם סרטי הפורנו הם יצירה לעניין חוק זכות יוצרים. לשיטתו התשובה לכך היא חיובית, שכן אין מחלוקת שמדובר ביצירה מקורית של התובעת וביצירה קולנועית ולכן יש בה זכויות יוצרים לפי החוק. דבר זה נובע גם מהפסיקה, שקבעה באופן מפורש ומשתמע כי היצירה הפורנוגרפית היא יצירה שיש לגביה זכויות יוצרים, על אף שהדברים נקבעו ללא דיון מעמיק.

כפועל יוצא מהקביעה הזו, עולה כי שימוש של אחר ביצירה יכולה להוות הפרה של זכות יוצרים המזכה את בעל הזכות בסעדים הקבועים בחוק ואף חושפת את המפר לסנקציות פליליות. על אף האמור, מתעוררת השאלה האם זכות היוצרים בסרט פורנוגרפי כלל ראויה להגנת בית המשפט. בעניין זה, ציין השופט, עיון בחוק מעלה כי הוא אינו כולל אמירה מפורשת השוללת את הגנת החוק מיצירה בלתי חוקית או הנוגדת את תקנת הציבור. עם זאת סבר השופט כי איש לא יחלוק כי לגבי יצירות בלתי חוקיות בית המשפט רשאי לשלול את הגנת חוק זכויות יוצרים. "מבחינת ההיגיון המשפטי אין זה הגיוני כי בית המשפט יעניק סעד ליוצר יצירה בלתי חוקית", כתב השופט הס והביא כדוגמה מקרה בו סוחר סמים המוכר סם חדש שרקח באריזות עם שמו וסמלו יתבע את חברו על שהפר את זכות היוצרים בסם ובאריזתו.

עוד הוסיף השופט כי התשובה לשאלה שהוצגה אינה נעוצה רק ב"היגיון משפטי" אלא יש לה גם מקור חוקי הקבוע בסעיף 30 לחוק החוזים, הקובע כי חוזה שכריתתו, תוכנו או מטרתו הם בלתי חוקיים, בלתי מוסריים או סותרים את תקנת הציבור – דינו בטלות. עוד קובע חוק החוזים בסעיף 61(ב) כי הוראותיו יחולו בשינויים המחויבים גם על "פעולות משפטיות שאינן בבחינת חוזה". לדברי השופט הס, אין חולק כי אכיפת זכות יוצרים היא פעולה משפטית, ולכן ניתן להחיל את הוראות פסלות החוזה הבלתי חוקי גם על נושא זה.

מקור משפטי אחר שעליו ניתן לדעת השופט לבסס אי מתן סעדים בהפרת זכויות יוצרים, הוא הכלל "מעילה בת עוולה לא תצמח זכות תביעה", או "אין החוטא נשכר". לדברי השופט, הספרות בנושא זה אחידה בדעה כי באופן עקרוני ניתן לשלול את הגנת חוק זכות יוצרים מהיצירה הבלתי חוקית, אולם ציינה כי אין מדובר בשלילה מוחלטת של ההגנה אלא שיש צורך לערוך איזון בין הזכות הקניינית הטמונה בזכות היוצרים לבין אי החוקיות הנטענת.

בעניין שלילת הסעדים בגין הפגיעה בתקנת הציבור, סבר השופט כי העיקרון המשפטי זהה, וניתן לשלול את התרופות בגין ההפרה גם במקרה של יצירה הפוגעת בתקנת הציבור. עוד הוסיף כי נראה שזהו גם המצב הרצוי, כאשר הדעה הן בישראל והן המצב הקיים בארצות המשפט המקובל היא שזכות היוצרים כפופה לתקנת הציבור. זאת, על אף שאין במשפט הישראלי התייחסות מפורשת אלא דיון משתמע בלבד.

