בית משפט השלום בת"א פסק פיצוי של 5,000 שקל לאברהים קרוואן, בעלי מסעדת "אבו חסן" ביפו, בגין פרסום של גולש בפייסבוק שנחזה להיות דיווח חדשותי לפיו עובדים במסעדה נעצרו בחשד שבישלו גרגרי חומוס במים מהשירותים. השופטת קיבלה את גרסת הנתבע כי האמין שמדובר בפרסום חדשותי אותנטי אך הבהירה שגם שיתוף של דברי לשון הרע מקים אחריות למשתף
התובע, אברהים קרוואן, הוא הבעלים של מסעדת "עלי קרוואן" ("אבו חסן") הידועה ביפו. באוגוסט 2017 פרסם הנתבע בדף הפייסבוק שלו פוסט, שנחזה להיות פרסום מאתר חדשותי, שכותרתו "חשד: עובדי מסעדה בישלו גרגירי חומוס במים מהשירותים".
בפוסט עצמו נכתב "פרסום ראשון: כ- 3 עובדי מסעדת חומוס הוותיקה אבו חסן בת"א נעצרו הבוקר (חמישי) בבתיהם לאחר שלפי החשד בישלו גרגירי חומוס במים שלקחו מאסלת השירותים של המסעדה. תגובת המסעדה: "זה היה אירוע נקודתי, הייתה הפסקת מים והיינו חייבים לבשל מהר כמה מנות, אנשים היו רעבים" (הנרי שפיקלמן). תמשיכו לפרנס ערבושים".
לאחר שפניה לנתבע להסרת הפוסט ופרסום התנצלות לא זכתה למענה, הגיש התובע תביעת לשון הרע נגד הנתבע. לטענתו, הפרסום קיבל תהודה רבה ברשתות החברתיות ועורר גל שמועות ברחבי המדינה, שכתוצאה ממנו מצא עצמו התובע בעין הסערה כשהוא נאלץ להגן על שמה הטוב של המסעדה, אותו צבר בעמל רב במשך עשרות שנים. בעניין זה ציין התובע כי המסעדה ידועה כמוסד קולינרי ותיק ובעל מוניטין, הודות לחומוס המוכר והאיכותי אותו היא מציעה ללקוחותיה מזה עשרות שנים, וכי היא מהווה מוקד עליה לרגל לכל חובבי החומוס, יהודים וערבים כאחד.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
הנתבע מצדו, הכחיש בכתב הגנתו מכל וכל את הטענות בדבר גזענות או כוונת זדון מכוונת, כמו גם את הטענה בדבר היותו המקור לפרסום או שהפרסום הוא מעשה ידיו. לדבריו, הפרסום נעשה במקור על ידי עמוד פייסבוק בשם "YMET", שבזמן הרלוונטי נחזה להיות עמוד חדשות לגיטימי, ורק בדיעבד הבין כי מדובר בעמוד סאטירי. עוד הוסיף הנתבע כי נחשף לפרסום דרך הודעה שקיבל במסנג'ר של פייסבוק מאדם בשם "גדי", אשר הודיע שמדובר בפרסום אמיתי.
בנוסף ציין הנתבע כי שיתף את הפרסום בשעות הצהריים של יום שישי, ומכיוון שהוא שומר שבת לא נחשף להודעה ששלח לו מנהל המסעדה ערב קודם לכן, בה כתב כי מדובר בפרסום שקרי. לדבריו, מיד עם קבלת ההודעה הסיר את הפרסום מחשבון הפייסבוק האישי שלו וזמן קצר לאחר מכן אף פרסם הודעת הבהרה לפיה הפרסום הוא שקרי והאתר הנחזה חדשותי אינו כזה.
בעניין ההערה הגזענית בסוף הפרסום ("תמשיכו לפרנס ערבושים") טען הנתבע כי זו הייתה קיימת במקור שקיבל, ורק בהיסח הדעת פרסם את הפרסום כולל הערה זו. בעניין זה אף ציין הנתבע כי אינו מגדיר עצמו כ"ימני" או "שמאלני" אלא שייך למחנה המרכז המתון ודוגל בזכויות אדם. עוד ציין כי יש לו חברים רבים מהמגזר הערבי והוא פרסם את הפרסום אך ורק כידיעה חדשותית שיש לה השלכות על בריאות הציבור, ואשר כוונה לבני משפחתו וחבריו בפייסבוק.
