חדשות

בית משפט השלום גזר עונש הכולל בין היתר, 48 חודשי מאסר בפועל על נאשם שביצע כלפי אשתו עבירות אלימות לאורך שנים רבות. נקבע כי מעשי הנאשם כלפי אשתו פגעו בה בכל רובדי אישיותה וקיומה. הנאשם הפך את חייה לבלתי נסבלים, לאורך זמן, כשהוא מצר את צעדיה, מבקר ושולט בכל מעשיה, משפיל אותה, מעניש אותה ומכה בה. 

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

http://www.takdin.co.il/NewsLetterRegistration.aspx

עסקינן בגזר דינו של נאשם שהורשע בהכרעת דין לאחר ניהול הוכחות בשורת עבירות אלימות כלפי אשתו וכן בעבירה נוספת של תקיפת בת זוג בגין אירוע משנת 2008, שעובדותיו הוכחו

במהלך המשפט. בין השנים 2005 – 2016, במועדים שאינם ידועים במדויק, תקף הנאשם את אשתו (להלן: "המתלוננת") במועדים רבים. כתב האישום שהוגש נגד הנאשם תיאר מסכת התעללות ארוכה אשר כללה מעשי אלימות שונים שאת חלקם אף ביצע בנוכחות אמו וילדיו.

ב"כ המדינה טענה כי מתחם העונש ההולם במקרה זה, בשים לב לטיב ולאופי המעשים בהם הורשע הנאשם והקביעות שבהכרעת הדין, נע בין ארבע לשבע שנות מאסר. עוד נטען, כי עוצמת הפגיעה בערכים המוגנים במקרה זה גבוהה לאור המאפיינים הבאים: התקופה הארוכה בה נמשכו העבירות, המצביעה על דפוס התנהגות מתמשך ולא על מעידה; עוצמת האלימות ומידת האכזריות שבהתנהגות הנאשם; עוצמת הכאב שנגרמה למתלוננת; מעשי הנאשם שכוונו לשליטה על המתלוננת במגמת הסלמה לאורך השנים; ביצוע חלק מהמעשים לעיני הילדים הקטינים וגם כאשר אמו של הנאשם נוכחת בבית.

ב"כ הנאשם טען כי המעשים בהם הורשע הנאשם בסופו של דבר, הם אקטים מינוריים של אלימות, וגם החבלה שהורשע בה אינה ברף הגבוה. מבלי להמעיט בחומרת המעשים נטען, כי אין מדובר באלימות בעוצמה גבוהה או באכזריות יתרה. עוד נטען כי במצבים בהם הוטלו עונשי מאסר ממושכים מדובר היה בחבלות משמעותיות או פציעות קשות. ב"כ הנאשם הדגיש כי התנהגות הנאשם נבעה מהרקע התרבותי במגזר שגדל בו, ותפיסתו השתלטנית שיש לו תפקיד של "מחנך" כלפי אשתו. בנוסף נטען, כי הנאשם, מבחינתו, לא רצה לפגוע במתלוננת או להזיק לה וגם אם מעשיו פסולים יש לתת משקל לקולא שפעל, מנקודת מבטו, כתגובה חינוכית למעשיה של המתלוננת, כגון שלא סייעה לאמו בניקיון, או לא הכינה אוכל לילדים או בהתקף של קנאה.

כב' השופטת ע' חולתא פסקה כי מעשי הנאשם כלפי המתלוננת פגעו בה בכל רובדי אישיותה וקיומה. הנאשם הפך את חייה של המתלוננת לבלתי נסבלים, לאורך זמן, כשהוא מצר את צעדיה, מבקר ושולט בכל מעשיה, משפיל אותה, מעניש אותה ומכה בה בכל עת שבה לסברתו לא תפקדה באופן מספק, בין כאישה עובדת, בין ככלה, בין כאם ובין כרעיה. כחלק משליטת הנאשם במתלוננת הצר את צעדיה והפעיל עליה סנקציות במגעה עם בני משפחתה הקרובים ועם חברותיה לעבודה, תוך שהוא מפגין גילויי קנאה כלפיה, שהלכו והסלימו. כתוצאה מכך, נפגעו חירויותיה הבסיסיות של המתלוננת כאדם, הזכאי להגשמה עצמית, לחיים בכבוד ובביטחון, לחופש ביטוי, תנועה ולעצמאות מחשבתית וכלכלית. מהכרעת הדין עולה, כי הפגיעות הפיסיות במתלוננת כתוצאה ממעשי התקיפה והכאב הפיסי שהסב הנאשם למתלוננת בהתנהגותו במהלך השנים הם חלק אחד, אף לא חלק עיקרי, מכלל הפגיעות והסבל שגרם לה הנאשם.