מכאן, פנה השופט לבחון האם אכן מדובר ביצירה שאינה חוקית או שהפצתה בלתי חוקית, באופן השולל לפי הקביעה לעיל את הגנת חוק זכות יוצרים. בעניין זה הזכיר השופט כי חוק העונשין אוסר על הכנה והפצה של יצירת תועבה. מאחר שהמונח "תועבה" אינו מוגדר בחוק, יש לצקת לתוכו פרשנות שתיקבע ביחס לזמן ולמקום, קרי ביחס למדינת ישראל כאן ועכשיו. במסגרת הדיון, סקר השופט את ההיסטוריה הפסיקתית בנושא, ובכלל זאת פסק דינו של בית המשפט העליון בעניין ש.י.ן שעסק בשידורי ערוץ "פלייבוי" בישראל, והגיע למסקנה כי אכן מדובר ב"תועבה" ולכן יצירת הסרטים מושא הדיון, כמו גם הפצתם – היא בלתי חוקית לפי חוק העונשין.

עוד הדגיש השופט כי לשיטתו אין מקום לפרש את האיסור הקבוע בחוק העונשין על הפצת חומר תועבה כאות מתה, ויש לתת לו פרשנות הכוללת גם יצירה פורנוגרפית שאינה פדופילית. לשיטתו, הגם שאין בסרטים דנן חומר פדופילי, הרי שהם חמורים בהרבה בהקשר של הפן המיני מהחומרים שהוקרנו בשעתו בערוץ "פלייבוי", ולמעשה הם בדרגה אחת בלבד מתחת לתועבה פדופילית. בנוסף, קביעה לפיה רק סרטים פדופילים הם תועבה ירוקן את הגדרת התועבה מתוכן. בנוסף הדגיש השופט כי הגדרת התועבה ה"רגילה" אינה רק מסקנה של ניתוח טכני, אלא היא נובעת גם מהצורך לשמור על ערכים המוגנים בבסיס האיסור על פורנוגרפיה, ובהם הגנה על ילדים, איסור על החפצת גוף האדם בכלל וגוף האישה בפרט וטעמים נוספים.

מלבד האמור, קבע, המסקנה כי הסרטים מושא התביעה עולים בגדר המונח "תועבה" נובעת גם מתיקוני חקיקה שנעשו בשנים האחרונות והוסיף כי למותר לציין כי אין בסרטים אלו כל ערך אומנותי, מדעי, חדשותי, חינוכי או הסברתי המצדיק את הצגתם. עוד ציין השופט כי החקיקה בשנים האחרונות נוטה יותר ויותר למנוע את החפצת גוף האדם בכלל וגוף האישה בפרט במרחב הציבורי.

עוד התייחס השופט לשאלה האם מדובר בתוצאה הגיונית, לנוכח העובדה שהפורנוגרפיה מצויה בימינו מכל עבר – באתרי האינטרנט, בטלפון הנייד, בהודעות הוואטסאפ, באפליקציות ייעודיות ועוד - האם יעלה על הדעת להגדיר את כל הפעילות הענפה הזו כבלתי חוקית? לדבריו, כאשר המחוקק קבע בחוק העונשין שמדובר במעשה לא חוקי, בית המשפט מצווה לפעול בהתאם לחוק וביטול האיסור הוא עניין למחוקק ולא לבית המשפט. שנית, קבע השופט, עצם העובדה שמדובר בתופעה נפוצה אינו אומר שהיא רצויה, כאשר כדוגמה לכך הביא את תופעת השימוש בטלפון הנייד בזמן נהיגה. נימוק נוסף הוא נימוק היסטורי, שכן ההפצה של החומרים הפורנוגרפיים החלה כ"תנועת נגד" לשמרנות שהייתה מקובלת בשנות ה-80. בעניין זה, הבהיר השופט כי אין הכוונה לחזור לתקופת השמרנות, אלא לערוך הבחנה ראויה בין חירות מינית שהיא ראויה וחיובית, לבין הצגה אובססיבית של גוף האדם, ובפרט גוף האישה, כחפץ מין.

עוד הבהיר השופט כי פסק הדין אינו קובע כי יש לצנזר סרטי פורנו או למנוע את הפצתם, ואף לא להעניש את התובעת, אלא כל שיש בו הוא קביעה כי היא אינה זכאית להגנת חוק זכות יוצרים מקום שהיא עוסקת בפעילות המוגדרת בחוק העונשין הישראלי כבלתי חוקית.

