ביהמ"ש העליון קבע, בין היתר, כי לאור התשתית הראייתית, חומרת הפרשה שנתגלתה והתנהגות הנתבעת בסמוך למועד גילויה, שהמשיכה לכאורה בשיווק מוצריה תוך הסתרה ואי גילוי של מידע מהותי בדבר הימצאות החיידקים, לא הייתה הצדקה להחלטתו של ביהמ"ש המחוזי לדחות את הסדר הפשרה על הסף.
במוקד ההליך הייצוגי נמצאת חברה העוסקת בייצור ושיווק של טחינה גולמית (להלן: "החברה" או "יצרנית הטחינה") וחברה העוסקת בייצור סלטים מוכנים (להלן: "יצרנית הסלטים") שמשתמשת באותה טחינה. תחילתה של הפרשה בחודש יולי 2016 כאשר נודע ליצרנית הטחינה על ידי שניים מלקוחותיה על קבלת תוצאה חשודה בדבר הימצאות חיידקי סלמונלה באריזות של טחינה גולמית שסופקו להם על ידה. על פי הנטען על ידי יצרנית הסלטים, חרף האמור המשיכה יצרנית הטחינה לשווק לה את הטחינה הגולמית, מבלי שנמסרה הודעה מתאימה בדבר החשדות כאמור לעיל. בחלוף חודש, באוגוסט 2016, ביצע משרד הבריאות ביקורת במפעל יצרנית הטחינה, בשל חשד להימצאות חיידק הסלמונלה בטחינה הגולמית. בעקבות הנחיה ממשרד הבריאות, פרסמה יצרנית הסלטים הודעה לציבור על הפעלת נוהל החזרה יזומה של סלטים שבהם קיים חשש להימצאות חיידקי סלמונלה. כמו כן פרסם משרד הבריאות הודעה לציבור בדבר התנהלות רשלנית ולא אחראית של יצרנית הטחינה, תוך הטלת חובה על החברה להשמיד את המוצרים המזהמים, וכן איסור על החברה לייצר ולשווק בשלב זה את מוצריה. בהמשך, ולאחר שמשרד הבריאות ערך בדיקות מקיפות במפעל שלא העלו ממצאים שליליים, התיר משרד הבריאות לחדש את רישיון החברה באופן זמני, בכפוף לתנאים מסוימים.
בעקבות פרסום "פרשת הסלמונלה", הוגשו תשע בקשות לאישור תובענה ייצוגית כנגד שתי החברות, שאוחדו לבקשה מתוקנת אחת. בבקשה נטען כי המבקשים רכשו וצרכו את אחד המוצרים החשודים בהימצאות חיידקי סלמונלה וכי לאחר שנודע להם על דבר הזיהום, חוו רגשות שליליים, כגון כעס, מרמה, גועל, עוגמת נפש ופגיעה באוטונומיה, וחלקם, כך נטען, סבלו מנזקים רפואיים כגון כאבי בטן. בבקשת האישור נטען לשורה של עילות תביעה, כגון איסור הטעיה לפי חוק הגנת הצרכן, רשלנות, הפרת חובה חקוקה, פגיעה באוטונומיה, התעשרות שלא כדין בהתאם עשיית עושר ולא במשפט והפרת חובת תום לב. לאחר הגשת בקשת האישור, הושג בין הצדדים הסדר פשרה, ולפיו בתמורה לויתור על הטענות שהופנו כלפי יצרנית הטחינה בבקשת האישור ודחיית התובענה נגד יצרנית הסלטים, התחייבה יצרנית הטחינה לתרום טחינה גולמית לבתי חולים ולמרכזי סיוע לנזקקים בשווי של 200,000 ש"ח וכן התחייבה לשלם גמול בסך של 50,000 ש"ח, ושכר טרחה לבאי הכוח המייצגים בסך של 265,000 ש"ח. ההסדר, שהיועמ"ש לא התנגד לו, הוגש לאישורו של ביהמ"ש המחוזי. ביהמ"ש דחה את הבקשה לאישור הסדר הפשרה, מבלי שבחן את ההסדר לגופו, וזאת משום שמצא כי עילת התביעה שבבסיס בקשת האישור לא הוכחה ולו לכאורה ומדובר בתביעת סרק. בנוגע לעילות תביעה הדורשות הוכחת נזק, נקבע כי לא הוכח שנגרם נזק כלשהוא בריאותי או כספי, וכי לא צורפה כל ראיה המעידה כי המבקשים אכן רכשו את אחד הסלטים נושא הודעת נוהל החזרה. עוד נקבע, כי הצרכנים היו זכאים על פי הודעת נוהל החזרה לקבל את כספם בחזרה, ומשכך ממילא לא נגרם להם נזק כספי. בנוגע לעילות התביעה שאינן דורשות הוכחת נזק, נקבע כי עילות אלו לא הוכחו.
