שלח לחבר
דף הבית > חדשות משפטיות > בג"ץ התיר לקרובות משפחה של אנשי חמאס להיכנס לישראל לצרכים רפואיים

חדשות

בג"ץ התיר לקרובות משפחה של אנשי חמאס להיכנס לישראל לצרכים רפואיים, צילום: getty images israel
בג"ץ התיר לקרובות משפחה של אנשי חמאס להיכנס לישראל לצרכים רפואיים
27/08/2018, עו"ד לילך דניאל

בג"ץ קיבל עתירה להתיר לנשים פלסטיניות מעזה להיכנס לישראל לצורך קבלת טיפול רפואי מציל חיים שאינו זמין ברצועה. זאת, לאחר שכניסתן נמנעה עקב היותן קרובות משפחה מדרגה ראשונה של אנשי חמאס. ביהמ"ש: "ההחלטה למנוע מהעותרות קבלת טיפול רפואי מציל חיים משמעה להמית אישה, פשוטו כמשמעו, בשל עוון אחיה/בעלה/בנה"

במוקד העתירה חמש נשים פלסטיניות, תושבות רצועת עזה, הסובלות מסרטן ומגידולים המצריכים ניתוחי מוח מורכבים אחרים מצילי חיים. מכיוון שהטיפול הרפואי שלו זקוקות העותרות אינו זמין ברצועת עזה, פנו אל מנהלת התיאום והקישור לרצועה, בבקשה שתתיר את כניסתן לישראל לצורך קבלת טיפול רפואי בבתי החולים "אוגוסטה ויקטוריה" ו"אלמקסאד" הנמצאים במזרח ירושלים, תוך שהרשות הפלסטינית התחייבה לשאת במימון הטיפולים. חלק מהעותרות אף עברו בעבר טיפולים בבתי החולים האמורים.

בקשותיהן של העותרות סורבו מן הטעם שהן קרובות משפחה מדרגה ראשונה של אנשי חמאס. יסודו של סירוב זה בהחלטת קבינט, שבמסגרתה נקבעו שורת צעדים שנועדו להפעיל לחץ על ארגון החמאס השולט ברצועת עזה כדי לקדם הסדר שיוביל להשבתם של שבויים ונעדרים המוחזקים בידיו. במסגרת ההחלטה, נקבע כי יש לבטל יציאת בני משפחות אנשי חמאס מעזה לטיפולים רפואיים בישראל.

נוכח הסירוב האמור, הגישו העותרות עתירה לבג"ץ יחד עם שלושה ארגוני זכויות אדם. בגדרה של העתירה התבקש בית המשפט להתיר את כניסת העותרות לישראל לצורך קבלת טיפול רפואי ולהורות על ביטול ההוראה האמורה בהחלטת הקבינט. לאחר הגשת העתירה נבחן פעם נוספת עניינן של העותרות ונמסר להן כי הוחלט לאשר את כניסתן לישראל אך ורק לצורך מעבר לקבלת טיפול רפואי באיו"ש או בחו"ל, אך אלו השיבו כי בכך אין כדי ליתן מענה לבקשותיהן, שכן הטיפול הדרוש להן אינו זמין בגדה המערבית ואין בידן לממן טיפול רפואי בחו"ל. משכך, הודיעו העותרות כי הן עומדות על עתירתן.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

לטענת העותרים, החלטת מנהלת התיאום שלא להתיר את כניסת העותרות לישראל לצורך קבלת טיפול רפואי מנוגדת לחובותיה ההומניטאריות של מדינת ישראל על פי המשפט הבינלאומי, וכי גם במשקפי הדין הישראלי הפנימי מדובר בהחלטה שרירותית, בלתי סבירה ובלתי מידתית. בדומה, נטען כי יש לבטל את ההוראה בהחלטת הקבינט האוסרת כניסת בני משפחות של אנשי חמאס לקבלת טיפול רפואי בישראל וכי שלילת האפשרות לקבל טיפול רפואי בישראל על בסיס קטגוריה גורפת של "קרבה לאיש חמאס" עולה כדי ענישה קולקטיבית. המדינה מצדה, הציבה מול הפגיעה ההומניטרית בעותרות את התכלית ההומניטרית של החזרת השבויים וגופות חללי צה"ל המוחזקים ברצועה ולכן יש בצעד שננקט על ידי שר הביטחון כדי להפעיל "מנופי לחץ" על חמאס.

