בית משפט לענייני משפחה קיבל תובענת אישה לקבוע כי הינה זכאית למחצית הזכויות בדירת המגורים שנרכשה ע"י האיש טרם הנישואים והרשומה על שמו בלבד. נפסק כי די בשיפוץ שבוצע, בהיקפו, ובמעורבותה הגדולה של האישה בשיפוץ בכדי להעיד על "דבר מה נוסף", שיש בו בכדי להוכיח כי אכן הייתה כוונת שיתוף בדירת המגורים.
בפנינו תובענה הצהרתית, לרבות פירוק שיתוף ואיזון משאבים. במסגרת התובענה עתרה התובעת (להלן גם: "האישה") לקבוע שהינה בעלת מחצית הזכויות בדירת המגורים בה התגוררו הצדדים אשר רשומה על שם האיש בלבד. האיש רכש הדירה נשוא המחלוקת בין השנים 2008-2009, כאשר חלק מהדירה שולם מראש ובגין היתרה נטלה משכנתא. הצדדים נישאו בשנת 2013 ועברו לגור בדירה. במהלך השנים חל קרע בין הצדדים כששיאו היה בשנת 2019 עת הגיע האיש לדירת הצדדים בשעות הבוקר עם אחיו הצעיר ועובד שלו וצילם את התובעת מנהלת מגע אינטימי עם גבר אח. בשנת 2020 הגישו הצדדים בקשה למינוי מומחה בנוגע לאיזון המשאבים בין הצדדים.
האישה טענה כי לצדדים דירת מגורים משותפת אשר נרכשה טרם הנישואין על שם האיש בלבד ומבוקש לקבוע כי זכאית למחצית הדירה. הצדדים חיו בשיתוף מלא ולכן יש להחיל השיתוף על הדירה. טרם הנישואין נכנס האיש לחשבון הבנק על שם התובעת והצטרף אליו ולהמחשת כוונת השיתוף העביר אליו את הלוואת המשכנתא. הצדדים לקחו את רווחי החתונה בסך 40,000 ₪ והוסיפו לכך הלוואה משותפת בסך של 100,000 ₪ והחליטו להשקיע הכספים הללו בשיפוץ משמעותי של דירת המגורים.
האיש טען מנגד כי דין התביעה להידחות שעה שמעולם לא הייתה כוונת שיתוף בדירה. הדירה נרכשה על ידו כשש שנים לפני נישואי הצדדים בשנת 2008 כאשר החלק הארי ממנה מומן על ידו והיתרה באמצעות הלוואת משכנתא. לטענתו, כשלוש שנים לפני הקרע החל לחשוש כי האישה נתנה עיניה באחר והחלה לרעות בשדות זרים, כאשר בשנים האחרונות החריף הריחוק בין הצדדים. מעולם לא הייתה לו כל כוונת שיתוף בדירה ואין זה צודק או הוגן כי התובעת תקבל חלק בדירתו משלא השקיעה בדירה ובחרה לפרק התא המשפחתי באמצעות גבר זר שהכניסה למיטתו שלו.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
כב' השופטת ע' גיא פסקה כי, הצדדים נישאו זל"ז בשנת 2013 ומשכך, חל בעניינם חוק יחסי ממון בין בני זוג, המחיל על הצדדים את הסדר "איזון המשאבים" הקבוע בחוק. על פי המשטר הרכושי הקבוע בחוק יחסי ממון, נכס שהיה בבעלות אחד מבני הזוג ערב הנישואין - "נכס חיצוני "- לא ייכלל במסת הנכסים שעומדים לאיזון. על אף האמור, נקבעה לא אחת בפסיקה ההלכה לפיה אין בהוראות חוק יחסי ממון כדי למנוע מבעל דין לא רשום להוכיח זכויותיו בנכס חיצוני מכוח דוקטרינת "כוונת השיתוף הספציפי" וזאת מכוח הדין הכללי - דיני חוזים, דיני