בית המשפט לענייני משפחה קיבל תביעה שהגיש אב להורות על הוספת שם המשפחה שלו לשמה של בתו הקטינה. נקבע כי לא ניתן לקבל את טענת האם כי הוספת שם המשפחה של האב לשם הקטינה תיצור קשיים בירוקרטיים.
עסקינן בתביעה להוספת שם משפחה לקטינה.
התביעה הוגשה על ידי אבי הקטינה כנגד אמה. האב והאם קיימו קשר זוגי שלא במסגרת
הנישואין. כנובע מקיום הקשר הזוגי נולדה הקטינה.
האם התנגדה לתביעה בטענה כי הוספת שם משפחתו של
האב לקטינה, עשוי לפגום בקשר שלה עם האם, לפגוע בזהות הקטינה, ליצור
יציבות בחייה, ואף לפגוע במצבה הרגשי. האם הוסיפה וטענה כי חלפו למעלה משנתיים מאז
שניתן פסק הדין לאבהות והאב לא הביע כל רצון להוסיף את שם משפחתו לקטינה, כך שלא
ברור מה היא הדחיפות בשינוי השם כיום. לשיטתה, עסקינן בניסיון נוסף של האב למרר את
חיי האם והקטינה. עוד נטען כי הקטינה יודעת היטב מי הוא אביה ואין כל צורך בהוספת
שם משפחתו של האב לשם חיזוק זהות הקטינה וניתן להמתין עד גיל 18 של הקטינה על מנת
לאפשר לה תקבל החלטה בעניין שינוי שם משפחתה.
ב"כ היועמ"ש אימץ את עמדת העו"ס
מטעם משרד הרווחה אשר לפיה יש להוסיף את שם המשפחה של האב לשם הקטינה. העו"ס
ציינה כי יש חשיבות פסיכולוגית בהעברת המסר המרגיע לקטינה כי אביה הינו דמות
עקבית, יציבה ומיטיבה בחייה
לקבלת
עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
כב' השופט פ' גורודצקי פסק כי ההכרעה בדבר
טובתו של הקטין מבוססת על מכלול הראיות העומדות לעיונו של בית המשפט, ובכלל זה על
חוות דעת מומחים מקצועיים, להם יש את הכלים המתאימים, המומחיות, המקצועית והניסיון
הדרוש לקביעת טובתו של הקטין במישור הרפואי, הפסיכולוגי או בכל תחום אחר לגביו
מונו. בענייננו – המלצת התסקיר היא להורות על הוספת שם המשפחה של האב. תסקירי
עו"ס מהווים כלי חשוב בו מסתייע בית המשפט בבואו להכריע בשאלות הנוגעות
לטובתו של הקטין, ובית המשפט יאמץ את ההמלצות, אלא אם כן קיימים טעמים נכבדים
ובעלי משקל ממשי המצדיקים סטייה מאותה המלצה.
בהמשך לאמור נקבע כי במקרה דנן האם לא הצביעה
על כל טעות בתסקיר ואין כל מקום לסטות מהמלצות העו"ס. הדבר נכון ביתר שאת
משעה שבד בבד עם הגשת התסקיר, הוגש על ידי העו"ס תסקיר מעמיק נוסף העוסק
בסוגיית המשמורת וחלוקת זמני השהות. המשמעות היא כי לעו"ס קיימת הכרות ממשית
עם המשפחה ולעובדה זו יש ערף מוסף בכל הנוגע להמלצה להוסיף את שם המשפחה של האב.
בנוסף, משעה שהורי הקטינה אינם נשואים ואף לא מתגוררים תחת קורת גג אחת, טובתו
מחייבת ששמה יביע זיקה לשמות שני הוריה.
זאת ועוד, נפסק כי לא ניתן לקבל את טענת האם כי
הוספת שם המשפחה של האב לשם הקטינה תיצור קשיים בירוקרטיים. העובדה כי האם רשומה
כרווקה ולקטינה ניתן שם משפחתה של האם בלבד מאפשרת לאם לפעול בכל עניין הנוגע
לקטינה ללא כל צורך בהסכמת האב וחתימתו ואולם, עובדה זו נוגדת את מוסד
"האפוטרופוס הטבעי" הקבוע בפרק השני לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות,
תשכ"ב – 1962. טעם זה והוא בלבד לצד אמירת האם כי הנזק שייגרם לקטינה כתוצאה
מהוספת שם המשפחה של האב יבוא לידי ביטוי בכך שיידרש אישורו של האב, מצדיק ואף
מחייב הוספת שם המשפחה של האב לשם הקטינה, וזאת מתוך מטרה לאפשר לאב למצות את
זכויותיו כאפוטרופוס הטבעי לקטינה ולמנוע מצב המאפשר לאם לשמש אפוטרופוס בלעדי
לקטינה ולקבל עבורה החלטות באופן חד צדדי, ללא קבלת עמדתו של האב.
כב' השופט פ' גורודצקי הוסיף והדגיש כי טענת
האם כי האב איננו משתף פעולה בכל הנוגע לקבלת החלטות משותפות עבור הקטינה, לא
נתמכה במישור הראייתי. ההפך הוא הנכון, האם לא פנתה עד כה לבית המשפט בבקשה לאשר
פעולה כלשהי עבור הקטינה בשל חוסר שיתוף הפעולה מצד האב. עובדה זו מלמדת כי האב
משתף הפעולה בקבלת ההחלטות הנוגעות לקטינה וטענת האם אודות הקשיים הבירוקרטיים
העתידיים, אשר יכול ויתעוררו בעקבות הוספת שם המשפחה, אינה אלא הניסיון ליצור
"מרחב נוחות" בזכותו ניתן יהיה לקבל החלטות בעניין הקטינה, ללא קבלת
עמדתו של האב. ניסיון זה מתיישב עם מסקנות העו"ס בכל הנוגע ליצירת דה
לגיטימציה שיוצרת האם להורות של האב.
לא זו אף זו נקבע כי אין להמתין להגיעה של
הקטינה לגיל 18 ולאפשר לה להחליט בעצמה האם להוסיף את שם המשפחה של אביה באשר
הוספת שם המשפחה של האב, בגיל 6.5 של הקטינה תדרוש הצגה עצמית "מחודשת"
מינורית ביחס להצגה העצמית "המחודשת" ככל ששם המשפחה של האב יתווסף לשם
הקטינה בגיל 18.
לאור כל האמור, התביעה התקבלה; האם יוצגה בהליך
ע"י עוה"ד שרון שטרית; האב יוצג ע"י עוה"ד יובל חרש.