חדשות

סעיף 79א לחוק בתי המשפט מאפשר מתן פס"ד על דרך הפשרה בהסכמת הצדדים, אולם עורכי דין טוענים כי לא אחת הם נתקלים בלחץ לא הגיוני מצד שופטים להסכים לכך. עו"ד: "יש להטיל איסור גורף על שופט להציע 79א". הנהלת בתי המשפט: "חזקה על השופטים כי הם פועלים בהתאם לדין"

סעיף 79א לחוק בתי המשפט, שכותרתו "פשרה", קובע בין היתר כי "בית משפט הדן בעניין אזרחי רשאי, בהסכמת בעלי הדין, לפסוק בעניין שלפניו, כולו או מקצתו, בדרך של פשרה". מטרת הסעיף לאפשר לצדדים להליך להגיע להכרעה מהירה בעניינם ולסיים את הסכסוך בדרך של פשרה שאינה בהכרח מבוססת על הוראות הדין. בהתאם, רשאי בית המשפט אשר דן בעניין לפי סעיף זה, לבסס את הכרעתו על הדין או על שיקולים אחרים, על-פי שיקול דעתו. כמו כן, לא חלה עליו החובה לנמק את הכרעתו או לחילופין באפשרותו לספק הנמקה כללית בלבד.

סעיף 79א נוסף לחוק בתי המשפט במסגרת תיקון מס' 15 משנת 1992. כשהובא התיקון בפני מליאת הכנסת לקריאה ראשונה, אמר שר המשפטים דאז, דן מרידור, כי מדובר בעניין שיש לו גם פן מהותי וגם פן מוסדי. מהפן המוסדי, ציין השר, הפניה של עניינים מבתי המשפט למערכת חיצונית או לפסיקה על דרך הפשרה בידי השופט, תסייע להפחית את העומס בבתי המשפט ואת עינוי הדין שנגרם כתוצאה ממנו למתדיינים רבים. מהפן המהותי, הזכיר השר את חשיבותה של הפשרה ואת הרלטיביות של פסק הדין בעיני הצדדים. "כדי למסד ולעודד את העניין של פשרה, במקום שאפשר להגיע לפשרה, כשהשופט יראה שהדבר ראוי, והוא לא תמיד יסכים שזה ראוי, והצדדים יסכימו ­ אנחנו חושבים שראוי לעודד את עניין הפשרה", אמר.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

בכל הנוגע לאפשרות לערער על פסק דין שניתן על דרך הפשרה, קבע בית המשפט העליון כי מידת ההתערבות של ערכאת הערעור בפסק דין מסוג זה תהא מצומצמת ביותר ותוגבל למקרים חריגים בלבד, כגון מקרים בהם בית המשפט חרג מסמכותו, הגיע למסקנות ולתוצאות בלתי סבירות לחלוטין על פני הדברים, התעלם לחלוטין מטענות הצדדים ועוד.

על אף היתרון הטמון בשימוש בסעיף זה, ישנם עורכי דין המספרים כי לא פעם חוו "לחץ" בדרגות שונות מצד שופטים להסכים לשימוש בסעיף 79א ולהסמיך אותם לפסוק על דרך הפשרה. אחד מהם הוא עו"ד א', שסיפר על מקרים בהם חווה לחץ שכזה מצד שופטים, גם "לחץ מתון" וגם "הרבה מעבר לזה", לדבריו.

"מקרה של לחץ 'מתון' הוא תביעת רשלנות מורכבת ומסובכת במאות אלפי שקלים, שהשופטת ביקשה כמה וכמה פעמים את ההסמכה ל-79א", הוא מספר. "מדובר על לפחות 5 או 6 פעמים, כולל אחרי סיכומים. מדובר בתיק מורכב עם המון שאלות משפטיות שמוגש עליו בימים אלו ערעור. תיק שרחוק מלהתאים לסעיף 79א. ועדיין ההצעה חזרה וחזרה. בסופו של יום, כשהתובע עמד על סירובו, תביעתו נדחתה - לטעמנו באופן שגוי. האם יש קשר בין הדברים? מי יודע".