קניין, דיני נאמנות וכיו"ב. עוד קבעה הפסיקה כי נטל ההוכחה בדבר דוקטרינת "כוונת שיתוף ספציפי" בנכס חיצוני , מוטל על הטוען לכוונת השיתוף, וכאשר כל מקרה יבחן על פי נסיבותיו ובהתאם למקרה הקונקרטי. לדירת המגורים, נתנה הפסיקה מעמד מיוחד בכל הקשור לדוקטרינת "כוונת השיתוף הספציפי", תוך שהיא שמה דגש על אופייה הייחודי של דירת המגורים כנכס משפחתי מובהק וכנכס המשמעותי ביותר, ולעיתים אף היחיד, של בני הזוג. על כן, מכונה דירת המגורים בפסיקה כ "גולת הכותרת" של התא המשפחתי. אשר על כן, נוכח המעמד המיוחד שנתנה הפסיקה לדירת המגורים, נקבע כי יש להקל עם בן הזוג הטוען לשיתוף בה מכוח דוקטרינת השיתוף הספציפי. יחד עם זאת, הדגישה הפסיקה, כי גם ביחס לדירת מגורים שנרכשה בטרם הנישואין, אין די בקיומם של חיי הנישואין, אף אם הם ממושכים, כדי לקבוע שהייתה לגביה כוונה לשיתוף. בעניין זה נקבע בפסיקה, כי לשם הכרה בשיתוף בדירת מגורים שרשומה על בן זוג טרם הנישואין, יש להראות נסיבות עובדתיות נוספות מעבר לעצם קיום חיי נישואין משותפים ממושכים וכי יש להראות "דבר מה נוסף". בפסיקה נקבעו מספר פרמטרים אותם על בית משפט לבחון, בכדי ללמוד על קיומה או אי קיומה של כוונת שיתוף ספציפי מכוח הדין הכללי בדירת מגורים: האם הדירה הובאה על ידי אחד מבני הזוג לנישואין, אורך חיי הנישואין עד לקרע או עד לגירושין- שכן ככל שהתקופה קצרה יותר, נדרשת מידה רבה יותר של הוכחה לשיתוף בדירה. האם ניטלה הלוואה בגינה נרשם משכון/משכנתא על הדירה, ואשר שולמה לאורך השנים על ידי בני הזוג במשותף. האם נעשה שיפוץ מסיבי או תוספת בניה מהותית שמומנה על ידי שני בני הזוג, והתנהגות הצדדים- אווירה כללית של שיתוף ושל מאמץ משותף.
מן הכלל אל הפרט נקבע כי בעניין דנא הוכח קיומו של "דבר מה נוסף" מצד התובעת, המוכיח את כוונת השיתוף של הצדדים בדירה, חרף טענות האיש. הדירה נרכשה כארבע חמש שנים טרם נישואי הצדדים. אין מחלוקת בין הצדדים כי בוצע שיפוץ בדירה, שלאחריו, בחודש דצמבר 2014 הם עברו להתגורר בדירה והתגוררו בה עד למועד הקרע בשנת 2019 ובסך הכל, גרו יחד בדירה כחמש שנים. מדובר בתקופה קצרה ובעניין זה, ככל שתקופת אורך חיי הנישואין קצרה יותר, נדרשת מידה גדולה יותר של הוכחות לשיתוף בדירת המגורים. בהמשך לאמור נקבע כי לא עלה בידי האיש לבסס טענתו לפיה החשבון המשותף נפתח ככזה לצורך תשלום הוצאות הבית המשותפת ולכל אחד מהצדדים היה חשבון נפרד אליו הופקדה משכורתו. הוכח די הצורך כי לא היה בבעלות התובעת חשבון בנק נוסף לפני פברואר 2018 ובשים לב לדפי החשבון זה היה החשבון היחיד שבבעלותה עד למועד זה ואיליו הצטרף האיש לאחר שסגר את חשבון הבנק שלו. האיש בחר להעביר את תשלום המשכנתא לחשבון המשותף