עוד נקבע כי התנהגות הנאשם כלפי המתלוננת הפכה לחלק משגרת החיים בבית, שבו גרו בנוסף לנאשם ולמתלוננת גם אמו המבוגרת של הנאשם ושני הילדים הקטינים. כמתואר בהכרעת הדין, שני הילדים היו חשופים – בין במישרין ובין בעקיפין – למעשי הנאשם כלפי המתלוננת וליחסו המשפיל, המבזה והאלים כלפי אמם כחלק מההתנהלות בבית. נוכח האמור לעיל, ונוכח ממצאי הכרעת הדין, מתחייבת המסקנה, כי מידת הפגיעה בביטחונה, בשלוות נפשה ובחירותה של המתלוננת, אשר הלכה והסלימה עם השנים, הינה ברמה הגבוהה.

בנוסף לאמור נפסק כי בחינת מדיניות הענישה הנוהגת מלמדת, כי במקרים דומים הוטלו על נאשמים עונשים במנעד רחב בהתחשב בנסיבות הפרטניות של העושה ושל המעשה, כמקובל. אך ניתן לקבוע, כי, ככלל, מתחמי הענישה שנקבעים על ידי הערכאות הדיוניות ומאושרים על ידי ערכאות הערעור כוללים, גם ברף התחתון שלהם, עונשי מאסר משמעותיים לריצוי בפועל. באותם מקרים בהם מחליט בית המשפט, בסופו של דבר, שלא להטיל עונשי מאסר מאחורי סורג ובריח, הרי זאת נוכח שיקולים המוכרים בדין המאפשרים סטייה או הקלה ממתחם העונש ההולם.

כב' השופט ע' חולתא הוסיפה וקבעה כי מדיניות הענישה הנוהגת מלמדת על פער של ממש בין עוצמת השיח הנורמטיבי וחומרתו ובין הענישה המוטלת בפועל במקרים השונים על ידי הערכאות הדיוניות, במצבים שבהם מדובר בנאשמים שלא השתקמו היטב. אכן, רמת הענישה הנוהגת היא אחד השיקולים אותו צריך בית המשפט לשקול, ולא מדובר בשיקול בלעדי או מכריע. ואולם, לא ניתן להתעלם ממדיניות הענישה הנוהגת, בפרט בסקירת פסקי דין בהם אושרה הענישה על ידי בית המשפט העליון. מסיבה זו, לא ניתן לקבל את מתחם העונש לו עתרה המדינה ולא מאי-הסכמה נורמטיבית. במכלול נסיבות העניין יש לקבוע, כי מתחם העונש ההולם במקרה זה נע בין שלושים חודשי מאסר לשישים חודשי מאסר, בצירוף עונשים נלווים ורכיב משמעותי של פיצוי למתלוננת, כביטוי מהותי ועקרוני של מטרות הענישה והפגיעה בערכים המוגנים.

מן הכלל אל הפרט נפסק כי בהיעדר קביעות ברורות ומפורשות לתמיכה בטענה כי הטלת עונש מאסר על הנאשם תגרום נזק מיוחד לקטינים, לא ניתן לשלול ודומה כי בית המשפט אף חייב, מבחינה נורמטיבית, להניח, כי לפחות בטווח הארוך, יהיה בענישה ההולמת את חומרת המעשים, להעביר מסר נורמטיבי, מיטיב ומקדם גם כלפי הילדים, באופן שיתרום באופן חיובי לפיתוחם כבוגרים עצמאיים ונורמטיביים המשוחררים מעולה של השקפת עולם פסולה ובזויה, המעודדת ומאפשרת אלימות כלפי נשים במסגרת המשפחתית, ושיעבוד נפשי, פיסי וכלכלי של נשים על ידי בני זוגן. יתרה מזאת נקבע כי טיעוני הנאשם לעונש, כמו גם אישיותו ועמדותיו כפי שנחשפו במהלך המשפט, התאפיינו בהאשמת הקורבן, בהשלכת האחריות על הסביבה, בעמדות קורבניות, בעיסוק יתר בעצמו, ובאוטו-סוגסטיה. כאמור בשולי הכרעת הדין, הנאשם "האשים" את המתלוננת גם על בחירתה להיות נוכחת בהליך הפלילי וראה בכך סממן לחוסר מהימנות. טיעונים אלה, כשלעצמם, ובפרט הניסיון להיבנות מטיעון "תרבותי" כמפחית ממידת האשמה או המסוכנות, מצביעים על הצורך המיוחד הקיים במקרה זה במתן משקל ממשי הן לשיקולי הרתעת היחיד והן לשיקולי הרתעת הרבים.

לאור האמור על הנאשם נגזר עונש הכולל 48 חודשי מאסר לריצוי בפועל; מאסרים מותנים  לתקופה של כוללת של 9 חודשים; קנס בסך 5,000 ₪  וכן פיצוי למתלוננת בסך של 20,000 ₪.

ב"כ הצדדים לא צוינו

ת"פ 42371-09-17