בבקשת רשות הערעור שהוגשה לביהמ"ש העליון, טענו המבקשות כי ביהמ"ש קמא שגה בקובעו כי לא נגרם נזק ממוני לחברי הקבוצה וכי צורפו לבקשה האישורים והראיות לכך שנגרם נזק. כמו כן, המבקשות טענו כי יצרנית הטחינה הייתה מודעת להימצאות חיידקי סלמונלה במוצר, אך בחרה להסתיר מידע מהותי זה ולא לגלותו לציבור; וזאת במשך תקופה של 15 יום, ועל כן, לא היה מקום לקבוע כי התנהגותה אינה מכוונת אלא רשלנית בלבד; לפיכך, בנסיבות אלה, נדרש היה להכיר בקיומו של נזק בלתי ממוני בגין פגיעה באוטונומיה. לעומת זאת, יצרנית הטחינה סמכה ידיה על החלטת בית המשפט המחוזי.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
ביהמ"ש העליון (כב' השופטת ברון) נתן רשות ערעור והחליט לקבל את הערעור. נפסק כי מאפייניה הייחודיים של התובענה הייצוגית והחשש מפני שימוש לרעה בכלי זה הולכים ומתעצמים כאשר מדובר בסיום ההליך בדרך של פשרה. שכן בעוד בתביעה "רגילה" הסדר פשרה נתפס כדרך יעילה, הוגנת ומושכלת לסיום הסכסוך שבין הצדדים להליך, בתובענה ייצוגית הסדר פשרה אינו תמיד הפתרון הצודק וההולם. זאת משום הפוטנציאל לקיומן של פשרות בלתי ראויות, שעיקרן בקידום עניינם האישי של מייצגי הקבוצה, ושעלותן לנתבע אינה הולמת את סיכויי הצלחת ההליך אלא מונעת משיקולים הזרים למטרותיה של התובענה הייצוגית. כך, למשל, קיים חשש מפני תביעות סרק: תביעות ייצוגיות המוגשות בסכומי עתק, מתוך ידיעה ברורה של המייצגים כי קיים קושי בהוכחתן, אשר מולידות לא פעם פשרות שעלותן לנתבע גבוהה ואינן עומדות בהלימה לכך שסיכויי ההצלחה של תביעות אלה הם נמוכים, וזאת מתוך רצון של הנתבע לחסוך את עלויות ניהול ההליך ואת הסיכון שבקבלת התובענה נגדו. עם זאת, ככלל, לא בנקל יורה בית המשפט על דחיית בקשה לאישור הסדר פשרה על הסף. השימוש בסמכות זו שמור לאותם מקרים חריגים שבהם ברור מלכתחילה כי עסקינן בפשרה בלתי ראויה, כזו שאינה מגשימה את תכליות חוק תובענות ייצוגיות או פוגעת באינטרסים של הקבוצה..
במקרה דנן, קבע ביהמ"ש העליון כי לא היה מקום לדחיית הסדר הפשרה על הסף. קביעתו של ביהמ"ש המחוזי כי לא הונחה תשתית ראייתית מספקת לעניין קיומו של נזק התבססה על כך שלבקשת האישור המתוקנת לא צורפה "חשבונית או כל הוכחת קנייה אחרת". ואולם, אין זה ממנהגם של צרכנים לשמור קבלות לאורך זמן בגין רכישות שגרתיות של מוצרים מתכלים, שעלות רכישתם היא נמוכה. קביעה כי מצופה מצרכן לשמור על קבלות עבור רכישת מוצרים כאלה, כתנאי הכרחי להוכחת נזק, אינה מתיישבת עם תכליות חוק תובענות ייצוגיות. בענייננו, לא הייתה מחלוקת כי יצרנית הסלטים מכרה את הסלטים החשודים כמזוהמים בחיידק הסלמונלה ולכן ברור שקיימת קבוצה של צרכנים שרכשו את הסלטים ושנגרם להם נזק ממוני. כמו כן, אין לקבל את קביעתו של ביהמ"ש המחוזי בדבר היעדרו של נזק ממוני בשל נוהל ההחזרה שהנהיגה יצרנית הסלטים. ניתן לשער כי רבים מחברי הקבוצה המיוצגת שרכשו את הסלטים בחרו שלא לממש את האפשרות לקבלת כספם בחזרה, בין מטעמים של היעדר אפשרות מעשית לעשות כן בשים לב לאופיו של המוצר ותכונותיו, ובין מטעמים של היעדר כדאיות כלכלית בהינתן עלותם הנמוכה יחסית, התועלת ממימוש ההחזרה, ועלויות הזמן והטרחה הכרוכים במימושה.