השופט עוזי פוגלמן, אליו הצטרפו השופטים יצחק עמית ועופר גרוסקופף, החליטו לקבל את העתירה ולאפשר לעותרות להיכנס לישראל. כנקודת מוצא הזכיר השופט פוגלמן את עמדת היועץ המשפטי לממשלה בהתייחס לפרשנותה של החלטת הקבינט, לפיה כאשר מדובר בטיפולים מצילי חיים לא תימנע כניסה לישראל אך ורק על בסיס זיהוי משפחתי של המבקש וכפועל יוצא תותר גם כניסת קרובי משפחה של אנשי חמאס. הואיל ובמקרה זה אין מחלוקת כי מדובר בטיפולים מצילי חיים, החלטת הקבינט אינה עומדת למכשול לפני העותרות והביקורת השיפוטית נסבה על סירובם של המשיבים להתיר את כניסתן לישראל בנקודת הזמן הנוכחית ובשים לב למכלול נסיבותיו הפרטניות של העניין.

עוד ציין השופט פוגלמן כי מאז הגשת העתירה חלה התפתחות במדיניות שר הביטחון, לפיה גם כאשר מדובר בטיפול רפואי מציל חיים, המדינה תאפשר לבני משפחות אנשי חמאס הזקוקים לטיפול להיכנס לישראל אך לצורך מעבר בשטח המדינה לשם קבלת טיפול רפואי באיו"ש או בחו"ל. לצד זאת צוין כי ייתכנו גם מקרים חריגים בהם תתאפשר בכל זאת כניסה לצורך מתן טיפול מציל חיים בישראל.

לגופו של עניין ציין פוגלמן כי על רקע השתלטותו של ארגון הטרור חמאס על רצועת עזה והמצב הביטחוני השורר מאז, נוקטת ישראל מדיניות המגבילה באופן נרחב את כניסתם של תושבי עזה למדינה, ומתירה את כניסתם רק במקרים הומניטאריים חריגים, מדיניות זו שאושרה כבר בעבר ע"י בג"ץ ומבטאת את הכרתה של מדינת ישראל בעליונותו של ערך קדושת החיים ואת החתירה לפעול – ככל הניתן ובמסגרת הדין – להצלת חייהם של זרים המתדפקים על שעריה, גם אם אלה הם בניה של ארץ אויב.

לצד האמור ציין פוגלמן כי השיקול ההומניטארי אינו חזות הכל וגם כאשר מתבקשת כניסה לישראל מרצועת עזה לצורך קבלת טיפול רפואי, ההיתר איננו "אוטומטי" ולגורמים המוסמכים מסור שיקול דעת רחב בעניין זה. לפיכך, בפסיקה התקבלה לא פעם העמדה שלפיה בקשה הומניטארית לכניסה לישראל מרצועת עזה לצורך קבלת טיפול רפואי תיבחן אל מול קיומה של מניעה ביטחונית מצד מבקש ההיתר. בעניין זה הודגש בפסיקה כי ככל שעצמת הצורך הרפואי גדלה, כך גם תגדל הנכונות לאתר את נקודת האיזון שתאפשר מתן מענה רפואי הולם, בישראל או מחוץ לה, גם כאשר מדובר במי שנשקפת ממנו סכנה ביטחונית מובהקת. אשר על כן, קבע פוגלמן כי עמדת המדינה, המבקשת לפעול על פי כלל גורף חדש שלפיו גם כאשר מדובר בטיפול מציל חיים לא תותר כניסתו לישראל של מבקש שהוא קרוב משפחה מדרגה ראשונה של פעיל חמאס – אינה יכולה לעמוד במבחן הביקורת השיפוטית על פי אמות המידה שנקבעו בפסיקה.

