בית המשפט לענייני משפחה בנצרת דחה תביעה שהגישה אם, להוספת שם פרטי לבתה הקטינה, בניגוד לעמדת האב, בעלה לשעבר של האם. השופט קבע כי מדובר בתביעה שלא נמצא לה אח ורע וכי קבלתה משמעותה כניעה לסכסוך בין ההורים ולא התמודדות עמו
התובעת היא גרושתו של הנתבע ולצדדים 2 בנות משותפות. שני הצדדים הם ערבים נוצרים. בתביעה שהגישה לבית המשפט לענייני משפחה בנצרת, עתרה האם להוספת שם פרטי נוסף לאחת מהבנות, בטענה כי הדבר יבטא טוב יותר את אישיותה ויאפשר לה להתנהל בחופשיות רבה יותר בבית הספר. לטענת האם, הילדים בכיתתה של הקטינה כבר מכנים אותה בשם האמור, וכך גם כל בני משפחתה מצד האם, וזהו גם רצונה של הילדה עצמה.
האב מנגד, התנגד בתוקף לשינוי או הוספת שם נוסף לשמה הפרטי של הילדה. לדבריו, היא נקראה על שם אמו, והדבר מלמד על הזיקה למשפחתו, על רגש, מסורת ותרבות. זאת ועוד, היא מזוהה עם שמה הפרטי כל חייה ואין כל מקום לעשות שינוי במצב דברים זה. עוד הוסיף האב כי גם אם הקטינה הייתה מביעה רצון מפורש לשינוי השם או הוספת שם פרטי, אין מקום ליתן משקל של ממש לרצון זה שכן מדובר בהחלטה ארוכת טווח עם משמעויות רבות שילדה בגילה של בתו אינה יכולה להבין או לשקול לעומק.
האב טוען, כי הפתרון הוא להפנות הצדדים לתיאום הורי והדרכה הורית ולהימנע מהליכים משפטיים או הכרעות כפויות שרק מסלימים הסכסוך. מכל מקום, לשיטתו, היענות בחיוב לתביעה משמעותה חיזוק והשרשת הפיצול בעולמה של הילדה ולכך אין ליתן יד.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
בהיעדר הסכמה בין הצדדים, ובשים לב למשמעות הפסיכולוגית של התביעה מבחינת הילדה, מינה בית המשפט מומחה מטעמו מתחום הפסיכולוגיה, לשם מסירת המלצה מקצועית מתאימה. בחוות דעתו המליץ המומחה להיענות בחיוב לתביעה, בנימוק שאי הוספת השם עלולה להגדיל הסכסוך בין ההורים ולהעצים אותו, וכך הילדה תידרש להתמודד משך שנים רבות נוספות עם הקונפליקט ללא פתרון.
סגן הנשיא, השופט אסף זגורי, ציין כי תביעה לשינוי שם פרטי, להבדיל משינוי שם משפחה, היא תביעה נדירה, וכי לא נמצא לה אח ורע בפסקי דין שנדרשו לעתירות לשינוי שם, שהיו תמיד תביעות לשינוי שם משפחה. "השם הפרטי המהווה חלק מהזהות של הילד ניתן לו לאחר הלידה", כתב השופט זגורי. "שם פרטי לא משתנה ולא צריך להשתנות רק בשל העובדה שלאחר הגירושין או הפרידה רוצה אחד ההורים לכנות את הילד בשם אחר. כששני הורים רוצים לשנות שם פרטי בהסכמה ובהרמוניה, הרי שלפי חוק השמות הם לא זקוקים כלל לאישור בית המשפט. המחלוקת כלל לא מתעוררת. אך כאשר הם חלוקים בשאלה זו וברקע סכסוך הורי בעצימות גבוהה, יידרשו מהצד המעוניין לשנות או להוסיף שם, ראיות כבדות משקל המצביעות על כך כי זו אכן טובת הילד".
