חדשות

בג"ץ דחה עתירה שהגישו מספר מחבלים עזתים המשתייכים לארגון החמאס וכלואים בישראל, נגד החלטת המדינה שלא לאפשר עוד ביקורי משפחות אצל אסירים ביטחוניים תושבי עזה, המשתייכים לארגון. נקבע, כי ההחלטה התקבלה בסמכות ועומדת במבחני הסבירות והמידתיות – כך שאין מקום להתערב בה

בינואר 2017 קיבל הקבינט שורת החלטות שנועדו להפעיל לחץ על החמאס בעזה, במטרה לקדם הסדר להשבת האזרחים וגופות החללים. אחת מהחלטות אלו, הורתה על ביטול ביקורי תושבי עזה בהר הבית ועל מניעת כניסת בני משפחות של אנשי חמאס מעזה לישראל לצורך קבלת טיפולים רפואיים. כמו כן, הסמיכה ההחלטה צוות שרים המורכב מראש הממשלה, שר הביטחון והשר לביטחון הפנים, לבחון את תנאי מאסרם של אסירי חמאס מרצועת עזה, לרבות במישור קבלת ביקורי משפחות.

חודשיים לאחר מכן, הסמיך צוות השרים את השר לביטחון הפנים להפעיל את "מנופי הלחץ" על אסירי החמאס לפי שיקול דעתו, ובתיאום עם גורמי המקצוע. בעקבות דיון שהתקיים בחודש יוני אותה שנה, הנחה השר את שירות בתי הסוהר לפעול להפסקת ביקורי המשפחות אצל אסירים אלה, ומספר ימים לאחר מכן הודיע ראש חטיבת הכליאה בשירות בתי הסוהר כי הביקורים יבואו לקיצם ב-1 ביולי.

לאחר הבאת הסוגיה בפני היועץ המשפטי לממשלה, שב השר לביטחון הפנים ובחן את עמדותיהם השונות של גורמי המקצוע, והחליט כי מדיניות הפסקת הביקורים תעמוד על כנה כפוף לבדיקה עיתית. החלטה זו אושרה על ידי יתר חברי צוות השרים.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

העותרים הם מחבלים עזתים המשתייכים לארגון החמאס ומרצים עונשי מאסר ממושכים בכלא הישראלי. בעתירה שהגישו נגד ההחלטה האמורה, טענו כי סעיף 80(א) לפקודת בתי הסוהר כלל אינו מסמיך את השר לביטחון הפנים לשלול ביקורי משפחות מטעמים מדיניים כלליים שאין להם זיקה לניהול התקין של בתי הסוהר. לפיכך, בהעדר מחלוקת כי ביסוד הנחיית השר לשב"ס ניצבים טעמים מסוג זה – טוענים העותרים כי החלטתו נגועה בחוסר סמכות.

המדינה, מנגד, סבורה כי המחוקק הכפיף באופן גורף את נציב שירות בתי הסוהר "לכל הוראה או הנחיה של השר" – לרבות הנחיות המשקפות את הפרספקטיבה הייחודית שלו, המשתרעת גם על שיקולי מדיניות כלליים. לדעת המדינה, השיקול הביטחוני שעומד בלב החלטת השר מצוי בליבת שיקולים אלה.

במהלך העתירה נשמעה גם עמדת בני משפחתו של סגן הדר גולדין ז"ל, המוחזק עדיין בשבי החמאס, והקליניקות המשפטיות של המרכז האקדמי שערי מדע ומשפט – שהגישו עתירה נפרדת בדרישה להכביד את תנאי הכליאה של אסירי חמאס הכלואים בישראל. אלו עמדו על חובת המדינה לנקוט כל אמצעי חוקי שעומד לרשותה כדי להשיב את גופות הלוחמים שיצאו בשמה לשדה הקרב, הצטרפו לעמדה השוללת קביעת חריגים למדיניות שלילת הביקורים וביקשו כי תינתן להם זכות להגיב לבקשות קונקרטיות לאישור ביקורים.