על מנת ששני הצדדים יחלקו בו. לא ניתן לחלוק החובות בלבד ועצם כוונה בשיתוף בתשלום משכנתא, יש בה בכדי להעיד על קיומו של "דבר מה נוסף" לפיו היתה כוונת שיתוף בדירה. יתרה מכך, הלוואה בסך של 100,000 ₪ נלקחה מחשבון הבנק המשותף, תקופה קצרה עד מאד טרם מעבר בני הזוג לדירה ובמהלך ביצוע שיפוץ בדירה. האיש טען כי לא הוכח שהכספים שמשו לטובת שיפוץ וכי הכספים שמשו את עסקו ואת לידת בנו הבכור ומדובר בכספים שנלקחו לטובת התא המשפחתי בכללותו ולאו דווקא לטובת השיפוץ. נקבע כי די בעובדה שההלוואה נטלה במהלך השיפוץ ובסמוך למועד מעבר בני הזוג לדירת המגורים בכדי להוות ראיה לכך ששמשה לטובת דירת המגורים וככל שטוען האיש אחרת, עליו הנטל להוכיח הגרסה. משלא עלה ביכולתו להוכיח אחרת, דין הטענה להידחות. לא זו אף זו, ככל שמדובר בהפרדה רכושית בין הצדדים, לא ברור מדוע נטלה הלוואה לטובת עסקו של האיש על ידי שני בני הזוג ואף בגרסתו לפיה העדיף לקחת הלוואה מחשבון הבנק המשותף לטובת עסקו הנפרד מאחר והוצעו לו תנאי ריבית טובים יותר, יש לבסס כוונת שיתוף ספציפי בכלל נכסי הצדדים.
עוד נקבע כי אף ביחס לסך נוסף של 40,000 ש"ח אותם קבלו בני הזוג כמתנות חתונה וצמחו בחיסכון לסך של 47,000 ש"ח, אומנם טען האיש כי לא הוכח כי כספים אלו שמשו בפועל לטובת השיפוץ ולא לטובת דבר מה אחר, אולם כפי שצוין לעיל, די שנעשה בכספים הללו שימוש במהלך תקופת השיפוץ בכדי לבסס גרסת התובעת ודין טענות האיש להידחות. יתרה מזאת, אומנם לא היו בידי התובעת די ראיות לבסס גרסתה ביחס לשיפוץ שבוצע, שכן טענה כי האיש העלים הראיות הללו. עם זאת, אין מחלוקת כי שיק על סך של 9,500 ₪ עבור כלים סניטריים לדירה שולם על ידי האישה. כך גם הציגה שיק נוסף מהחשבון המשותף של הצדדים הרשום על שם שניהם על סך של 2,050 ₪ עבור "מיזוגים". האיש לא התכחש לשיקים הללו, עם זאת, טען כי לא הצליחה להצביע על ראיות לפיהן נרכשו חומרי גלם לטובת השיפוץ פרט לכלים סניטריים בסך של כ- 13,000 ₪ וטען כי השיפוץ בוצע על ידו ובסיוע של אביו אשר אין מחלוקת כי סיפק מירב חומרי הגלם. עוד טען כי מדובר בשיפוץ מינימלי שנמשך לכל היותר שלושה חודשים. אשר למשך השיפוץ, בית המשפט העדיף את גרסת התובעת לפיה השיפוץ נמשך לפחות שישה חודשים. אומנם האיש ניסה למזער את חלקה של התובעת במהלך השיפוץ, אולם הודה שנעדר במהלך מבצע צוק איתן למעלה מ- 30 יום. בנוסף, המטבח בדירה, בשווי עשרות אלפי שקלים, נרכש על ידי אבי התובעת והותקן בה ועל כך אין מחלוקת. ברי כי לו לא היה מדובר בדירה משותפת לשני הצדדים, לא היה האב רוכש מטבח חדש דווקא לדירה, שכן אין זה סביר כי אבי התובעת ירכוש מטבח דווקא לטובת חתנו, שעה שאין מדובר בדירה משותפת השייכת לשני בני הזוג .