עוד הוסיף השופט כי התביעה הנוכחית מלמדת על הזהירות הרבה שעל השופט לנקוט בדונו בסכסוכי ילדים. לדבריו, הזהירות צריכה להיות מפני היגררות לשיח של זכויות, בייחוד כאשר מדובר בילדה צעירה ביותר הלכודה בתווך בין אינטרסים, האשמות וצרכים של שני ההורים שאינם מתיישבים עם רווחתה.
לדעת השופט, במקרים מסוג זה נכון לנקוט בגישה פטרנליסטית אך מפוכחת, השמה את הילד במרכז ואת טובתו ורווחתו, גם כאשר אלה לא תמיד נובעים מדבריו, אמרותיו ועמדותיו ביחס למחלוקת. עוד הוסיף כי העובדה שטובת הילד ניצבת במרכז אין משמעה לא לשמוע אותו או להתחשב בעמדותיו - נהפוך הוא. משמעותה בין השאר, לדעת "לתרגם" את הדברים שהילד אומר, להבין את המניעים להם, את מה שעומד בבסיסם, לראות אם מדובר בניסיון לרצות מי מהוריו, להבחין בדקויות על פי ההקשר. אך בסופו של דבר לקבל את ההחלטה ממקום של מבוגר אחראי ולא ממקום השקפתו של הילד.
לגופו של עניין ציין השופט כי שם פרטי מהווה חלק מביטוי מובהק לזהותו של אדם. גדילה עם שם מהווה חלק מתהליך החברות של הילד ויש לה השלכות על טיב ההתפתחות האישיותית. במקרה הנוכחי, הוסיף, לשם משמעות נוספת וחשובה, הואיל והקטינה קרויה על שם סבתה מצד האב. מחקרים מראים כי בנסיבות שכאלה יש קשר מיוחד בין הילד לבין אותו קרוב משפחה שעל שמו הוא קרוי. לפיכך, היענות בחיוב לתביעה מעלה תהיות וסימני שאלה לגבי שינוי היחס לקטינה במשפחת האב במקרה שבו ישונה שמה הפרטי תוך הפחתת משקל שמה הפרטי המקורי שהוא שם הסבתא מצד האב. ויש לזכור, כי האב גר בקרב משפחתו הגרעינית כנהוג במגזר הערבי.
עוד ציין השופט כי ההחלטה לשנות את שם הקטינה היא החלטה חד צדדית של האם אותה היא קיבלה לאחר גירושיה מהאב, ואין מדובר בהחלטה של הקטינה או ביוזמה שלה, מה גם שמדובר בילדה צעירה. צוין, כי מדובר בקטינה הגדלה בפיצול מוחלט בין בתי וחיי ההורים, החלוקים הן בזמני שהות וטיב הטיפול של כל אחד מהם בקטינה, והן באורחות חייהם - האב קצב ובעל אטליז ואילו האם טבעונית, האב שמרן והאם מודרנית ומערבית יותר.
לפיכך, לדעת השופט, הוספת פיצול בין הבתים באמצעות שם אחר לקטינה בכל בית רק מנציח ומשריש את הפיצול. לשיטתו, חוויית הפיצול היא לכשעצמה גורם פתולוגי בהתפתחות רגשית של ילדים, וכשהיא מתמשכת היא עלולה ליצור בעיות בתחושת הנפרדות העצמית, נטייה להתמזגות באחר, אשמה על דחיית הורה ונטישת האב והתרחקות ממנו ומכל משפחתו. לפיכך, לדעת השופט, הניסיון של האם לבחור שם פרטי אחר עבור הילדה ולמעשה למחוק חלק מזהות קיימת וליצור עולם חצוי אינו מתיישב כלל עם טובתה של הקטינה ועלול גם להיחשב לאסטרטגיה של ניכור כלפי האב, מה גם שבמקור עתרה האם למחוק את שמה הקיים של הקטינה, על אף שבהמשך תוקנה העתירה להוספת השם.