השופט ניל הנדל ציין כי נוכח ההבנה שעונש המאסר כרוך מטבעו במגבלות מהותיות על חירותו האישית של האסיר, הגישה המקובלת היא כי חופשות וביקורים אינם זכויות הנתונות לאסיר, אלא פריבילגיה, או מעשה חסד המוענק לו אם הוא מקיים תנאים מסוימים. לדבריו, ניתן אמנם לסבור כי גדיעה מוחלטת של האינטראקציה בין האסיר לעולם החיצון בכלל, ולבני משפחתו בפרט, פוגעת בזכויות החוקתיות לקשר עם העולם שמחוץ לסורגי הכלא ולחיי משפחה, אולם כל עוד עומדים לרשות האסיר ערוצי תקשורת אחרים, מניעת הביקורים אינה עולה כדי פגיעה בזכות חוקתית.

יחד עם זאת, ציין הנדל, החלטת הרשויות המוסמכות בדבר מניעת ביקורים כפופה לכללי המשפט המינהלי ולמלא אחר הנורמות המסדירות את הפעלת שיקול הדעת בעניין. בראש נורמות אלה, ניצב סעיף לפקודת בתי הסוהר המשרטט הסדר ראשוני שעל פיו אין לאסירים זכות קנויה לקבלת ביקורים, והסמכות להעניק להם טובת הנאה זו מצויה בידי שירות בתי הסוהר – שיכריע בעניין על בסיס קשת שיקולים, שעמם נמנים השמירה על ביטחון המדינה והסדר הציבורי.

עוד קבע השופט כי אמנם מדובר במקרה ייחודי, במובן זה ששלילת הביקורים נועדה להפעיל לחץ על ארגון הטרור חמאס, ואינה נובעת מחשש קונקרטי לניצול לרעה של הביקורים על ידי מי מהאסירים. עם זאת, יש לזכור כי שלילת טובות הנאה אינה בגדר "עונש", ומכאן שאין לייחס משקל מכריע ליסוד ה"אשמה" של האסירים. משכך, החלטת השר, המבוססת על נימוקי השמירה על ביטחון המדינה במובנם הרחב – התקבלה בסמכות.

בכל הנוגע לעמידת ההחלטה במבחני הסבירות והמידתיות, ציין הנדל כי ניתן להתרשם כי לפני השר הוצגו עמדות מקצועיות שונות, אלא שאין עילה להתערב בהחלטתו לאמץ את עמדת מתאם השבויים והנעדרים ואין מקום לקבוע כי האיזון שערך השר חורג ממתחם הסבירות. עוד הוזכר כי ההחלטה פוגעת בקבוצה מצומצמת מאד של אסירים – כ-100 בני אדם, מתוך למעלה מ-6000 אסירים ביטחוניים, ויותר מ-800 אסירי חמאס. עוצמת הפגיעה מצומצמת אף היא, שכן גם האסירים המשתייכים לקבוצה זו לא איבדו לחלוטין את הקשר עם העולם החיצון והם רשאים לעמוד בקשרי מכתבים עם משפחותיהם, ואף להיפגש עם אנשי דת, נציגי ארגון הצלב האדום הבין-לאומי, עורכי דין וכיוב'.

זאת ועוד, מדיניות השר נבחנת לעיתים מזומנות, על בסיס חוות דעת עדכניות המשקפות את המציאות המשתנה – ונותנות את הדעת גם על ממד הזמן. נוכח פגיעה מוגבלת זו, אין לומר, לדעת הנדל, כי נפל בהחלטת השר – המשרתת את התכלית החשובה של קידום השבתם לישראל של האזרחים וגופות החללים המוחזקים תקופה ארוכה בידי ארגון החמאס – פגם המגלה עילת התערבות. כן ציין הנדל כי בחינת סבירות ההחלטה בראי מבחני המידתיות מובילה לתוצאה דומה.

העתירה נדחתה על דעת כל חברי ההרכב, ללא צו להוצאות. העותרים יוצגו בהליך ע"י עו"ד ג'ואד בולוס. המדינה יוצגה ע"י עו"ד ערין ספדי עטילה. המבקשים להצטרף לעתירה יוצגו ע"י עו"ד עודד סבוראי.

בג"ץ 6314/17