חדשות

בית הדין האזורי לעבודה בת"א חייב בעל משרד עורכי דין לפצות עורכת דין שעבדה במשרדו לאחר שהתגלה כי התקין במחשבי המשרד מערכת מעקב וניטור שעקבה אחר תנועות העובדים באינטרנט, מבלי ליידעם בכך. השופטת התרשמה כי יכולתו "להציץ מעל כתפי עובדיו" ולחדור למרחבם הפרטי הייתה עמוקה וחודרנית ופסלה את כל הראיות שהופקו מהמערכת

התובעת עבדה במשרדו של הנתבע, עו"ד במקצועו, כמתמחה במשפטים, ולאחר שעברה את בחינות הלשכה המשיכה לעבוד במשרד כעורכת דין, עד להתפטרותה כעבור כשנתיים. לטענת התובעת, התפטרותה נעשתה בדין פיטורים כיוון שהנתבע לא שילם לה זכויות שונות מכוח משפט העבודה ובכלל זאת הפרשות פנסיוניות; דמי נסיעות; הפרשות למוסד לביטוח לאומי; שכר עבודה לחודש אחד ודמי הבראה. בנוסף, לטענתה, כ-4 חודשים לפני הפסקת עבודתה, חדל הנתבע מלתת לה תלושי שכר.

הנתבע טען מנגד שהתובעת ניצלה את אמונו, נעדרה ואיחרה לעבודה והתעסקה בדברים שאינם קשורים לעבודתה בזמן העבודה. עוד טען כי התובעת השתמשה במשרדו לצורכי פעילות פוליטית עבור מפלגת ישראל ביתנו בה הייתה חברה ולטובת עבודה פרטית, עשתה שימוש פרטי בחומרי המשרד, העתיקה וגנבה חומרים מהמשרד. לטענתו, הדרך בה למד על התנהלותה הייתה שימוש במערכת מעקב וניטור שהותקנה במחשבי המשרד. על רקע זה, הגיש הנתבע תביעה משלו להשבת שכר ולפיצויים בגין הוצאות שנאלץ לטענתו להוציא בעקבות התנהלות התובעת ועגמת נפש. בתגובה להודעתו של הנתבע על כך שהשתמש במערכת מעקב, הגישה נגדו התובעת תביעה שכנגד על הפרת פרטיותה כעובדת.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

השופטת יפית מזרחי-לוי מביה"ד האזורי לעבודה בת"א קיבלה תחילה את תביעתה של התובעת על אי תשלום זכויות שונות מכוח משפט העבודה ובין היתר הפרשות לביטוח לאומי ופנסיה, שכר עבור חודש אחד, דמי הבראה ודמי נסיעות. כן יפצה את התובעת על אי מתן תלושי שכר ואי מתן הודעה על תנאי עבודה.

בכל הנוגע לנסיבות סיום עבודתה של התובעת, קבע בית הדין כי הנתבע לא היה רשאי לעקוב אחר פעילותה במחשב מבלי לקבל את הסכמתה לכך, שכן ההלכה בעניין זה איננה משתמעת לשני פנים. לפי הפסיקה, נוכח בעלותו הבלעדית של העובד בתיבת הדוא"ל החיצונית-פרטית שלו, אסור למעסיק לקיים מעקב של נתוני תקשורת או תוכן על השימוש שעושה העובד בתיבה הפרטית, ואסור לו לחדור לתיבה הפרטית ולתוכן תכתובת האי-מייל של העובד במסגרתה. לאור זאת, נקבע כי כאשר מעסיק עקב וחדר לתיבת הדוא"ל של עובד, הראיות שהושגו מכך אינן קבילות בהליך משפטי.

במקרה זה, הודגש כי חשבון ה"גוגל" בו השתמשה התובעת לצורך העברת הודעות דוא"ל וקבצים שונים היה חשבון פרטי, וכך גם תנועותיה באינטרנט, האתרים אליהם גלשה והתכנים שהיא נחשפה אליהם הם ענייניה האישיים המוגנים במרחבה הפרטי. לפיכך, אסור להשתמש בהם ואף לא לראותם מבלי לקבל את הסכמתה המפורשת לכך. חרף זאת, מערכת המעקב ניטרה את פעילותה בכל אורחותיה הדיגיטליות תוך רמיסת זכותה לפרטיות, ולמרות שייתכן כי אמנם עירבה במרחבה הפרטי שימושים שנגעו לעסקי משרד - אין בכך כדי לאיין את זכויותיה מקום בו אין מדובר בחשבון שסופק ע"י המעסיק ומשויך למשרדו.

המערכת עקבה אחרי תנועות העובדים באינטרנט

עוד הוסיפה השופטת כי גם אם חשבון הגוגל של התובעת היה מסווג כחשבון עסקי, הרי שעל פי ההלכה המנחה שנקבעה בעניין איסקוב, אסור למעביד לנטר אחר פעילותו של העובד אלא אם קיים חשש ממשי לפעילות אסורה מצידו, ואף זאת לאחר קבלת הסכמתו המפורשת ומיצוי אפשרויות מעקב פחות פוגעניות.

השופטת ציינה גם כי טענתו של הנתבע לפיה מערכת המעקב נועדה גם ובעיקר לשמש כתוכנת הגנה נגד מתקפות סייבר, לא נתמכה בעדותו של העד מטעמו, הבעלים של החברה שפיתחה את מערכת המעקב. בתצהירו של העד הוא העיד לעניין הפגיעה בפרטיות כי התוכנה אינה מאפשרת כניסה לתוכן ההודעות האלקטרוניות של המשתמש או לתוכן האתרים, אלא "מתעדת את כותרות המסמכים בלבד ואת זמן השהייה בהם". בחקירתו הנגדית הציג העד גרסה מרוככת אף יותר לפועלה של המערכת וטען כי "זה בסך הכול שעון נוכחות חכם, לא יותר מזה". עם זאת, לדברי השופטת, העד השמיט מעדותו שהמערכת מסוגלת לעקוב גם אחר תנועותיו של העובד באינטרנט.