השופטת הבכירה רונית פינצ'וק-אלט קבעה כי הפרסום שהנתבע עשה בדף הפייסבוק שלו, הכולל את שם המסעדה, מהווה לשון הרע בהתאם לחוק, שכן יש בו כדי להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבזות אדם בשל מעשים המיוחסים לו, וכן לפגוע בעסקו, כמו גם לבזות אדם בשל מוצאו. עוד נקבע כי לא ניתן לראות בפרסום על פניו כי מדובר בפרסום סאטירי או כי פורסם במקורו באתר או במדור סאטירי.
לצד האמור קבעה השופטת כי לא הוכח שהנתבע הוסיף לתוכן הפרסום שהוא עצמו קיבל, כאשר שיתף אותו על דרך צילום מסך ופרסום בדף הפייסבוק שלו. כמו כן, שוכנעה בגרסתו לפיה טעה לחשוב, בזמן אמת, כי הוא מפרסם ידיעה חדשותית, ולא חשד שמדובר בפרסום כוזב שמתיימר להיות פרסום הומוריסטי. בעניין זה ציינה השופטת בין היתר כי לא הובאה כל ראייה לכך שהנתבע פרסם קודם לכן דברים גזעניים או ראיות על גזענות מצדו. כמו כן, אין חולק כי אין כל היכרות מוקדמת בין הצדדים, כך שאין כל סיבה שהנתבע יבקש לפגוע בתובע או במסעדה. לבסוף, הלוגו של אותו "YMET", הדומה ללוגו של אתר החדשות YNET, עלול להטעות, לדעת השופטת, בייחוד כאשר המבט מרפרף לרגע על הלוגו, ועובר "לידיעה" מבלי לשים לב להבדל של אות אחת בשם האתר.
יחד עם זאת, הבהירה השופטת כי גם שיתוף של דברי לשון הרע מפרסום שנעשה באתר חדשותי מקים אחריות למשתף את לשון הרע. נקבע, כי העובדה שהדבר פורסם באתר חדשותי אינה ערובה למהימנות הפרסום ואינה מהווה כשלעצמה הגנה מפני חבות על פי החוק. עוד הדגישה כי גם אילו נעשה הפרסום המקורי באתר חדשותי, וודאי שלא הייתה הגנה להערה הגזענית שבסוף הפרסום. אשר על כן, נקבע כי לא חלים בנסיבות העניין הפטורים וההגנות לפי החוק.
בבחינת גובה הפיצוי הראוי, קיבלה השופטת (לאחר התלבטות), את גרסת הנתבע בדבר פרסום אותה הבהרה לפיה הפרסום אינו נכון וכי יש להיזהר מהאתר הנחזה להיות אתר חדשות ומפרסם דברים שקריים. מאידך, ציינה כי אין ספק שהפרסום גרם לתובע עגמת נפש, גם אם לא נגרם נזק כספי ישיר של ירידה בהכנסות, ולכן אין לקבל את טענת הנתבע לפיה אין לפסוק לתובע פיצוי מחמת שלא נגרם לו נזק או לא הוכח נזק כספי ישיר.
עוד ציינה השופטת כי יש לקחת בחשבון שהנתבע הסיר את הפוסט סמוך לאחר הפרסום ובהזדמנות הראשונה שיכול היה לעשות כן, בהתחשב בכך שהוא שומר שבת. עוד לקחה בחשבון שהפרסום היה באוויר זמן קצר, כי נעשו פרסומים נוספים לא של הנתבע, וכי לא הוכח שהנתבע הוא מקור הפרסום. זאת, בנוסף לקביעה לעיל לפיה הנתבע אכן טעה לחשוב שהוא משתף פרסום חדשותי ובהתרשמות מעדותו לפיה לא הייתה לו כוונה לפגוע במסעדה ובבעליה, שאותם לא הכיר, ושהדבר לא נעשה ממניעים גזעניים אלא דובר בשיתוף פוסט שראה במקום אחר וטעה לחשוב שמדובר בידיעה חדשותית.
זאת ועוד, דובר בחשיפה על ידי מי שאינו אישיות מוכרת, שאיננו מוביל חברתי, והשפעתה מעטה, אם בכלל. בנסיבות אלה, נקבע, יש לפסוק פיצוי על הרף הנמוך למרות שנעשתה הסרה של הפוסט, שכן היה על התובע לבדוק היטב לפני שהוא מפרסם או משתף פוסט כאמור.
לאור האמור, יפצה הנתבע את התובע בסך של 5,000 שקל, בתוספת שכ"ט בסך 1,000 שקל. התובע יוצג בהליך ע"י עו"ד מוחמד כבוב.
