שלח לחבר
דף הבית > חדשות משפטיות > ביקורת קשה על עו"ד שעבד במתכונת העסקה שנועדה להונות את הרשויות

חדשות

ביקורת קשה על עו"ד שעבד במתכונת העסקה שנועדה להונות את הרשויות, צילום: istock
ביקורת קשה על עו"ד שעבד במתכונת העסקה שנועדה להונות את הרשויות
13/08/2019, עו"ד לילך דניאל

עו"ד שעבד במשרד עורכי דין קיבל תמורה חלקית כשכיר, ולצדה קיבל שכר נוסף כנגד חשבוניות לעוסקים שונים. לימים, טען כי עבד במשרה מלאה ועתר לתשלום זכויות סוציאליות. ביה"ד הארצי קבע כי אמנם היה עובד אולם שלל את זכויותיו ומתח עליו ביקורת חריפה: "אנו מתקשים לראות נסיבות חמורות ממקרה זה, נראה שהמציאות עולה על כל דמיון"

הותר לפרסום: בינואר האחרון פסק ביה"ד הארצי לעבודה בערעורו של עו"ד מתחום דיני העבודה, שתביעתו לקבלת זכויות סוציאליות נדחתה בביה"ד האזורי. לטענת עוה"ד, תלושי השכר לא שיקפו את היקף העסקתו האמיתי וכי חלק מהתשלום קיבל כנגד חשבוניות של עוסקים אחרים. ביה"ד דחה את ערעורו וקבע באופן חריג כי למרות שיש להכיר בהתקשרות במלואה כיחסי עבודה – חוסר תום לבו הקיצוני של העובד, במסגרתו ניצל את תלושי השכר שלו על מנת לקבל זכויות שונות מהרשויות – גובר על זכויותיו הקוגנטיות מתחום משפט העבודה. ביה"ד מתח ביקורת חריפה גם על מעסיקו של עוה"ד: "לפנינו נפרשה תמונה עגומה וקשה שבמסגרתה שני עורכי דין האמונים על משפט העבודה ומייצגים מתדיינים כמעשה יום ביומו, נהגו באופן שאינו תואם את הדין".

המשיב היה בכל התקופה הרלוונטית לתובענה בעליו של משרד עורכי דין שהעסיק כארבעה עורכי דין. המערער למד משפטים והתמחה במשרד בתקופה בין השנים 2005-2006, ומאוחר יותר חזר לעבוד במשרד כעורך דין. בעברו, נפגע המערער בגבו בעת שירותו הצבאי, ולימים נקבעה לו נכות כללית מהמוסד לביטוח לאומי, שעל יסודה נקבע לו אובדן כושר השתכרות שזיכה אותו בגמלת נכות.

כנגד עבודתו במשרד, הונפקו למערער תלושי שכר בסכום קבוע של 1,800 שקל, שהורכב משכר יסוד בסך 1,600 שקל בתוספת 200 שקלים עבור נסיעות. אין מחלוקת כי במקביל לעבודתו כשכיר במשרדו של המשיב, למערער היה גם עסק משל עצמו במסגרתו ביצע עבודה עצמאית כעורך דין.

לימים, יצא המערער לחופשת מחלה של שלושה חודשים, ולאחריה, כך נטען, חש שינוי ביחס כלפיו מצד המשיב והמתמחים במשרד ועבודתו הועברה לעורכת דין חדשה שהתקבלה למשרד. שלושה ימים לאחר שובו לעבודה, פיטר המשיב את המערער.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

בעקבות האמור, הגיש המערער תביעה נגד המשיב לבית הדין האזורי לעבודה, בה עתר לזכויות סוציאליות שונות. בתביעה טען המערער כי עבד במשרה מלאה וכי בנוסף לשכר שקיבל במסגרת תלוש השכר, שילם לו בעל המשרד שכר נוסף עבור עבודתו כעצמאי, אשר הורכב מחלק משכר הטרחה ששילמו לקוחות המשרד למשרד. השכר הנוסף, בצירוף מע"מ, לא שולם ישירות לידי המערער, אלא לצדדי ג' שונים (משרדי עורכי דין ועוסקים אחרים), כנגד חשבוניות שהמציאו ומהן עולה כי בעל המשרד משלם להם תשלומים שונים תמורת שירותים שאלו סיפקו למשרד.

בית הדין דחה את התביעה וחייב את המערער לשלם למשיב הוצאות בסך של 20 אלף שקל. נקבע, כי המערער הועסק כעובד שכיר בחלקיות משרה התואמת את תלושי השכר שהונפקו לו, וכי בין השניים התקיימה התקשרות נוספת שבגינה שולמה למערער תמורה נוספת באמצעות תשלום של המשיב לצדדי ג', במסגרתה היה המערער במעמד של עצמאי. נוכח האמור, נדחו עילות התביעה הנוגעות להתקשרות הנוספת בהיעדר סמכות עניינית.

