שלח לחבר
דף הבית > חדשות משפטיות > 9 וחצי שנות מאסר בפועל הושתו על הגננת המתעללת כרמל מעודה

חדשות

9 וחצי שנות מאסר בפועל הושתו על הגננת המתעללת כרמל מעודה, צילום: pixabay
9 וחצי שנות מאסר בפועל הושתו על הגננת המתעללת כרמל מעודה
13/07/2021, עו"ד שוש גבע

בית המשפט המחוזי גזר את דינה של הגננת המתעללת כרמל מעודה והשית עליה 9 וחצי שנות מאסר בפועל ופיצויים לנפגעי העבירה. נקבע כי הגיעה העת להחמיר את רמת הענישה הנוהגת בעבירות של התעללות בקטינים ובחסרי ישע, בפרט כאשר עסקינן בריבוי מקרים של התעללות על-ידי גננת בפעוטות.

בפנינו גזר דין בעניינה של נאשמת אשר הורשעה לאחר ניהול הוכחות בעבירות כדלקמן: התעללות בקטין או חסר ישע (ריבוי עבירות), לפי סעיף 368 ג סיפא בחוק העונשין, תקיפת קטין או חסר ישע (ריבוי עבירות), לפי סעיף 368 ב(א) סיפא בחוק. הנאשמת הייתה הבעלים ומנהלת גן פרטי, המיועד לתינוקות ופעוטות בין הגילאים שלושה חודשים עד שלוש שנים. מתוקף תפקידה ומפאת גיל הקטינים בגן, הייתה הנאשמת אחראית על הקטינים. במהלך התקופה של כשלושה וחצי שבועות, עשתה הנאשמת בקטינים, ילידי 2016-2018 ,מעשי התעללות ותקיפה. בהזדמנויות רבות ושונות במהלך עבודתה תקפה הנאשמת תינוקות ופעוטות בגן הילדים, בין היתר, בכך שכיסתה את ראשם של הקטינים בשמיכה וישבה עליהם למניעת תזוזה; קשרה ידי קטין באמצעות חוט למשך דקות עד שעות; הרימה קטינים באמצעות אחיזה בכוח בזרוע, הניפה אותם באוויר והכל עד להטחתם ברצפה; טלטלה תינוקות; העמידה פעוטות עם הפנים אל הקיר, לעתים למשך מספר שעות, הצליפה בקטינים באמצעות חיתול; סטרה להם; צבטה ומשכה ראשם של פעוטות לאחור תוך חסימת אפם ופיהם, עד שהתגלעו קשיי נשימה. בהכרעת הדין נקבע כי הנאשמת, שהיא בעלת גן ילדים וגננת בגן, שהייתה אמונה על שלומם, ביטחונם ורווחתם של התינוקות והפעוטות בגן, בגילאי שלושה חודשים עד שלוש שנים, ביצעה במהלך התקופה הרלוונטית, פעם אחר פעם מעשי תקיפה והתעללות בתינוקות ובפעוטות בגן, יום אחר יום. מדובר בסדרת מעשים מתמשכת שיש בה פוטנציאל רב לגרימת סבל או נזק לפעוטות, ויש בה משום אכזריות, הטלת אימה, ביזוי השפלה או דיכוי. כל זאת תוך שקיים פער כוחות רב, ויחסי תלות בין הנאשמת, הגננת, לבין העוללים הרכים בשנים.

לטענת המדינה זהו תיק חריג בחומרתו. כתב האישום מגולל באופן כרונולוגי את שאירע בגן של הנאשמת, ובהתאם למבחן צורני עובדתי ניתן לראות במעשים של תקיפת הקטינים כעבירות דומות שבוצעו ברצף ובסמיכות של זמן ומקום. עם זאת, הכללת העבירות המתוארות בכתב האישום כאירוע אחד, אינה מבטאת את מידת החומרה היתרה שבמעשי הנאשמת ואת ההכרה בכך שכל ילד חווה פגיעה אינדיווידואלית ונפרדת. לכן, בהתאם לסעיף 40 יג(ב)בחוק, ולהלכת ג'אבר, היות שמדובר במספר רב של מעשי עבירה כלפי פעוטות שונים, אף אם אופי המעשים דומה, יש לקבוע מתחם עונש נפרד לכל קורבן, ולבסוף מתחם כולל לכל אחת מהעבירות בהן הורשעה הנאשמת. כתוצאה מביצוע העבירות נפגעו הערכים החברתיים של הגנה על שלמות הגוף והנפש של הקטינים. המדינה ביקשה לקבוע מתחם עונש כולל לעבירות ההתעללות הנע בין 12 ל- 16 שנות מאסר ומתחם כולל לעבירות התקיפה בידי אחראי הנע בין שנתיים ל- 4.5 שנות מאסר. בנוסף עתרה להשית על הנאשמת פיצוי כספי.

