בית משפט השלום קיבל בחלקה תביעה שהגישה מטופלת שעברה ניתוח אלקטיבי באפה נגד המומחה שניתח אותה. המטופלת טענה כי הניתוח גרם לה נזקים רפואיים ואסתטיים רבים. נקבע כי המומחה לא התרשל בביצוע הניתוח, אך המצג שהציג למטופלת היה חסר ומטעה שכן היה עליו להבהיר לה את מגבלות השירות שהוא מציע לה.
עסקינן בתביעה בה נטען לרשלנות רפואית בביצוע ניתוח אלקטיבי באפה של התובעת, ובמקביל - נטענו גם טענות במישור החוזי. במישור החוזי עלתה בענייננו, בין היתר, השאלה: האם בנסיבות ענייננו התקשרה התובעת עם הנתבע (להלן: "הרופא") בהסכם לביצוע ניתוח אלקטיבי – בטעות, שכטענתה היא תוצאת הטעיה שהטעה אותה הרופא בשל אי-גילוין של עובדות אשר לפי דין, לפי נוהג או לפי הנסיבות - היה עליו לגלותן לה.
התובעת טענה כי לא רק שהניתוח לא השיג את מטרתו, אלא שגרם לה, כנטען בכתב התביעה המתוקן, ל"פגמים של ממש", "לרבות חוסר תחושה בשפה העליונה, החמרה כבדה בקשיי נשימה, נזלת כרונית, בצקת ואובדן רגישות וכן פגיעה בצורת האף החיצונית, עד כדי עוותו ממש". לטענתה, בשל פגמים אלה שקעה בדיכאון ונקלעה לאובדן ערך עצמי. הרופא טען מנגד, כי מדובר בתביעת סרק, שבה פועלת התובעת להאדרת תסמינים, שספק אם קיימים אצלה; זאת, באשר הפגמים – שחלקם נטענים על ידי התובעת לראשונה רק כשנה ותשעה חודשים לאחר הניתוח, קיימים, לכל היותר, בראייתה הסובייקטיבית בלבד, וככל שקיימים - היו קיימים גם טרם הניתוח; וכי, בכל מקרה - בעת שהסכימה לביצוע הניתוח, הוזהרה התובעת כי אין בניתוח שהוצע לה לתקן פגמים של גודש באף וחסימת הנשימה וכי קיים סיכון שפגמים מהסוגים שהתובעת מצביעה עליהם בדיעבד, מתגלים עצמם לאחר הניתוח. הרופא הוסיף וטען כי אין לייחס לו כל התרשלות בקשר עם הניתוח, באשר פעל כפי שרופא סביר ונבון היה פועל בנסיבות.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
כב' השופט מ' תדמור-ברנשטיין פסק כי אף שלא הורם הנטל להוכיח שהרופא התרשל בביצוע הניתוח שבוצע בנדון, לרבות – בשל אי-הוכחת קשר סיבתי לפגמים הנטענים, הרי שכשל במהלכים לקשירת ההסכמה מול מי שפנתה אליו לייעוץ, בהציגו לתובעת מצג שהטעה אותה, שהוביל לקשירת הסכם שנפל פגם בכריתתו; פגם המזכה את התובעת בזכות לביטול, להשבה, ולפיצוי – בהתאם לדין.
בהמשך לאמור נקבע כי התובעת לא הרימה את הנטל להוכיח, שתיאור הניתוח, כמפורט בדו"ח הניתוח איננו משקף את מה שבוצע בפועל. המומחים מטעם התובעת לא מצאו בין ממצאיהם, שמה שנרשם בדו"ח הניתוח לא בוצע. התובעת ביקשה להעלות השערות לגבי אלמנטים בניתוח מסוג זה – שיכול שלא בוצעו, באמצעות חוות דעת שנתן מומחה מטעמה בתחום אא"ג. אך הם לא קבעו כי הרופא התרשל.
עוד נפסק כי נכות רפואית הייתה קימת באפה של התובעת גם קודם לניתוח. הואיל ואין בענייננו הבטחה להצלחת הניתוח - והואיל והוכח כי קיים אחוז ניכר של ניתוחים חוזרים, או משלימים בתחום ניתוחי האף, אין בעצם קביעתה של נכות הרפואית עכשווית באפה של התובעת כדי ללמד בהכרח על התרשלות מצד הרופא. לא זו אף זו נקבע כי עצם קיומם של הליקויים שנמצאו באפה של התובעת גם לאחר הניתוח, בנסיבות, אין בה לעצמה כדי להצביע על התרשלות בביצוע הניתוח; זאת - הן באשר חלק מהליקויים היה קיים גם טרם הניתוח, הן באשר הליקויים הם חלק מהתופעות הצפויות לאחר ניתוח כזה, כפי שמצוין בהבהרות שבטופס ההסכמה, ובעיקר - באשר התובעת לא הרימה את הנטל להציג במה כשל הרופא בביצוע הניתוח, וכיצד לטעמה של התובעת היה ניתן לנתח את האף מבלי לגרום או להחמיר את הליקויים- כנטען.
יחד עם זאת נקבע כי על פי מאזן ההסתברויות הוכח בענייננו קיומו של קשר סיבתי בין אי-מסירת מלוא המידע הנדרש לתובעת לבין הנזק שנגרם לתובעת. הוכח, במידת ההוכחה הנדרשת, כי התובעת לא הייתה מסכימה לעבור את הניתוח כפי שבוצע בה אם היו בפניה מלוא הנתונים הרלוונטיים. לא הוכח כי מדובר בניתוח רשלני, או בניתוח שנכשל באשמו של הרופא. על כן, בעצם – במהותו - מה שנמנע מהתובעת בשל האופן בו התנהלו הייעוץ, המו"מ וההתקשרות מול הרופא, הוא ההזדמנות לבצע את הניתוח באפה ב"מכה אחת", ניתוח שיש בו להבטיח התייחסות מליאה וברורה לחלק הרפואי שנדרש בעניינה; אם ניתוח שכולל SMR, ואם כל אופן אחר שמתייחס לקושי הנשמתי.
זאת ועוד נפסק כי היה על הרופא לדעת כי המצג שהציג לתובעת חסר, ומטעה; והיה עליו להבהיר לה את מגבלות השירות שהוא מציע לה, גם אם - האופציה הניתוחית המשלבת מראש גם פתרון תפקודי (רפואי) יקרה יותר משתי האופציות שהציע הרופא בענייננו.
לאור כל האמור, התביעה התקבלה בחלקה; התובעת יוצגה בהליך ע"י עוה"ד אליסה אלה מריל אורנים ואח'; הרופא (הנתבע 1) יוצג ע"י עוה"ד יחיאל כץ ואח'; המרכז הרפואי בו בוצע הניתוח (הנתבע 2) יוצג ע"י עוה"ד בני ירושלמי ואח'.