כן נדחו לגופן עילות התביעה הנוגעות להתקשרות במסגרת יחסי עובד-מעסיק. בעניין זה, נקבע כי המערער יצר מצג כלפי הרשויות שלפיו השתכרותו הייתה כמפורט בתלושי השכר בלבד, ובכלל זאת בתביעות שהגיש נגד המוסד לביטוח לאומי.

בערעורו טען המערער כי בית הדין האזורי שגה בחוסר האמון שנתן בעדותו ובממצאים הקשים שנקבעו כלפיו ללא הצדקה, ותוך "סיבוכם" של אחרים ובכללם רעייתו, על אף שהגרסה הבסיסית שהציג בנוגע להתקשרות הנוספת התקבלה. כפועל יוצא, כך לפי הנטען, שגה בית הדין האזורי בקביעתו כי ההתקשרות הנוספת לא נעשתה במסגרת יחסי עובד – מעסיק אלא בכובעו של המערער כעצמאי. המשיב מצדו, סבר כי דין הערעור להידחות,  היות שהוא סב נגד קביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי – קביעות שערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בהן.

סגן נשיאת בית הדין הארצי, השופט אילן איטח, ציין בפתח הדברים כי בהיבט של מילוי אחר הוראות הדין בכלל ובתחום משפט העבודה בפרט, התמונה המשתקפת מתוך התיק מטרידה מאד, בלשון המעטה, בייחוד כשמדובר בעורכי דין בכלל ובעורכי דין העוסקים בתחום משפט העבודה בפרט. "לפנינו נפרשה תמונה עגומה וקשה שבמסגרתה שני עורכי דין האמונים על משפט העבודה ומייצגים מתדיינים כמעשה יום ביומו, נהגו באופן שאינו תואם את הדין", כתב השופט איטח.

עוד ציין השופט כי לפי דברי המערער, הוא קיבל גמלאות מביטוח לאומי עד לשנת 2013, והעובדה כי בחר לעשות "תיקון" מול המוסד אין בה כדי לגרוע מהחומרה של מעשיו. גם המשיב, אף שלכאורה לא "הרוויח" מהסידור שנהג בינו לבין המערער, לא נהג באופן מניח את הדעת, בלשון המעטה, כשדוגמה לכך היא תשלום ששילם עבור "שירותי ניקיון" ביודעו כי לא קיבל שירותי ניקיון, אלא שירותים משפטיים מהמערער.

בנסיבות אלה, ציין השופט כי הוחלט להעביר את פסק הדין למנהל בתי המשפט, על מנת שישקול את העברתו ליועץ המשפטי לממשלה, לצורך בחינת ההיבטים החוקיים השונים הנוגעים להתנהלות המערער והמשיב במסגרת ההתקשרות שביניהם.

ניצל את ההסדר כדי להונות את הרשויות השונות

לגופו של עניין, ציין השופט איטח כי לא נמצא מקום להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי, המבוססות על התרשמותו הישירה משמיעה מקיפה של עדים וראיות ומהקביעות בדבר מהימנותם. יחד עם זאת, מסקנתו המשפטית של בית הדין האזורי, לפיה בין המערער למשיב נוצרה התקשרות נוספת שבמסגרתה פעל המערער כעצמאי – לא התבססה, לדעת ביה"ד הארצי, על ניתוח כלל המבחנים המקובלים לאבחנה בין עובד לעצמאי, ובכך אכן צודק המערער. בעניין זה, הובהר כי לא הובאה ע"י המשיב כל ראיה המלמדת כי הייתה הבחנה, למעט צורת התשלום, בין פעילות המערער במשרד כ"עובד" ובין פעילותו כ"עצמאי". למעשה, נקבע, מדובר בהתקשרות אחת שהתמורה בגינה חולקה לשניים: תמורה שקיבלה ביטוי בתלוש השכר ותמורה נוספת שקיבלה ביטוי בחשבוניות של צדדי ג'. אשר על כן, נקבע כי ההתקשרות בין השניים, על כל היקפה, הייתה התקשרות של יחסי עובד-מעסיק.

אשר למשמעות המשפטית הנובעת מהקביעה הנ"ל, ציין השופט איטח כי הפסיקה עסקה רבות על האופן שבו יש לנהוג מקום שבו מערכת יחסים של קבלן – מזמין נקבעת בדיעבד כמערכת יחסים של עובד – מעסיק. עם זאת, לדבריו, כל ההלכות האמורות לא נוסדו על מנת שינוצלו לרעה על ידי העובד בחוסר תום לב קיצוני. "אותן הלכות שנועדו להגן על העובד גם מפני עצמו, לא נועדו לאפשר לו לנצלן בחוסר תום לב קיצוני כך שלעת מצוא יוכל לטעון כי המצג שהיה שותף לו ביודעין ותוך הבנת השלכותיו, כאילו אינו עובד, אינו נכון וכי לאמיתו של דבר הוא עובד, ולכן הוא זכאי לזכויות נוספות מכוח מעמד זה", נכתב. "בנסיבות חריגות וקיצוניות עשוי חוסר תום לב של עובד לגבור על קוגנטיות הזכויות. דומה כי מקרה זה, שאנו מתקשים לראות נסיבות חמורות ממנו, בא בגדרם של מקרים אלה. נראה שהמציאות עולה על כל דמיון והמקרה שלפנינו יעיד על כך".