עוד בחן השופט האם אכיפת זכות היוצרים ביצירה פורנוגרפית מהווה גם פגיעה בתקנת הציבור. בעניין זה, סבר השופט כי יש להבחין בין שיפוט מוסרי של הפורנוגרפיה לבין שיפוט תוצאתי שלה, במסגרתו יש לבחון האם יש בה בכדי לגרום לתוצאה שלילית בחברה וברשות היחיד, קרי האם היא גורמת נזק חברתי. לדעת השופט הס, כיום ישנה כמעט תמימות דעים משפטית וסוציולוגית כי הפורנוגרפיה אכן גורמת לנזק ממשי לחברה, הן ל"שחקנים" בסרט והן לצופים, בפרט לאלו בגיל הנעורים. זאת, כאמור, להבדיל מהפן הדתי והמוסרני. זאת ועוד, עמדה זו של המשפט הישראלי בדבר הנזק שגורמת הפורנוגרפיה, מקובלת היום גם על מרבית המלומדים בארץ ובעולם. משכך, אין מקום להעניק סעד בגין הפרת זכות היוצרים בסרטים אלו גם מבחינת תקנת הציבור.

לסיום התייחס השופט לטענת התובעת כי התוצאה האמורה מובילה לכך שהנתבע, שאף הוא מפיץ חומר פורנוגרפי, לא נאלץ לשלם עבור זכות היוצרים שהפר. בעניין זה, הדגיש השופט כי במקרה הפרטני הזה הנתבע אכן "מרוויח", אולם כאשר בית המשפט שוקל שיקול פרשני עליו להביא בחשבון לא רק את התוצאה הפרטנית כלפי הצדדים אלא גם את תכלית החקיקה ועקרונות היסוד של השיטה. בעניין זה, סבר, ברור ששלילת הגנת זכויות היוצרים מהיצירה הפורנוגרפית יש בה כדי להוות תמריץ שלילי משמעותי להפקת סרטים מעין אלו ומכאן לצמצום התופעה.

בשולי הדברים הוסיף השופט כי לפחות בחלק מהסרטים הללו קיים נושא נוסף שיש בו כדי להוות פגיעה בתקנת הציבור, מקום בו ה"שחקנים" וה"שחקניות" מוצגים כחיילי צה"ל ולובשים מדי צה"ל. לדעת השופט, נראה כי קשה יהיה לחלוק כי המתרחש בסרטים אלו פוגע ומבזה את צה"ל ואת לובשי ולובשות המדים, ובכך לכאורה קיימת גם עבירה על החוק. נקודה נוספת שאליה התייחס השופט היא העובדה שהדיון בנושא זה בבית המשפט כופה למעשה על השופט וצוותו לעיין ולצפות בשורה של סרטי פורנוגרפיה קשים. לדבריו, שיקול זה כשלעצמו אינו מצדיק את הגדרת היצירה הפורנוגרפית כפוגעת בתקנת הציבור, אולם יש בו כדי להמחיש את הקושי הטמון במתן הגנה ליצירות אלו, אשר לפחות חלק מהציבור חש אי נוחות כאשר הוא צופה בהן, בוודאי בפומבי.

סיכומם של דברים – התביעה נדחתה ללא צו להוצאות. הנתבע יוצג בהליך ע"י עו"ד אריאל דובינסקי.

 

ת"א 38541-08-17

 

הרשמה לניוזלטר
באפשרותכם להירשם לניוזלטר תקדין ולהתעדכן באופן יומי בחדשות המשפטיות החמות ביותר, בתקצירי פסקי הדין החשובים ביותר שניתנו לאחרונה, בעידכוני החקיקה ובעוד מידע חשוב. כל שעליכם לעשות הוא להקליד את כתובת הדוא"ל שלכם ותקבלו את הניוזלטר לתיבת הדואר שלכם.
הרשם עכשיו
תקדין
/HashavimCmsFiles/images/banners/banner-commit2022.jpg
17 | S:4
קומיט וכל טופס במתנה