עוד הוסיף פוגלמן בהקשר זה כי הגם שאין חולק כי ממשלת ישראל רשאית לנקוט את מירב האמצעים כדי לקדם את השבתם של שבויים ונעדרים המוחזקים על ידי ארגון החמאס וכי מדובר בתכלית ראויה שיש לחתור ללא לאות להגשמתה – הרי שאין בכוחה של תכלית זו להצדיק הסדר השולל אפשרות לקבל טיפול רפואי מציל חיים בישראל מבן משפחה של איש חמאס. זאת, הגם שמן החולה עצמו לא נשקפת סכנה ולא מיוחסת לו כל פעילות אסורה. "ההכרה בקדושת ערך חיי האדם מחייבת כי בקשה להיכנס לישראל לצורך קבלת טיפול רפואי הומניטארי מציל חיים תיבחן באופן פרטני", כתב השופט. "לא ניתן לסרב לבקשה מסוג זה על בסיס גורף כשמדובר במי שלא נשקפת ממנו סכנה ביטחונית מבלי שנבחנו, בין היתר, מצבו הרפואי העדכני של מבקש הכניסה; החלופות הרפואיות האפקטיביות העומדות לרשותו; והשפעתו של חלוף הזמן – בין היתר עקב הידרשות לחלופה טיפולית רחוקה מישראל – על מצבו הרפואי. התעלמות מכל אלה וביסוס ההחלטה על פעילות אסורה של בן משפחה, שאין כל טענה כי החולה מעורב בה או מודע לה, מנוגדת למושכלות היסוד שבהן אנו מחויבים".

נוכח האמור, סבר פוגלמן כי בשלב זה הסעד המתאים הוא מתן צו מוחלט שיאפשר את כניסת העותרות לישראל לקבלת הטיפול בבתי החולים "אוגוסטה ויקטוריה" ו"אלמקסאד" באופן מיידי. השופט עמית, שהסכים לעמדתו של פוגלמן, הוסיף כי ההחלטה למנוע מהעותרות קבלת טיפול רפואי מציל חיים בבית חולים פלסטיני במזרח ירושלים משמעה להמית אישה, פשוטו כמשמעו, בשל עוון אחיה/בעלה/בנה בניגוד לכלל היהודי הבסיסי "כִּי אִם אִישׁ בעונו יָמוּת..".

השופט גרוסקופף הוסיף כי התכלית של הפעלת לחץ על ארגון החמאס במסגרת מאמציה של מדינת ישראל לקדם את השבת השבויים והנעדרים היא בוודאי תכלית חשובה, אולם לא כל האמצעים כשרים על מנת להשיגה. לשיטתו, האפשרות לעשות שימוש בחולה הזקוקה נואשות לטיפול רפואי מציל חיים, ואשר אין כל טענה כי היא עצמה מעורבת בפעילות נגד מדינת ישראל, כ"מנוף לחץ" אינה תואמת את ערכי מדינת ישראל, ואינה יכולה לעמוד מבחינה משפטית. לא כל שכן, כאשר מדובר במדיניות גורפת המופנית כלפי קבוצה המונה מספר לא ידוע של מטופלים במצב קריטי, אשר כל חטאם הוא היותם קרובי משפחה מדרגה ראשונה של אנשי חמאס, זוטרים כבכירים. לפיכך, אף הוא הצטרף לעמדתם של חבריו.

 

בג"ץ 5693/18

 

הרשמה לניוזלטר
באפשרותכם להירשם לניוזלטר תקדין ולהתעדכן באופן יומי בחדשות המשפטיות החמות ביותר, בתקצירי פסקי הדין החשובים ביותר שניתנו לאחרונה, בעידכוני החקיקה ובעוד מידע חשוב. כל שעליכם לעשות הוא להקליד את כתובת הדוא"ל שלכם ותקבלו את הניוזלטר לתיבת הדואר שלכם.
הרשם עכשיו
תקדין
/HashavimCmsFiles/images/banners/banner-commit2022.jpg
17 | S:104
קומיט וכל טופס במתנה