עוד הוסיף השופט בהקשר זה כי המערער, עו"ד העוסק בתחום משפט העבודה ולכן יותר מסביר שהיה מודע למשמעויות ההסדר שאליו הגיע עם המשיב, מבקש כעת, לאחר שהוא זה שיזם מטעמיו ולצרכיו את מתכונת ההתקשרות והפיק ממנה טובות הנאה כאלה ואחרות, לאחוז בהלכות שנועדו להגן מפני ניצול וקיפוח כאילו היה עובד מוחלש הנתון למרות מעסיקו. לא זו אף זו, המערער ניצל את ההסדר כדי להונות את הרשויות השונות, תוך שהוא מפיק ממנו הטבות "כשרות" ו"לא כשרות", ועתה, לאחר שסיים למצות את יתרונותיו מול הרשויות, עומד הוא על מפתנו של משפט העבודה ומבקש ליהנות מהגנתו. "אין לאפשר מצב שבו "חוטא יצא נשכר" ובית דין זה לא ייתן ידו לכך", כתב השופט איטח. "פשוט כי פניו של תובע שכזה יושבו ריקם, ולא תישמע טענתו לקוגנטיות הזכויות הכספיות. עקרונות הצדק וההגינות משמיעים לנו את דחיית טענתו". אשר על כן, נקבע כי המערער מנוע ומושתק מלתבוע מכוח דיני העבודה, תשלומים נוספים על התמורה הנוספת שהוסכם עליה.

יחד עם זאת, נקבע כי את התביעה להפרשי התמורה הנוספת - המתבססת על ההסכמות הכלכליות בין הצדדים מזמן אמת ולא על חוקי המגן – יש להחזיר לבית הדין האזורי לצורך הכרעה בה. על אף דחיית עיקר הערעור, וכביטוי למורת הרוח מהתנהלותו של המשיב, אשר גם הוא עו"ד העוסק בתחום משפט העבודה וחזקה כי הבין את המשמעויות של אופן ההתקשרות הנוספת, לא נעשה צו להוצאות.

השופטת סיגל דוידוב מוטולה הוסיפה כי מהחומר בתיק עולה טשטוש ועירוב תחומים תוך הסתרה ומרמה, הן כלפי הרשויות השונות והן כלפי בעל המשרד, ולכן יש לקבוע כי המערער לא עמד בנטל להוכיח כי עבודתו כשכיר עלתה על ההיקף שהוצהר על ידו בעקביות משך שנים למוסד לביטוח לאומי ולרשויות השונות. אשר על כן, המערער לא הוכיח שהיה "עובד" של המשיב בחלקי משרה נוספים מעבר לכך, והוא אינו זכאי לזכויות קוגנטיות מכוח חוקי המגן עבור היקף של משרה מלאה או בגין התמורה הנוספת שקיבל, במישרין ובעקיפין, במסגרת עסקו העצמאי. לאור מסקנה זו, סברה השופטת כי אין גם מקום להחזיר את התיק לבית הדין האזורי לצורך המשך התדיינות על הפרשי התמורה הנוספת, אלא יש לברר את הזכאות להם בבית משפט השלום, אליו ממילא הוגשה כבר תביעת המערער בקשר לכך. עם זאת, קביעה זו נותרה בגדר דעת מיעוט.

השופט רועי פוליאק סבר כי ניתן היה להגיע לתוצאה גם בדרך בה בחר השופט איטח, לפיה עיקרון תום הלב גובר על הזכויות המוקנות לעובד מכוח משפט העבודה המגן, אך גם ע"י קביעה כי מדובר באחד מאותם מקרים קיצוניים ביותר בהם יגבר עקרון תום הלב על הסטטוס חרף הקוגנטיות של יחסי העבודה.

סיכומם של דברים – הערעור נדחה למעט השבת התיק לבית הדין האזורי בכל הנוגע לתביעה להפרשי התמורה הנוספת. עוד נקבע כי מזכירות בית הדין תמציא את פסק הדין למנהל בתי המשפט. המערער יוצג בהליך ע"י עו"ד ודים מלמד. המשיב ייצג את עצמו.

 

ע"ע 20005-11-16

 

הרשמה לניוזלטר
באפשרותכם להירשם לניוזלטר תקדין ולהתעדכן באופן יומי בחדשות המשפטיות החמות ביותר, בתקצירי פסקי הדין החשובים ביותר שניתנו לאחרונה, בעידכוני החקיקה ובעוד מידע חשוב. כל שעליכם לעשות הוא להקליד את כתובת הדוא"ל שלכם ותקבלו את הניוזלטר לתיבת הדואר שלכם.
הרשם עכשיו
תקדין
/HashavimCmsFiles/images/banners/banner-commit2022.jpg
17 | S:232
קומיט וכל טופס במתנה