"אין בעיה עם הסעיף, אלא עם השימוש בו"

במקרה אחר, לדבריו, נתקל עו"ד א' בהתנהגות קיצונית יותר של שופטת בהיבט זה. "יצגנו נתבעת בתיק בסכום יחסית נמוך בגין נזקי רכב", הוא מספר. "השופטת הגיעה לדיון והחליטה שבכל מחיר יהיה פה פסק דין לפי 79א, על אף טענות מאוד ברורות וחזקות שאמורות להוביל לדחיית התביעה. היא נתפסה בכל טענה טכנית אפשרית, כולל כאלו שאינן נכונות. כשהצדדים הסכימו לדחיית מועד הדיון בהסכמה וללא צו להוצאות - איימה השופטת בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך העולה בכדי כ-50% משווי התביעה. כשהצדדים ויתרו על הדחייה אבל ביקשו פסק דין מנומק, היא החלה להכתיב אותו ולהאשים את עורכי הדין בכשלים אשר אינם נכונים כלל וכלל, ואף ציינה בגוף פסק הדין כי יש מקום להטיל הוצאות לטובת אוצר המדינה. כך, בבריונות של ממש, אילצה את הצדדים להסכים לסעיף 79א. בפסק הדין עצמו ובפרוטוקול לא נותר זכר לאותם "כשלים" או להוצאות לטובת המדינה".

למרות האמור, הוא אינו סבור שצריך לבטל את הסעיף. "הסעיף צריך להישאר, וגם הניסוח שלו בסדר", הוא אומר. "הבעיה היא בשימוש בו. הנוסח אומר שבית המשפט רשאי לפסוק על פיו רק אם הצדדים הסמיכו אותו - כלומר, שיקול הדעת צריך להיות של הצדדים, כהסכמה דיונית ביניהם. בית המשפט לא צריך ליזום את השימוש בו. זה סעיף שבחלק מהמקרים נותן פתרון מעולה לצדדים, שחוסך זמן והוצאות רבות. אבל השימוש בסעיף הזה חייב להיות מוגבל".

עוד הוא מוסיף כי אין לשיטתו בעיה לתמרץ שימוש בסעיף, למשל בדמות החזרי אגרה, אולם לא מקובל להכריח צדדים להסכים לו. "עצם ההצעה על ידי בית משפט היא מלכודת", הוא אומר. "הרי אם שופט הציע וצד אחד סירב, אותו צד מאבד משמעותית מסיכוייו לנצח, וזה גורם להרבה צדדים להסכים בעל כורחם. לדעתי יש להטיל מגבלות על שופטים לשימוש בו. איסור גורף על שופט להציע 79א. מותר לו להכריע בסעיף אך ורק אם הצדדים הסמיכו אותו מיוזמתם. במקרה של אדם שאינו מיוצג – ראוי להודיע לו, בכתב ולא במעמד הדיון, על משמעויות הסעיף וזכותו להסמיך, בהסכמה, את בית המשפט לפסוק על פיו".

"בנוסף, הייתי מציע לקבוע הוראה לפיה כל שופט שיציע או יבקש מהצדדים במהלך התיק, הדבר יהווה עילה לפסילה מיידית לבקשת כל מי מהצדדים בתיק. אולי אף ראוי לשקול שהדבר ייחשב כעבירה אתית של שופט, אבל אני מעדיף יותר להתייחס לפן הפרקטי ופחות לפן האתי", הוא מסכם.

"אני עבדתי קשה – שגם השופט יעבוד"

גם עורך הדין רון לוינטל סיפר על חוויות דומות, בפוסט שכתב בקבוצת הפייסבוק "עורכי דין מתייעצים – גרפולוגיה משפטית ועו"ד". לדבריו, במסגרת ישיבת הוכחות לה חיכו הצדדים חודשים, ניסתה השופטת במשך שעות ארוכות לשכנע את בעלי הדין לסגור את התיק לפי סעיף 79א בטענה שמדובר בתיק המתאים בדיוק לזה ותוך הדגשה שהיא "לא לוחצת". "בעל דין יכול לחשוש מאימת הדין. אך יש שופטים שחוששים מאימת פסק הדין", כתב בפוסט.  "ארבע שעות של שיח על 79א. ארבע שעות בהן יכולנו לחקור, לסכם, לפסוק ולערער. ארבע שעות שבסופן נכנע אחרון בעלי הדין. המשימה הוכתרה בהצלחה. מחר תזרח השמש. יבואו המאבטחים. ייכנסו אחרי בדיקה בעלי הדין. עורכי הדין יסדרו על השולחן את המסמכים כשהם ממורקרים. השופטת תיכנס עם עותק כרוך עם דגלונים. יעברו כמה שעות של שכנוע וייצא לאור עוד פסק דין אחד קצרצר נרגש. העולם מחכה לעוד 79א חדש".