זאת ועוד, הנתבע הודה כי הוא לא קיבל את הסכמתה של התובעת לעקוב ולפקח אחר פעילותה, ואף לא הודיע לה על אמצעי הפיקוח שהוא התקין במחשבי המשרד. בעניין זה, צוין כי הנתבע שינה את גרסתו במהלך החקירה הנגדית, כאשר בשלב מסוים הוא טען שהתובעת כן ידעה על מערכת המעקב ובהמשך חקירתו חזר בו ואמר כי היא לא ידעה.

עוד ציינה השופטת כי בסיכומיו הפנה הנתבע לשורות ספציפיות מדוח מערכת המעקב מהן ניתן ללמוד שהתובעת בחנה כללים והלכות שונות הנוגעות לזכויות העובד בסיום העסקתו, ומכך הסיק כי מדובר ב"תפירת תיק" נגדו. לדעת השופטת, טענות אלו מראות עד כמה עמוקה וחודרנית הייתה יכולתו להציץ מעל לכתפי עובדיו ולחדור למרחבם הפרטי והן מחדדות את הפסול במעשי הניטור והמעקב אחר פעילותה של התובעת.

לאור האמור, קבעה השופטת כי אין לקבל כראיה בתיק את דוחות מערכת המעקב, והממצאים המסתמכים על אותם דוחות. עוד נקבע כי אין להבחין בין ממצאים שנגעו לשימוש בחשבון הגוגל של התובעת לבין ממצאים שנגעו לשימושיה במחשב, היות שהיה על הנתבע להודיע לה על כך שהוא התקין אמצעי מעקב ופיקוח במחשבי המשרד וגם כיוון שאין להכשיר ממצאים שנאספו בדרך של שימוש בכלי פסול. זאת, אף אם אין באותם ממצאים, כשלעצמם, כדי להפר את פרטיותה של התובעת.

כפועל יוצא מפסילת הראיות שעמדו בבסיס טענותיו של הנתבע, קבעה השופטת כי יש לדחות את התביעה שהגיש בהעדר תשתית ראייתית לתמוך בטענותיו. כן יש לדחותה גם לאור העיקרון לפיו "מעילה בת עוולה לא תצמח זכות תביעה". מעבר לדרוש סברה השופטת כי יש לדחות את טענותיו גם לגופן, שכן הוא לא הוכיח שהיה פסול בהתנהלותה של התובעת, גם אם דוחות מערכת המעקב שהגיש היו מתקבלים כראיה. בעניין זה, ציינה השופטת כי הנתבע לא הוכיח שהתובעת הפרה את חוזה העבודה עמו בהתאם לטענותיו, כי נגרם לו נזק ושקיים קשר סיבתי בין התנהלותה לבין הנזק שנגרם לו. לאור האמור, נקבע כי התובעת התפטרה מעבודתה בנסיבות בהן יש לראות בהתפטרותה כבדין פיטורים ולכן היא זכאית לפיצויי פיטורים.

בהתאם למסקנות לעיל, קיבלה השופטת גם את התביעה הנוספת שהגישה העובדת, לפיצוי על פגיעה בפרטיותה שנבעה מפעולות המעקב והניטור שביצע הנתבע. בעניין זה ציינה שופטת כי טענת הנתבע לפיה תוכנות מעין אלו מותקנות במשרדים שונים של הממשלה נטענה מבלי שתובא לכך כל אסמכתא, וממילא התנאי להתקנת תוכנה שמסוגלת לעקוב גם אחר פעילותו של העובד מותנית ביידועו שכך נעשה והוא נתן את הסכמתו המפורשת. לא זו אף זו, אף אם מילא המעביד אחר תנאים אלה אין בכך כדי להקנות לו רשות לעקוב אחר פעילותו הפרטית של העובד בגלישה לכל אתר, בצפייה בתכני המיילים שלו ואף לא בכותרות של אותם מיילים. במקרה זה, כאמור, עלה מפיו של הנתבע כי הוא ניטר אחר כל פעולה ופעולה שהתובעת עשתה במחשב במשך שנים, מבלי אף ליידע אותה על כך. בנסיבות אלו, יפצה הנתבע את התובעת ברכיב זה בסך של 50 אלף שקל. בנוסף, הורה בית הדין לנתבע להעביר לידי הנתבעת את כל החומרים שאסף לגביה באמצעות מערכת המעקב ולהשמיד כל עותק שקיים בידו של המערכת.

סיכומם של דברים – סך הסכומים שישלם הנתבע לתובעת עבור זכויות סוציאליות יעמוד ע"ס של 66,558 שקלים, ובכלל זאת תשלום דמי נסיעות, הבראה, הפרשות פנסיוניות, הלנת שכר ופיצויי פיטורים. בנוסף, ישלם לה 50 אלף שקל עבור הפגיעה בפרטיות. כל זאת, בתוספת הוצאות משפט בסך 5,000 שקל ושכ"ט עו"ד בסך 25 אלף שקל. התובעת יוצגה בהליך ע"י עו"ד אורי בן יוחנה ממשרד ד"ר י. וינרוט ושות'. הנתבע יוצג ע"י עו"ד פבל מורוז.