בית הדין האזורי לעבודה קיבל את בקשתה של החברה המפעילה את מלון "דיויד אינטרקונטיננטל" בת"א, להורות לגוגל העולמית לחשוף פרטי תיבת Gmail אנונימית ממנה נשלח מייל משמיץ נגדה. זאת, במסגרת תביעת לשון הרע שהגישה נגד עובדת לשעבר שהיא לטענתה השולחת של המכתב. הבקשה התקבלה נוכח הסכמתה של העובדת למתן הצו
המבקשת, המפעילה את מלון "דיויד
אינטרקונטיננטל" בתל אביב, הגישה תביעה נגד עובדת מלון שפוטרה מעבודתה.
בתביעה נטען כי העובדת פרסמה נגד החברה ומנהליה פרסום שקרי, מכפיש ומבזה, שבוצע
מכתובת דוא"ל אנונימית השייכת ל-Gmail, ונשלח למספר אנשים:
מנכ"ל המלון, סמנכ"לית משאבי אנוש של המלון, בעל המניות בתאגיד שהוא
בעליו של המלון והמנהל האזורי ברשת בתי מלון יוקרתית שבית המלון הוא חלק ממנה.
במסגרת אותו פרסום משמיץ, נכתב לפי הנטען
שהמלון עובר שיפוץ/שיקום כאשר חלק גדול מהכסף נכנס לכיסה של ההנהלה הבכירה ולא
מושקע בשיפוץ עצמו. בגין הפרסום האמור, תבעה החברה פיצוי בסך 550 אלף שקל, בטענה
כי נגרמו לה נזקים כבדים וחמורים לשמה הטוב.
מאחר שהעובדת הכחישה כל קשר לפרסום הנזכר,
הגישה החברה בקשה לבית הדין האזורי לעבודה, להורות לגוגל ישראל וכן לגוגל העולמית
מידע אודות כתובת הדוא"ל ממנו נשלח המייל המשמיץ. בין היתר התבקש בית הדין
להורות לגוגל למסור את שמם המלא של בעלי תיבת הדוא"ל הנזכר, כתובת ה-IP ממנה
נשלח הדוא"ל המשמיץ, כתובת ה-IP ממנה נשלחה תשובת העובדת הנתבעת וכל מידע אחר שיש
בו כדי לחשוף את זהות המפרסם.
עוד התייחסה החברה להלכת רמי מור שנקבעה בבית
המשפט העליון, לפיה בהעדר הסדר חקיקתי המאפשר פגיעה בזכות לחופש הביטוי ולפרטיות,
הרי שאין אפשרות בשיטת המשפט בישראל לתת הוראה לצד שלישי לחשוף את זהותו של אדם
אחר כדי שניתן יהיה להגיש נגדו תביעה. לדברי החברה, בעוד שבהלכת רמי מור נדונו
הודעות אנונימיות שלא הייתה כל ידיעה או חשדות מיהו אותו גולש אשר פרטיו נדרשו,
הרי שבמקרה זה עסקינן בתביעה שבה זהות שני הצדדים ידועה ומתקיים ביניהם הליך
משפטי.
לקבלת
עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
גוגל ישראל מצדה, טענה כי אינה מבעליו של שירות
הדוא"ל Gmail, כי אם התאגיד האמריקאי Google
LLC המאוגד על פי
חוקי מדינת דלאוור בארה"ב. משכך, לשיטתה, יש לסלק על הסף את הבקשה ככל שהיא
מתייחסת לגוגל ישראל. עוד טענה כי בהתאם להלכת רמי מור לא ניתן, בהעדר מסגרת
דיונית או חקיקתית מפורשת, ליתן צו המורה לחשוף את זהותו של גולש אנונימי. בעניין
זה התייחסה גוגל לניסיונה של התובעת לאבחן את המקרה הנוכחי מהלכת רמי מור, וציינה
כי התובעת אולי "משוכנעת" שמי שעומדת מאחורי ההודעה מושא התביעה היא
העובדת, אולם זו מכחישה זאת מכל וכל עד כדי כך שהיא אפילו מסכימה למתן הסעד
המבוקש. כלומר, הלכה למעשה לפי עמדת גוגל, מדובר במפרסם אנונימי ולכן מובן שהלכת
רמי מור חלה על נסיבות המקרה.
השופטת יפית זלמנוביץ גיסין קיבלה את הבקשה
חלקית. השופטת התייחסה לקביעת בית המשפט בעניין רמי מור וקבעה כי עמדת הרוב בבית
המשפט העליון הייתה כי לא קיימת מסגרת דיונית המאפשרת מתן צו המורה לחשוף את זהותו
של גולש אנונימי ואין "להמציא מסגרת כזו ב"חקיקה שיפוטית". במקרה
זה, לדעת השופטת, התובעת "עוסקת בניחושים", שכן אין לה קצה קצהו של חוט
המקשר בין העובדת לשעבר לבין כותב או כותבת המייל המשמיץ ונכון לשלב זה של
ההתדיינות, ההקשר שהיא עושה בין סמיכות הזמנים לתוכן המייל, קלוש. לפיכך, סברה
השופטת כי ניתן לראות בתובעת כמי שהגישה תביעתה כנגד אלמוני/ת ויש להתייחס לבקשתה
כאל בקשה לחשיפת פרטיו של אלמוני, צד שלישי שאינו ידוע ואינו מוכר. כפועל יוצא,
לכאורה די בכך, וודאי בראי הלכת רמי מור, כדי לדחות את הבקשה.
עם זאת, ציינה השופטת, במקרה זה נתנה העובדת את
הסכמתה למתן צו המורה לגוגל לחשוף את כתובת ה-IP של תיבת הדוא"ל ממנה
נשלח המייל המשמיץ. לאור הסכמה זו, ובהתאם למסגרת המשפטית שעיצב החוק, המאפשרת
זימונו של עד לשם גביית ראיות ו/או המצאת מסמכים המצויים בידי תאגיד או אדם במדינה
זרה, ובכפוף לאיזון בין זכותו של האלמוני בעל חשבון הדוא"ל לפרטיות
ואנונימיות לזכותה של התובעת לשם טוב – סברה השופטת כי יש מקום ליתן צו ל- Google LLC
המורה לה לגלות את כל כתובות ה IP מכל המכשירים שהתחברו איתם לחשבון הדוא"ל
שבמחלוקת.
כן תמסור גוגל את כל המידע, הפומבי והאישי,
המצוי בידיה ביחס לבעליו של חשבון הדוא"ל הנזכר, כאשר המידע יוצג לעיני
השופטת בלבד. כך, ככל שהעובדת היא בעלת כתובת ה-IP בחשבון הדוא"ל, יימסר
המידע לצדדים ויוצג בפניהם, וככל שמדובר באלמוני שאינו חלק מן ההתדיינות בין
הצדדים, תמסר תשובת גוגל, ללא הפרטים המזהים, לצדדים. הבקשה נגד גוגל ישראל תמחק.
התובעת יוצגה בהליך ע"י עוה"ד שלומי אלעד וצבי גלמן. הנתבעת יוצגה
ע"י עו"ד יפעת עמית. גוגל יוצגה בהליך ע"י עוה"ד אהוד ארצי
ועדן גוטליב.