האם התנהלות זו משפיעה על עורכי דין בהתלבטות האם להסכים או לא להסכים ל-79א? עו"ד זהר רון, עורכת דין העוסקת בתחום המשפחה, מגלה גם היא כי שופטים רבים מנסים לשפוט על דרך הפשרה באמצעות סעיף 79א, אולם מדגישה כי ל"פתרון הקל" הזה ישנם גם חסרונות גדולים: "בדרך כלל לא יתקבלו ערעורים על פסק דין לפי הסעיף", היא אומרת. "כמו כן, פסק הדין לרוב לא יהיה מנומק, מה שיקשה על הבנת ההכרעה. אם מסכימים ל79א, כדאי לתחום את הסכום שייפסק ולבקש אפילו נימוק בסיסי להכרעה. למשל יצא לי לקחת חלק בדיון בבית הדין הרבני בתביעה על כתובה, בו הוסכם שהדיינים יכריעו על גובה הסכום שייפסק לאישה בכתובה על דרך הפשרה. הסכמנו בתנאי שהסכום לא יפחת מ 100,000 שקל. ואכן, בפסק הדין מרשתי זכתה בסכום נאה. עם זאת באופן גורף לא מומלץ להיעתר לסעיף".

עורכת הדין י', שביקשה להישאר בעילום שם, נוקטת בגישה נחרצת למדי לגבי הסעיף וממליצה לחבריה לעולם לא להסכים להצעת השופטים. "ניהלתי תביעה חוזית בשם לקוח שבמסגרתה הגשנו אלפי עמודים של חומר. השופטת אמרה שניכרת העבודה הרבה של הלקוח שלי בתיק וניסתה לשכנע אותנו להסכים ל-79א עד שבסוף הסכמנו. היינו בטוחים שבגלל שהיא אמרה שהעבודה הרבה בתיק ניכרת היא תפסוק לפחות חלק גדול מהסכום, אבל בסוף היא פסקה רק כשליש מהסכום שתבענו. מאז התיק הזה המוטו שלי לגבי 79א הוא – 'על גופתי המתה'. אם אני עבדתי קשה על התיק – שגם השופט יעבוד".

לחבריה למקצוע מציעה עו"ד י' לעולם לא להסכים ל-79א, ולבקש מפורשות שהדבר לא ייחשב כנגדם. זאת, למעט במקרים בהם ידוע לעוה"ד מראש שהתיק חסר סיכוי והלקוח מסרב לרדת ממנו. גם במקרה כזה, היא ממליצה לתחום לשופט את הסכומים שיוכל לפסוק ולדרוש נימוקים, על מנת שניתן יהיה מאוחר יותר לערער על פסק הדין. "עורכי דין צריכים לחנך את השופטים שכל פעם שהם מציעים 79א נענה להם במקהלה: 'אנחנו עבדנו קשה – תעבדו גם אתם'", היא מסכמת.

מדוברות בתי המשפט נמסר בתגובה לכתבה:

"כל תיק במערכת בתי המשפט נדון לגופו בהתאם לנסיבות, לראיות ולתשתית המשפטית שביסודו. בהתאם לכך נעשה השימוש בסעיף 79א לחוק בתי המשפט, המאפשר לבית המשפט לתת פסק דין על דרך הפשרה בהסכמת הצדדים. הצדדים בתיק או באי כוחם רשאים כמובן שלא להסכים למתן פסק דין בתיק על דרך הפשרה והדבר מסור לשיקול דעתם. יובהר כי קיימת פסיקה ענפה באשר לאופן הפעלת הסמכות הקבועה בסעיף ואופן ניהול הדיון, וחזקה על השופטים כי הם פועלים בהתאם לדין. בכתבה נטען על ידי המרואיינים  כי בתיקים מסוימים הופעל על צדדים לחץ להסכים לעשות שימוש בסעיף, אך לא נמסרו פרטים על תיקים אלו באופן המאפשר לנו לבחון את הנסיבות הקונקרטיות לשם מתן תגובה פרטנית".