"הלכה למעשה מדובר בדרישה של האם מהילדה להצטרף אליה ל"קואליציה כנגד האב" בסכסוך ההורי", כתב השופט זגורי. "מדובר בחציית גבולות אסורה ומסוכנת. היא כבר מתרחשת בפועל בבית האם שעה ששם כלל לא מכונה הילדה בשם עמו נולדה אלא בשם שנבחר לה לאחר "לידתה השנייה". 'לידה' זו היא מלאכותית כמובן והיא התרחשה לגישת האם, מיד לאחר הגירושין, שאז קיבלה היא את החופש לנהוג בילדותיה כרצונה הרחק מאזיקי ואלימות הקשר הזוגי". לדעת השופט, ייתכן שלאם הצדקות רבות להתנהלותה, אך הדבר פוגע ומסכן התפתחותה התקינה של הקטינה. לפיכך, הביע השופט דאגה חמורה ביותר לשלום הילדה, לא רק מסעדי התביעה הנוכחית אלא משוויון הנפש של הגורמים המטפלים מכך שגם ללא קשר לתביעה זו ימשיך הפיצול בעולמה להתרחש. "כנגד תופעה זו יש לפעול ואין ליתן לה יד או לאפשר אותה. בסה"כ מדובר בילדה צעירה ביותר. אפשר לחזור לכנותה בשם עמו נולדה ברוב המקרים וההזדמנויות ולצמצם הנזקים הפסיכולוגיים הנגרמים לה", נכתב.
עוד קבע השופט כי אין מקום לקבל את עמדת המומחה מטעם בית המשפט, הואיל והוא שוגה בקביעתו כי קבלת התביעה תביא לסיום הסכסוך. לדעת השופט, הדבר רק יביא להחרפת הסכסוך, שכן היענות בחיוב לתביעה משמעותה כניעה לסכסוך ולא התמודדות עמו. "קבלת בקשת האם פוגעת בילדה ולא מיטיבה עמה", כתב זגורי. "הסכסוך ההורי אינו גמור. הוא לא הסתיים והוא רחוק מכך. השליטה של בית המשפט במתן אישרור לשינוי שם באופן רשמי היא המעט שאפשר לעשות כדי להיאבק בסכסוך ההורי. המהלך של האם והבחירה של השם הנוסף אינם מקובלים על האב ונעשו באופן חד צדדי ומגבירים הסכסוך. בוודאי שכך יהיה באם בית המשפט ייתן ידו לשינוי שם באופן רשמי".
עוד הוסיף השופט כי לא זו בלבד שיש לדחות התביעה, אלא שנכון להיאבק במישור הבלתי פורמלי כנגד כינוייה בשני שמות לפי הזיקה למי מההורים. "לבית המשפט ארגז כלים נרחב להתמודד עם הורים שאינם פועלים לפי החלטות שיפוטיות והוא לא יהסס לעשות שימוש בכלים אלה כדי להביא לשינוי הנדרש בחייה של הילדה", כתב השופט. " ברור לי כי הבחירה בשם אחר לילדה היא ביטוי לתחושת השחרור והשינוי של האם בחייה. אך לא על חשבון הילדה! האם צריכה לקיים את ההתמודדות שלה עם המשבר והצמיחה ממנו תוך הפחתת הנזקים הנגרמים לילדה ולא העצמתם". נוכח האמור, סבר השופט כי נכון יהיה להורות להורים, ובפרט לאם, להתחיל לאלתר בצמצום השימוש בשם הפרטי הנוסף של הילדה וחיוב המוסדות הפורמליים (בית ספר) לעשות שימוש רק בשם הרשמי. כמו כן, חויבו ההורים לפנות לתיאום הורי אצל גורם שיוחלט עליו על ידי העו"ס לסדרי דין על מנת לתאם את האופן שבו יצומצם השימוש בשם הנוסף שניתן על ידי האם לקטינה באופן הדרגתי.
התביעה נדחתה; האם תשלם לאוצר המדינה הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 4000 שקל. האם יוצגה ע"י עוה"ד אומיימה חאמד מהלשכה לסיוע משפטי. האב יוצג ע"י עוה"ד קלאודיה שלאבנה, מהלשכה לסיוע משפטי.
