חדשות

בית המשפט העליון דחה את ערעורו של ח"כ אריאל קלנר, שהוצב במקום ה-34 ברשימת הליכוד, נגד ההחלטה לשריין לחברי סיעת "כולנו" ארבעה מקומות ברשימת הליכוד לכנסת ה-22. הנשיאה חיות: חוק הבחירות אינו אוסר על סיעה שלמה החדלה מלהתקיים להתמזג אל תוך סיעה אחרת

בעקבות כישלון המגעים הקואליציוניים לאחר הבחירות שנערכו באפריל 2019, ולאחר שהחוק לפיזור הכנסת ה-21 עבר בקריאה ראשונה, התכנסה מזכירות תנועת "הליכוד" לישיבה במעמד ראש הממשלה, אשר הודיע כי ככל שיוחלט על עריכת בחירות חדשות, הוא מבקש לשבץ את אנשי סיעת "כולנו" ברשימת הליכוד בנימוק שהדבר יוסיף כוח למפלגה.

בעקבות האמור, קיבלה המזכירות החלטה לפיה חברי הכנסת המכהנים של סיעת כולנו בכנסת ה-21 יוצבו במקומות 5, 15, 29 ו-35 ברשימה שתוגש על ידי הליכוד, כאשר יתר המועמדים ברשימה ישנו את מיקומם בהתאם.

בעקבות ההחלטה הוגשו מספר עתירות לבית הדין של תנועת הליכוד, בהן עתירתו של ח"כ אריאל קלנר, שהוצב במקום ה-34 ברשימת הליכוד ומשמעות ההחלטה היא דחיקתו למקום ה-38 ברשימה לכנסת ה-22. בעתירות נדונה, בין היתר, השאלה האם ההסכם בין מפלגת כולנו למפלגת הליכוד מנוגד להוראת סעיף 57א לחוק הבחירות לכנסת, הקובע כי "לא ייעשה הסכם ולא תינתן התחייבות הבאים להבטיח מקום ברשימת מועמדים לכנסת לחבר כנסת מסוים או לקבוצת אנשים, אלא לאחר היום ה-90 שלפני יום הבחירות לכנסת". עוד נדרש בית הדין לשאלה האם מזכירות התנועה היא הגוף המוסמך לקבל את ההחלטה הנ"ל או שמא הסמכות לכך נתונה בידי מרכז הליכוד בהתאם לחוקת הליכוד.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

לאחר שבית הדין דחה את העתירות ברוב דעות, הגישו שניים מהעותרים המרצת פתיחה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב, בה עתרו לבטל את החלטת בית הדין וכן את החלטת מזכירות הליכוד ולהצהיר כי ההסכם שנכרת בין הליכוד לכולנו בטל וכי הסמכות לשריון מקומות ברשימת המפלגה וכל התקשרות עם מפלגה אחרת נתונה למרכז הליכוד.

בית המשפט דחה את התביעה וציין כי על פי ההלכה הפסוקה התערבות בהחלטות של טריבונאלים מסוג זה יש לה מקום רק במקרי קיצון של חריגה מסמכות ופגיעה בכללי הצדק הטבעי. במקרה דנן, כך קבע בית המשפט, לא הופרו כללי הצדק הטבעי, למערערים ניתן יומם בבית הדין וכל טענותיהם נדונו. בית המשפט דחה את טענת המערערים כי בית הדין חרג מסמכותו בכך שבחן ופירש את סעיף 57א לחוק, וקבע כי בחינה זו התחייבה בנסיבות העניין. בית המשפט אף קיבל את טענת המשיבים לפיה בחירתו של היועץ המשפטי לממשלה שלא להתייצב בהליך מלמדת כי "לא כצעקתה", בציינו כי חזקה על היועץ שהיה מתייצב בהליך אילו סבר כי פרשנות בית הדין מנוגדת לתקנת הציבור.

המערער, שלא השלים עם הפסיקה, הגיש ערעור לבית המשפט העליון. לטענתו, יש לראות בהתחייבותה של סיעת הליכוד לסיעת כולנו כהסכם שחל עליו סעיף 57א לחוק הבחירות. לכן, היות שנכרת קודם למועד פקיעת האיסור הקבוע בסעיף – ההסכם בטל ולא ניתן לרפא את הפגם בהסכם חדש שייערך לאחר מועד זה, מכיוון שכריתתו תחיל עליו את כל הפגמים של ההסכם הישן. המערער הוסיף כי כלל אי ההתערבות בהחלטות של טריבונאלים פנימיים אינו חל במקרה זה, הנוגע להתנהלות מול גופים חיצוניים ולפרשנות של חוקי הכנסת, המסורה לבית המשפט.

הנשיאה אסתר חיות ציינה כי השאלה שבמחלוקת היא האם יש לפרש את ההוראה שבסעיף 57א הנ"ל כאוסרת גם על הסכם או התחייבות המבטיחים מקום ברשימת מועמדים לסיעה שלמה (סיעת כולנו) המבקשת להתמזג לתוך סיעה אחרת (סיעת הליכוד), או שמא מדובר באיסור שאינו חל ולא נועד לחול על מצב דברים כזה. בעניין זה ציינה הנשיאה כי מבחינה לשונית, הסעיף נוקט במונח "קבוצת אנשים", אשר יכול שיתפרש כמחיל עצמו גם על קבוצה של חברי כנסת המהווה סיעה שלמה.

אשר לפרשנות תכליתית של הסעיף, סברה הנשיאה כי ההיסטוריה החקיקתית של הסעיף תומכת בעמדת המשיבים לפיה תיקון מס' 12 במסגרתו הוא נוסף לחוק, נועד להסדיר את היחסים שבין הסיעה ובין חבריה ולמנוע תופעות פסולות של עריקה ממפלגה אחת למפלגה אחרת תמורת טובת הנאה אישית או ציבורית, תופעות שזכו לכינוי "כלנתריזם". זאת, באמצעות הטלת מגבלות על חברי כנסת יחידים או על חלקים מסיעה.