הנאשמת טענה כי  נערך לה משפט ב"כיכר העיר", היא הוצגה כ"דמון" בתקשורת, ואף שהיו תיקים בעלי אופי דומה גם אחרי פרסום הפרשה הנוכחית, היקף העיסוק התקשורתי והצגתה של הנאשמת כמי שעומדת בשורה אחת עם רוצחים ואנסים, הוא חסר תקדים. הנאשמת שילמה מחיר אישי רב בשל הרדיפה הזו, ספגה איומים, חששה לחייה ונאלצה לא אחת להעתיק את מקום מגוריה במהלך ניהול ההליך, לאחר שמקום מגוריה פורסם לצד קריאות לפגוע בה. בית משפחתה הוצת. פרסום הפרשה באמצעות הדלפות כבר בשלב מעצר הימים, השפיע על שיקול דעתה של הפרקליטות אשר עתרה למתחם עונש מוגזם. נטען כי יש לקבוע מתחם עונש אחד לכל האישומים. מדובר במסכת עבריינית אחת בעלת אופי דומה, באותו מקום פיזי ובפרק זמן קצוב של כשבועיים וחצי. ההגנה עתרה למתחם עונש הנע בין 9 חודשי עבודות שירות ועד ל- 24 חודשי מאסר בפועל.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

כב' השופט ע' קובו פסק כי כתב האישום מתאר אמנם מסכת אירועים מתמשכת אשר משתרעת על פני כשלושה שבועות וחצי, ואולם יש לראות את המסכת האמורה כאירוע אחד, ומכאן שיש לקבוע מתחם עונש הולם אחד. בהתאם למבחני הפסיקה, כפי שנקבעו בע"פ 4910/13  בעניין ג'אבר, יש לראות באירועים כסדרה של מעשי תקיפת הקטינים ובהתעללות בהם, שקיים ביניהם קשר ענייני הדוק. מדובר בעבירות שבוצעו ברצף ובסמיכות של זמן ומקום, כך גם בהתאם למבחן הצורני-עובדתי. בהתאם למבחן המהותי יש לתת את הדעת לכך מדובר במעשים דומים במהותם כלפי מספר נפגעים והפגיעה באינטרס החברתי ובערכים המוגנים היא זהה. קביעת מתחם עונש נפרד בנוגע למעשים שבוצעו כלפי כל קטין נפגע עבירה, תהיה מלאכותית במידה רבה, ויש לבכר התבוננות כוללת על כל המעשים והעבירות. כל זאת מבלי שיהיה בכך כדי למעט מהמקום הראוי שיש לייחס לכל נפגע עבירה בגזירת הדין. מכאן שיש לראות במעשיה של הנאשמת כמסכת עבריינית אחת המקימה אירוע אחד אשר בגינו יש לקבוע מתחם עונש הולם אחד. הערכים החברתיים שנפגעו מביצוע העבירה הם הזכות לשלמות הגוף והנפש, כמו גם חובת האחראי על קטינים לשמירה על שלומם, בריאותם, רווחתם ושלמות גופם. הנאשמת היתה אמונה על הטיפול בתינוקות ובפעוטות רכים, על שלומם, רווחתם וביטחונם. היא פגעה בגופם, הטילה עליהם מורא ופחד, השפילה אותם ובחלק ממעשיה העמידה אותם בסיכון משמעותי לפגיעה חמורה בשלמות גופם ובהתפתחותם הפיזית והרגשית התקינה. מדובר בתינוקות ובפעוטות שהם באופן מובהק חסרי ישע, תלויים תלות מוחלטת במטפלים בהם, והם טרם למדו לבטא את עצמם באופן שיוכלו לתאר את הפגיעה בהם ולהגן על עצמם. הנאשמת מעלה קשות באמון שניתן בה על ידי הורי נפגעי העבירה, אשר הפקידו בידה את היקר להם מכל, מתוך ציפייה טבעית שהנאשמת תטפל בהם במסירות ותשמור על שלומם וביטחונם. בהמשך לאמור, נקבע כי בחינת מידת הפגיעה בערך המוגן מובילה למסקנה כי הפגיעה היא ברף גבוה וזאת נוכח ריבוי המקרים וריבוי נפגעי העבירה, ובהתחשב בגילם הצעיר של הפעוטות הרכים בשנים, ובחוסר הישע שלהם אל מול הנאשמת שהיתה אמונה על שלומם ועל בטחונם.

