חדשות

בית משפט לענייני משפחה קיבל את בקשת היועמ"ש למנות את המרכז הישראלי לאפוטרופסות כאפוטרופוס על ענייניו הרכושיים של נכה צה"ל שנוצל ע"י מטפליו. נקבע כי אגף השיקום בחר שלא לקיים חובתו המוסרית ואף חובתו המשפטית כלפי נכה צה"ל ומדינת ישראל בחרה שלא להטיל על המטפל כל כללי התנהגות כדי למנוע את ניצולו של הנכה, ובבחינת "איש הישר בעיניו יעשה".

עסקינן בבקשת היועמ"ש למנות את המרכז הישראלי לאפוטרופסות כאפוטרופוס על ענייניו הרכושיים של מר ה' וזאת מכוח סעיף 33 (א) (ב) לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות. על פי האמור בבקשה מר ה' גרוש ואב לבן. מר ה', נפצע פציעה אנושה במלחמת יום הכיפורים וכתוצאה מכך הוכר כנכה צה"ל בשיעור של  100%+. מר ה' מלווה במשך שנים על ידי אגף השיקום של משרד הביטחון, מתקיים מקצבה ממשרד הביטחון בסך של 20,000 ₪ בחודש, ועומד לרשותו סל שירותים המיועד להטיב עם מצבו: טיפולים, תרופות, נופשים וכדומה. 

בחודש יוני 2020 התקבלה באגף השיקום פנייה טלפונית וכן מכתב תלונה מטעם מי שהיה מלווה נוסף של מר ה'. במכתבו העלה המלווה טענות לפיהן המטפל מזניח את מר ה' ואינו מעניק לו טיפול נאות. עוד עולה מהמכתב, כי המטפל מנצל את מר ה' כלכלית, "נהנה" בעצמו מכל ההטבות המגיעות למר ה' מטעם משרד הביטחון ואף מנהל את חשבונותיו של מר ה'. המלווה ציין, בין היתר, כי מר ו' מזמין ציוד ותרופות עבור מר ה', שמשמשים למעשה את משפחתו של מר ו'  ואת הגן הפרטי שאשתו של מר ו' מנהלת. עוד ציין מ' במכתבו, כי למר ה' יש בית בבעלות פרטית בבאר שבע בו מתגוררות בנותיו של מר ו'  בחינם, בעוד שמר ה' משלם סך של 10,000 ₪ בחודש עבור שהייתו בביתו של מר ו' . 

לטענת היועמ"ש טענותיו של המלווה נבחנו על ידי אגף השיקום ועל ידי גורמי הרווחה אשר מצאו כי אכן מר ה' מנוצל לרעה על ידי מטפליו. עוד נטען כי למלווה ישנו ייפוי כוח בחשבונו של מר ה'. בשנה האחרונה נערכו מספר ביקורי בית בהם נמצא כי מר ה' שהה לבדו ללא נוכחות של מטפל. עוד נטען בבקשה כי נציגי אגף השיקום זימנו את מר ה' לשיחה במשרדם. בשיחה זו שוקף למר ה' החשש מהיותו נתון לניצול כלכלי ורגשי מתמשך. לשיטת היועמ"ש יש למנות גוף חיצוני על ענייניו הרכושיים של מר ה' וזאת מתוך דאגה לשלומו ולרכושו וכדי למנוע את המשך ניצולו.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

כב' השופט א' גביזון פסק שיש להיעתר לבקשה ולהורות על מינוי אפוט' חיצוני לענייניו הרכושיים של מר ה' ואף ליתן סעדים נוספים בהתאם לסעיף 68 (א) לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות. מר ה' אינו מסוגל לדאוג לענייניו, תלותו הרפואית המוחלטת במטפליו והתנהלותם מעלים חשש ממשי לניצולו, ויש לפעול בדחיפות להגנה על שלומו ועל רכושו.