לעומת זאת, לדברי חיות, התפלגות של סיעה העומדת בתנאי פרק י' לחוק הכנסת נתפסת כמהלך פוליטי לגיטימי, שאינו גורר אחריו סנקציות. בכך, לדבריה, גילה המחוקק את דעתו כי בתנאים מסוימים הוא מוכן להשלים עם מעבר של חלק מחברי סיעה אחת לסיעה אחרת, אף אם הדבר נעשה כנגד טובת הנאה. ואם כך לגבי התפלגות סיעה, מקל וחומר לגבי מצב בו סיעה מסוימת בכנסת מחליטה לחדול מלהתקיים ומבקשת להתמזג כולה אל תוך סיעה אחרת.

זאת ועוד, הפרשנות לפיה הסעיף אינו חל על סיעה שלמה החדלה מלהתקיים והמבקשת להתמזג אל תוך סיעה אחרת היא פרשנות הנלמדת, לדעת הנשיאה, גם מן התכלית האובייקטיבית של התיקון שממנו נולד הסעיף ומהעיקרון הפרשני של "הרמוניה חקיקתית". בעניין זה, עיון בתיקון ובתיקונים העקיפים שנעשו יחד עמו, מלמד לדעת חיות כי הוראותיו בכללותן נועדו להסדיר את מערכת היחסים שבין הסיעה ובין חבריה וכי הסנקציות שנקבעו במסגרת התיקון, נועדו למנוע "פרישה" כהגדרתה בחוק יסוד הכנסת, להבדיל מהתפלגות כמשמעותה בחוק הכנסת, ומקל וחומר הם מבדילים בהקשר זה התמזגות של סיעה שלמה בסיעה אחרת.

לדברי חיות, הרציונאל שביסוד תכלית זו הוא כי חבר כנסת נבחר במסגרת סיעה מסוימת בשל חברותו באותה סיעה ולכן פרישתו ממנה מהווה מעילה באמון שנתן בו הציבור. עם זאת, והגם שתופעת הפרישות הפוליטיות הטרידה את המערכת הפוליטית מראשיתה, הכנסת נמנעה לא רק מחסימת התפלגות מסיעה בתנאים שנקבעו בתיקון, והיא נמנעה גם מחסימת דרכו של חבר בסיעה המבקש לפעול על פי צו מצפונו בניגוד למשמעת הסיעתית. על כן, הסנקציות שנקבעו בתיקון 12 הטילו מגבלות רק על פרישה תועלתית אסורה הנבחנת על פי התמורה שמקבל הפורש.

עוד הוסיפה חיות כי פרשנות לפיה תיקון 12 נועד להבטיח את נאמנותם של חברי הכנסת לסיעתם, מתיישבת היטב עם מגבלת 90 הימים שבסעיף 57א לחוק. מגבלה זו מניחה כי מעשים הנעשים ב"תקופת הדמדומים" של הכנסת אינם כמעשים הנעשים במהלך כהונת הכנסת והסכם לשריון ברשימה שיכול היה להתפרש כהפרת חובת נאמנות לסיעה בתקופה אחרת, אינו בעל משמעות דומה בתקופת ההיערכות לבחירות.

לסיום ציינה חיות כי התופעה של מעבר של חברי פרלמנט בין מפלגות, בין בפועל ובין על דרך של הצבעה בניגוד לעמדת סיעתם, אינה תופעה ייחודית לכנסת ישראל כי אם תופעה עולמית. בעניין זה, התכלית שעליה עמדה הספרות המשפטית כעומדת ביסוד ההסדרים הסטטוטוריים שנחקקו בהקשר זה במדינות שונות בעולם, היא בעיקרה מניעת פרישה ממפלגה ומעבר למפלגה אחרת, מבלי להחזיר את המנדט למפלגה ממנה פרש חבר הפרלמנט. זאת, מתוך תפיסה כי פרישה כזו פוגעת במוסד המפלגה, בעקרון הייצוגיות בדמוקרטיות, ברצון הבוחר ובאחריותיות הדמוקרטית. מסקנה זו דומה למסקנה באשר לתכלית שביסוד תיקון 12 לעיל.

סיכומם של דברים, בהינתן ההיסטוריה החקיקתית של תיקון 12 והתכלית האובייקטיבית שאותה נועד תיקון זה להגשים, סברה חיות כי אין לקבל את עמדת המערער לפיה סעיף 57א לחוק הבחירות נועד לחול על מצב דברים שבו סיעה שלמה מחליטה לחדול מלהתקיים ולהתמזג לקראת מערכת הבחירות הבאה אל תוך סיעה אחרת. לשיטתה, החלטה כזו נטועה כולה בשדה הפוליטי ואותה לא ראה המחוקק להגביל במסגרת תיקון 12, אשר נועד לטפל בתופעת הכלנתריזם של חבר כנסת יחיד או קבוצת חברי כנסת.

הערעור נדחה ללא צו להוצאות, בשל הסוגיה העקרונית שעלתה לדיון לראשונה בהליך זה. המערער יוצג ע"י עו"ד שמחה דן רוטמן. המשיבים מתנועת הליכוד יוצגו ע"י עו"ד אבי הלוי ועו"ד מלכה רדוזקוביץ. המשיבים מתנועת "כולנו" יוצגו ע"י עו"ד אלון גלרט; עו"ד ינקי פפר; עו"ד סהר פינטו ועו"ד ליאור רייכרט.

ע"א 4799/19