עוד נקבע כי מדובר בפעוטות שלא יכלו לדבר, לא יכלו להתגונן, ולא יכלו להבין את פשר מעשיה הקשים של הנאשמת כלפיהם. אין המדובר במעידה חד פעמית של הנאשמת, ברגע אחד של אבדן שליטה רגעי, אלא בהתנהגות שיטתית ונמשכת, ובמעשים שחזרו על עצמם שוב ושוב. במסגרת הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, יש לתת את הדעת לכך שהנאשמת אשר היתה הבעלים ומנהלת הגן האמונה על שלומם, ביטחונם ורווחתם של ילדי הגן, במהלך התקופה של כשלושה שבועות וחצי, תקפה והתעללה בתינוקות ובפעוטות שהיו בגן. החזרה על ההתנהגות האלימה והמתעללת במשך למעלה משלושה שבועות, וכלפי עשרה פעוטות, מחמירה את מעשיה של הנאשמת. המעשים פסקו רק הודות לתלונת הסייעת בגן, ולא מיוזמתה של הנאשמת. בהקשר זה צוין, כי לא בכדי החמיר המחוקק בסעיף 368 ג' בעונשו של מי שאחראי על קטין או חסר ישע, אשר מבצע עבירת התעללות, לעומת מי שאינו אחראי עליו, וקבע עונש מרבי של תשע שנות מאסר אשר בסמכות בית המשפט המחוזי, לעומת שבע שנות מאסר שבסמכות בית משפט השלום, למי שאינו אחראי על הקטין או חסר הישע. יתרה מכך, נפגעי העבירה בכללותם חוו פגיעות פיזיות ורגשיות בעצמם ונחשפו לפגיעות בפעוטות סביבם בגן. מעיון בכלל תסקירי נפגעי העבירה עולים מאפייני נזק דומים הכוללים פגיעה משמעותית באמון הפעוטות כלפי סביבתם, קושי להסתגל למסגרות חינוך ולרכוש אמון לצוותי חינוך, התקפי זעם וקשיים חברתיים. כפי שטענה המדינה, וכפי שעולה מתסקירי נפגעי העבירה, הפעוטות נחשפו בגיל צעיר ביותר לשימוש באלימות, ועברו תהליך של סוציאליזציה לאווירת האלימות אשר שררה בגן. חלק מהם סיגלו לעצמם התנהגות אלימה, מכים ילדים אחרים בני גילם, וכן מכים בובות באופן אשר מצביע על השפעת מעשי הנאשמת עליהם. אמנם, לא נגרמה שום חבלה פיזית למי מנפגעי העבירה, אך אין בכך כדי למעט מהפגיעה בפעוטות, אשר במקום לזכות ביחס חם ואוהב בגן, חוו אלימות פיזית ונפשית, מצד מי שהייתה אחראית עליהם ואמורה הייתה להגן על שלומם. זאת ועוד, קיים קושי לאמוד את הנזקים העתידיים אשר עלולים להיגרם לקטינים כתוצאה ממעשיה של הנאשמת, ולעמוד על השלכות מעשיה לטווח הארוך. אולם ניכר כי פוטנציאל הנזק לפגיעה רגשית ונפשית הוא רב. התנהגותם של הפעוטות, לאחר חשיפת הפרשה, כפי שמתואר בהרחבה בתסקירי נפגעי העבירה, מצביעה על כך שמעשיה של הנאשמת נתנו בפעוטות את אותותיהם, ויחלוף עוד זמן רב עד אשר תקהה השפעתם. מעשיה של הנאשמת לא פגעו רק בפעוטות, אלא השליכו גם על חיי הוריהם. קיימת תמונת נזק דומה אצל הורי נפגעי העבירה הכוללת פגיעה באמון כלפי אנשי חינוך וטיפול, רגשות אשם וכעס, כמו גם קושי להתמודד עם השינוי בהתנהגותם של הפעוטות.

יתרה מזאת נקבע כי עיון כולל במדיניות הענישה הנוהגת מעלה כי במקרים דומים, גם אם קלים יותר, הוטלו עונשי מאסר קלים באופן יחסי לענישה הראויה במקרה הנוכחי. בכל הנוגע לענישה הראויה, כעמדת המאשימה, כי הגיעה העת להחמיר את רמת הענישה הנוהגת בעבירות של התעללות בקטינים ובחסרי ישע, בפרט כאשר עסקינן בריבוי מקרים של התעללות על-ידי גננת בפעוטות רכים בשנים. ראוי שעונשה של הנאשמת יהא חמור יותר באופן משמעותי מהעונשים שנגזרו עד כה על גננות שהורשעו בעבירת התעללות בקטינים. ואולם, כעמדת ההגנה, גם כאשר מחמירים את רמת הענישה, יש לעשות כן באופן הדרגתי. זאת כדי להבטיח את עקרון שוויון הנאשמים בפני החוק. בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין (סעיף 40 יג'), נקבע כי מתחם העונש ההולם בגין כל האישומים הוא החל מ- 8 ועד ל- 13 שנות מאסר בפועל.