בנוגע לטענה בדבר קיומם של נזקים לא ממוניים כתוצאה מפגיעה באוטונומיה, נפסק כי לא היה מקום לקבוע בשלב זה של ההליך, כממצא עובדתי, כי המבקשים לא רכשו וצרכו בפועל את המוצרים נושא בקשת האישור, ולכן לא ניתן היה לשלול מראש את האפשרות שצריכת מוצר מזון "שייתכן כי הינו מקולקל" לנוכח הימצאות חיידקי סלמונלה, תוביל לתחושות סובייקטיביות של גועל, כעס, חרדה, עוגמת נפש וכיוצ"ב. ביהמ"ש העליון הוסיף כי במקרה שלפנינו, אין חולק כי יצרנית הטחינה ידעה על קיומו של חשש ממשי להימצאות סלמונלה בטחינה הגולמית כבר כשבועיים לפני שהפרשה נודעה ברבים, ואף על פי כן לא הודיעה מיידית לציבור ולמשרד הבריאות על חשד זה; לא הפסיקה את מערך השיווק של הטחינה הגולמית לסלטי שמיר; לא פעלה להורדת המוצרים שעשויים להיות פגומים ממדפי רשתות השיווק; ואף הסתירה את המידע על אודות הזיהום האפשרי בטחינה הגולמית עד לאחר שנודע הדבר למשרד הבריאות, כאשר האחרון הוא שנאלץ לפרסם הודעות חמורות לגבי התנהלותה בפרשה והורה על הסרת הסלטים מהמדפים. אמנם, לא כל מקרה של סטייה מהתקן, פגם מסוים או דיווח לא מדויק יצדיק פיצוי בגין פגיעה באוטונומיה, אך נראה כי בנסיבות המקרה דנן, סוג הפגיעה האפשרית ואופיה, כמו גם מחדליה של יצרנית הטחינה - הצדיקו שלא לדחות את הסדר הפשרה על הסף. לפיכך, לא היה מקום לדחות על הסף את הסדר הפשרה מהטעם שהתובענה אינה מגלה עילת תביעה לכאורה שעשויה להיות מוכרעת לטובת הקבוצה.
לסיום, ביהמ"ש העליון התייחס גם לכך שביהמ"ש המחוזי ייחס חשיבות רבה לכך שיצרנית הטחינה נטלה אחריות על האירוע, ונקטה באמצעים כדי למנוע הישנות התקלה, באופן שמצדיק את דחיית התובענה הייצוגית בנסיבות אלה. נפסק כי שיקולים שעניינם אופי ההפרה, מהותה ותדירותה, התנהלות יצרנית הטחינה, תום ליבה ומתן סעד הולם לנפגעים מן ההפרה טרם הגשת התובענה - הם שיקולים רלבנטיים שעל ביהמ"ש לשקול בגדר הפעלת שיקול דעתו בעת שמונחת לפתחו בקשה לאישור תובענה כייצוגית, קל וחומר כאשר הוא נדרש לבקשה לאישור הסדר פשרה. בנסיבות העניין, די בתשתית הראייתית שהונחה ביסוד בקשת האישור המתוקנת, בחומרת הפרשה שנתגלתה ובהתנהגות יצרנית הטחינה בסמוך למועד גילויה, שהמשיכה לכאורה בשיווק מוצריה ללקוחותיה וכפועל יוצא לציבור הרחב, תוך הסתרה ואי גילוי של מידע מהותי זה, ובבחירתה להתקין מערכות בקרת איכות ופיקוח בעקבות הגשת בקשות האישור ובעקבות צעדים שננקטו על ידי משרד הבריאות - כדי לתמוך במסקנה כי לא היה מקום לדחות את הסדר הפשרה על הסף. זאת גם אם לאחר "התפוצצות" הפרשה, לקחה יצרנית הטחינה אחריות על מעשיה ופעלה למניעת הישנות התקלה, דבר שכמובן ראוי להערכה ויש לעודדו ולתמרצו.
לסיכום, ביהמ"ש העליון קבע כי המקרה דנן אינו בא בגדר המקרים החריגים שבהם ראוי להפעיל את סמכותה של הערכאה הדיונית להורות על דחיית הסדר פשרה בהליך ייצוגי על הסף. יתרה מכך, דומה כי לנוכח הסיכויים והסיכונים הטמונים בהמשך ניהול ובירור ההליך הייצוגי, יש מקום לקדם את הסדר הפשרה ולבחון אותו לגופו. לפיכך, הערעור מתקבל במובן זה שהחלטתו של ביהמ"ש המחוזי מבוטלת והתיק מוחזר לביהמ"ש המחוזי על מנת שיורה על פרסומו ובהמשך יבחן את הסדר הפשרה לגופו.