יתרה מזאת נקבע כי בין מטפל לבין מטופל, מתפתחת במרוצת השנים, ומטבע הדברים, מערכת יחסים מיוחדת, אשר במקרים מסוימים יכול ותהפוך למערכת יחסים של תלות מוחלטת של הנכה במטפל. ככל שנכותו של הנכה גבוהה יותר, כך הוא תלוי יותר במטפלו, ומכאן אף גובר הפוטנציאל כי חלילה ינוצל לרעה על ידי המטפל. לא כל מקרה של ניצול לרעה על ידי המטפל מאפשר מתן מענה משפטי בדרך של מינוי אפוטרופוס לנכה, ולא כל ניצול לרעה  של המטופל הנו בבחינת מעשה פלילי המאפשר מתן מענה מתחום דיני העונשין. עסקינן לעיתים בתחום אפור, שבו קשה לדעת האם החלטתו של הנכה ביחס למטפלו הנה החלטה חופשית או שמה החלטה זו נבעה מתלותו הפיזית והנפשית במטפל. קיימת חובה מוסרית, ויתכן אף משפטית, של המדינה להגן על נכי צה"ל,  וזאת בשים לב למערכת היחסים המיוחדת כמפורט לעיל. הגנה זו ניתן להשיג לא רק בהתקשרות של אגף השיקום עם חברות כ"א מתאימות, אלא גם בהתנהלות אקטיבית וישירה של המדינה, אשר תפקח על המטפלים עצמם (גם אם הם מועסקים על ידי חברות כ"א ולא על ידי המדינה) ואף תיקח חלק בניסוח הסכמי העבודה שבין חברות כ"א לבין המטפלים. אין לקבל את עמדת משרד הביטחון- משרד השיקום כי כל עוד נכה לא הוכרז כחסוי וכל עוד לא מונה לא אפוטרופוס, אין משרד הביטחון יכול לעשות דבר. אכן צודק  ב"כ משרד הביטחון כי כל עוד לא הוכרז הנכה כפסול דין או כל עוד לא הוכרז כחסוי וטרם מונה לו אפוטרופוס, הרי שהנכה עצמאי וחופשי להחליט את החלטותיו. אולם לא רק במישור היחסים שבין משרד הביטחון לבין הנכה נמצא הפתרון להגנה על הנכה, אלא גם במישור היחסים שבין משרד הביטחון לבין המטפל. בשל חשיבות הנושא, נמצא לנכון כי המזכירות תמציא את ההחלטה, ללא שמות הצדדים ופרטים מזהים,  גם לשר הביטחון, למנכ"ל משרד הביטחון  ולראש אגף השיקום שבמשרד הביטחון.

בהמשך לאמור נקבע כי יש להצר כי דברים אלו נפלו, ככל הנראה על אוזניים ערלות, תוך שמשרד הביטחון – אגף השיקום בחר שלא לקיים חובתו המוסרית ואף חובתו המשפטית כלפי מר ה'. עיון בהסכמי העבודה של המטפלים אשר הוגשו במהלך הדיון מלמדים כי אין בהסכמים אלו ולו סעיף אחד המתייחס ליחסים שבין המטפל לבין המטופל (נכה צה"ל). מדינת ישראל בחרה שלא להטיל על המטפל כל כללי התנהגות כדי למנוע את ניצולו של הנכה, ובבחינת "איש הישר בעיניו יעשה". זאת ועוד, העובדה שמשרד הביטחון אינו מתקשר באופן ישיר עם המטפלים בהסכמי עבודה ועושה כן באמצעות חברת כוח אדם, אינה פוטרת את משרד הביטחון- אגף השיקום מאחריותו כדי למנוע את ניצולו של נכה  צה"ל על ידי מטפלו.

יתרה מזאת נקבע כי במקרה דנא ניכר כי עובדי משרד הביטחון-אגף השיקום ועובדי הרווחה פעלו במרוצת השנים האחרונות כדי להגן על מר ה', ערכו ביקורי פתע בביתו וניסו לשכנעו לעזור לו וברי כי מלאכתם של עובדים אלו הייתה קלה יותר ואף נושאת פרי ככל שמשרד הביטחון היה דואג לקבוע נוסח אחיד של חוזה העסקה המחייב את המטפל בכללי התנהגות ובכלל זה איסור השתלטות על רכושו של הנכה. קביעת כללי התנהגות בהסכם העסקה יכול מחד להרתיע  מטפל שלא לנצל  כלכלית את התלות של הנכה בו ומאידך יאפשר לחברת כוח האדם ועובדי אגף השיקום לסיים העסקה של מטפל שאינו מקיים את חובתו על פי הסכם ההעסקה.

לאור האמור לעיל הבקשה התקבלה.