בהמשך לאמור נקבע כי במקרה זה, לא קיימים שיקולים אשר מצדיקים חריגה מהמתחם, לחומרה או לקולה. בגזירת העונש המתאים לנאשמת, בגדרי מתחם העונש ההולם, יש להתחשב בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה. במסגרת זו מן הראוי לתת את הדעת לכך שמדובר בנאשמת ללא עבר פלילי, אשר בתקופת ילדותה התמודדה עם חוויות פגיעה באופן שפגע בהתפתחותה הרגשית וביכולתה לגלות אמפתיה, יצרו דימוי עצמי נמוך, נטייה לריצוי וקושי לשלוט בדחפים. קשריה עם הוריה מורכבים ונראה כי נסיבות חייה המורכבות השפיעו על ביצוע העבירות דנן. מובן שעונש מאסר ממושך יקשה על הנאשמת בהיותו מאסר ראשון ובפרט לנוכח רצונה להקים משפחה ולסעוד את אביה הסובל ממחלה קשה וכן בשל מצבה הרגשי המורכב. הנאשמת אף הודתה ונטלה אחריות למעשיה כבר בעת חקירתה במשטרה. ניהול ההוכחות בתיק היה ממוקד ואפקטיבי, השתרע על פני יום דיונים אחד בלבד, ובעיקרו נסב על שאלות משפטיות ולא הצביע על היעדר נטילת אחריות. הנאשמת הביעה חרטה וכאב על הנזק שגרמה ועל הפגיעה החמורה בפעוטות ובהוריהם, הבינה את חומרת מעשיה וגילתה הבנה לכך שעונש מאסר בפועל תואם את חומרת העבירות, והיא הכינה עצמה לכך. הנאשמת ביטאה מצוקה רגשית ותחושת ייאוש ואובחנה על ידי פסיכיאטר כסובלת מפוסט טראומה ומדיכאון. שירות המבחן העריך קיומו של סיכון להישנות אלימות ברמה בינונית, נוכח עמדות הנותנות לגיטימציה לשימוש באלימות ככלי חינוכי, נוקשות חשיבתית ואימפולסיביות. עם זאת, לנוכח החשיפה הרבה אשר לה זכתה הפרשה, יש להניח שהנאשמת לא תוכל לשוב ולעסוק בתחום אף שנים ארוכות לאחר תום נשיאת עונש המאסר, ומכאן שהסיכון הנשקף מפניה בפועל להישנות אלימות בנסיבות דומות, הוא נמוך. עוד יש לתת את הדעת לשיקול הרתעת הרבים בגדרו של המתחם, וזאת בשים לב לחומרת העבירה והצורך להוקיע ולהעביר מסר חד וברור בדבר החומרה שיש באלימות כלפי פעוטות חסרי ישע אשר ננקטת על ידי מי שאחראי על שלומם וביטחונם. באיזון בין השיקולים השונים, סבורני כי יש לגזור על הנאשמת עונש חמור יותר באופן משמעותי מהעונשים שהוטלו עד כה על גננות אשר הורשעו בעבירת התעללות בקטינים. יתרה מכך, יש להטיל פיצוי משמעותי על הנאשמת, עבור כל אחד מנפגעי העבירה. תכליותיו של הפיצוי בהליך הפלילי הן, בין היתר, לתת ביטוי והכרה חברתית, במסגרת ההליך הפלילי, למעמדם ולסבלם של נפגעי העבירה, ובמקביל ולהעניק סעד מהיר יחסית לנפגעי העבירה, במטרה לסייע להם בשיקום חייהם. בשל הקושי להעריך באופן דיפרנציאלי את הנזק שנגרם לכל קטין וקטין בנפרד, הפיצוי שיוטל על הנאשמת יחולק באופן שווה בין נפגעי העבירה.

לאור האמור לעיל, על הנאשמת נגזרו תשע וחצי שנות מאסר בפועל,  12 חודשי מאסר על תנאי, ופיצוי בסך 400,000 ₪,  אשר יחולק שווה בשווה בין עשרת נפגעי העבירה.

המדינה יוצגה ע"י עו"ד איריס פיקר; הנאשמת יוצגה ע"י עו"ד שירן ברגמן

ת"פ 14327-07-19

 

הרשמה לניוזלטר
באפשרותכם להירשם לניוזלטר תקדין ולהתעדכן באופן יומי בחדשות המשפטיות החמות ביותר, בתקצירי פסקי הדין החשובים ביותר שניתנו לאחרונה, בעידכוני החקיקה ובעוד מידע חשוב. כל שעליכם לעשות הוא להקליד את כתובת הדוא"ל שלכם ותקבלו את הניוזלטר לתיבת הדואר שלכם.
הרשם עכשיו
תקדין
תקדין בטוויטר
/HashavimCmsFiles/images/banners/banner-commit.jpg
17 | S:9
קומיט וכל טופס במתנה