בהמשך לאמור, נקבע כי יש לתת את הדעת למעורבותה הגדולה של האישה בשיפוץ, אם בתכנון, אם בביצוע בפועל, אם בנטילת הלוואה לטובת השיפוץ ואם ברכישת מטבח לדירה על ידי הוריה. עוד ניתנה הדעת אף להיקף השיפוץ שבוצע, אשר עלותו היתה כ- 150,000 ₪, לאור כספי ההלוואה וכספי החתונה ששמשו למימונו. בנוסף, אבי התובעת היה מעורב בתכנון השיפוץ ובסיוע לצדדים ליטול הלוואה לטובת השיפוץ. אשר על כן, די בשיפוץ שבוצע בכדי להעיד על "דבר מה נוסף", שיש בו בכדי להוכיח כי אכן הייתה כוונת שיתוף בדירת המגורים ואין בעובדה שאביו של האיש סיפק חלק מחומרי הגלם או שהשיפוץ נעשה על ידי האיש בעיקרו יחד עם חבריו בכדי להפחית ממעורבותה וחלקה של התובעת בשיפוץ. בנוסף, מבחן החיים המשותפים, שנקבע בפסיקה לקיום חזקת השיתוף הספציפית, בעל נפקות בעניין דנן ומשמש כלי עזר ראייתי, לצורך הוכחת כוונת שיתוף בנכס מסוים, זאת גם ביחס לבני זוג שחוק יחסי ממון חל עליהם. מבחן החיים המשותפים צומצם בפסיקה עם השנים עד \\\למינימום של חיים הרמוניים בין בני הזוג.
באשר לשיקולי הגינות וצדק, לטענת האיש, אין זה הוגן כי האישה תנגוס בדירתו, שעה שלא השקיעה שקל בדירה והחליטה לפרק התא המשפחתי משהכניסה גבר זר למיטתו. טענת "ההשקעה", כמצוין לעיל, דינה דחייה שעה שהאישה השתתפה בתשלום המשכנתא עבור הדירה, נטלה הלוואות משותפות לטובת שיפוצה, הייתה מעורבת באופן משמעותי מאד ואף נהלה בחלק מהזמן השיפוץ בעצמה והוריה רכשו מטבח חדש לדירה. אשר לטענת הבגידה אשר שזורה כחוט השני לכל אורך כתבי טענותיו ותצהיריו של האיש, טענה זו נזנחה בסיכומיו ודי בכך לדחותה. יתרה מזאת, רק לאחרונה נקבע בפסיקה על ידי כבוד הנשיאה חיות בדנג"צ 8537/18 כי: "השיתוף שנוצר מכוח הלכת השיתוף הספציפי מתגבש בשלב מסוים במהלך חיי הנישואין, טרם פירוקם... וטרם שלב איזון המשאבים, המתרחש לאחר שהיחסים הזוגיים תמו". עוד נקבע כי: "אי נאמנות מינית אינה מהווה נסיבה שיש בכוחה לשלול בדיעבד זכויות שהתגבשו, וכי אין שוללים זכות שהתגבשה בשל נסיבות עובדתיות שאירעו לאחר התגבשותה".
לאור האמור לעיל התביעה התקבלה בחלקה. נקבע כי לתובעת הייתה מעורבות גדולה ומשמעותית בשיפוץ הנרחב שבוצע בדירה. משכך נפסק כי הייתה כוונת שיתוף ספציפית בדירת המגורים של הצדדים וכי הזכויות בדירה שייכות לשני הצדדים באופן שוויוני.
