חדשות

מורה בבית ספר טענה למגבלה בריאותית שמקשה עליה לעטות מסכה. משרד החינוך החליט שתלמד מרחוק מבלי לפגוע בזכויותיה. תביעתה של המורה נגד משרד החינוך נדחתה. ביה"ד קבע כי המורה לא הוכיחה שהיא פטורה מעטיית מסכה וכי החלטת משרד החינוך לבצע את ההתאמה הנדרשת הייתה סבירה וראויה

התובעת הועסקה בשנת הלימודים התשפ"א כמורה בבית ספר יסודי בעיר אילת. התובעת טענה כי יש לה מגבלה בריאותית שמקשה עליה באופן משמעותי לעטות מסכה, והיא פטורה מעטיית מסכה על פי הוראות הדין. היא הציגה אישור רפואי למנהלת בית הספר בו נכתב שהיא סובלת מאסטמה ויש לה קושי בעטיית מסכה. משרד החינוך החליט שהתובעת תלמד מרחוק, תוך מתן אפשרות לעשות זאת מחדר אחר בתוך תחומי בית הספר, וזאת כדי למנוע את הסיכון של היחשפות תלמידים לתובעת כשהיא אינה עוטה מסכה, אף על פי שהתובעת לא הציגה אסמכתה שהיא פטורה מעטיית מסכה. התובעת הגישה לביה"ד האזורי לעבודה בבאר שבע תביעה נגד משרד החינוך לפיצוי בגין נזק שאינו ממוני בסך של 30,000 ש"ח על פי חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות ותביעה לפיצוי בשל עוגמת נפש בסכום של 30,000 ש"ח. 

ב"כ התובעת העלה בכתב התביעה מספר טיעונים. ראשית, נטען כי לתובעת יש מגבלה בריאותית שמקשה עליה באופן משמעותי לעטות מסכה ולכן היא פטורה מעטיית מסכה. בעניין זה הפנתה התובעת לחריג הקבוע בצו בריאות העם שלפיו אדם שמחמת מוגבלותו מתקשה באופן משמעותי לכסות את הפה ואת האף, פטור מעטיית מסכה. שנית, התובעת טענה שמנהלת בית הספר החליטה על דעת עצמה על "מתווה לימודים" שבמסגרתו התובעת תבודד במשך יום שלם בחדר נפרד, וזאת מבלי לקבל אישור לכך ממשרד החינוך ומבלי לבדוק את התאמתו למגבלותיה הרפואיות. התובעת טענה שמנהלת בית הספר הפלתה אותה מחמת מוגבלותה, כאשר לטענתה לא הייתה הקפדה בבית הספר על עטיית מסכות פנים והמנהלת התעלמה באופן מופגן ממגבלותיה הבריאותיות של התובעת. טיעון עיקרי נוסף שהעלתה התובעת הוא שלמנהלת בית הספר ולמשרד החינוך אין את הכלים המקצועיים לקבוע כללים בעניינים אפידמיולוגים והחלטותיה ניתנו ללא סמכות חוקית בניגוד לעיקרון חוקיות המנהל, ובחוסר סבירות תוך הפליית התובעת לרעה ובאופן מכוון.

ב"כ המדינה - משרד החינוך טען שיש לדחות את התביעה ממספר טעמים. בין היתר, נטען כי המדינה כיבדה את בקשתה של התובעת בדבר הקושי לעטות מסיכה ועל כן התקבלה החלטה, בעצה אחת עם משרד החינוך, שהיא תלמד באמצעות תקשורת חזותית, מבלי לפגוע בתנאי העסקתה ושכרה. כמו כן, נטען כי הוראות צו הבריאות אמנם אינן דורשות הצגת אישור רפואי דווקא, אולם מי שטוען שיש לו פטור מעטיית מסכה עליו להוכיח כי התקיימו הדרישות העובדתיות הקבועות בצו בדבר ההצדקה לפטור מעטיית מסכה. התובעת לא הציגה אישור רפואי הפוטר אותה מעטיית מסכה והמסמכים שהוצגו לא מבססים פטור כאמור.

ביה"ד האזורי לעבודה החליט לדחות את התביעה. כאמירה כללית, נקבע כי חובתו של משרד החינוך היא לדאוג לביטחונם ובריאותם של הבאים לבית הספר ובראש ובראשונה לדאוג לבריאות התלמידים. במסגרת זאת, חלה עליו החובה להפחית את הסיכון האפשרי לחשיפת התלמידים להידבקות במחלת הקורונה ולהפחית את הסיכון שבהכנסת התלמידים לבידוד.

פסק דינו של בית הדין התייחס תחילה לסוגייה של החובה והחשיבות בעטיית מסיכה. נפסק כי סוגיית התועלת מעטיית מסכה בהפחתת סכנת הידבקויות היא בידיעתו השיפוטית של בית הדין. מחקרים של ארגון הבריאות העולמי מלמדים על כך שעטיית המסכה מפחיתה את הסיכון בהדבקה, וכי למרות החיסונים שימוש במסכות הוא הכלי החשוב ביותר לצמצום התפשטות הקורונה, בפרט במקומות שאין הקפדה על ריחוק חברתי (כמו כיתה בבית הספר). מדובר בקביעות של הגורמים הבכירים ביותר בעולם הרפואי ובית הדין אינו רשאי להתעלם מהן. לפיכך, ביה"ד דחה את טענת התובעת כי אין לביה"ד את הכלים והסמכות לדון בשאלות אפידימילוגיות של הדבקה, גורמי סיכון, תחלואה וכיו"ב. לגבי טענתה של התובעת כי היא פטורה מעטיית מסכה בשל מחלת האסטמה ממנה היא סובלת, נקבע כי אמנם צו בריאות העם אינו דורש הצגת אישור רפואי, אולם אדם שטוען שיש לו פטור מעטיית מסכה צריך להוכיח כי מתקיימות בו הדרישות הקבועות בצו בדבר ההצדקה לפטור מעטיית מסכה. במקרה שלפנינו, התובעת לא הוכיחה שהיא פטורה, וכל מה שהציגה הוא אישור שברקע שלה יש אסטמה ושהיא "מדווחת על קושי בנשימה עם מסכה".

לאחר מכן דחה ביה"ד את טענת התובעת לפיה החלטת משרד החינוך להעביר אותה ללמד בכיתה מקוונת, ניתנה בניגוד להוראות חוקיות המינהל ובחוסר סמכות. נפסק כי משרד החינוך פעל במסגרת הסמכות שלו ובזיקה הדוקה לסמכות שהוקנתה לו בחוק. העברת התובעת באופן זמני ללמד בכיתה באמצעות הוראה מקוונת אינה פוגעת בזכויות אדם ובוודאי שלא פגיעה בלתי מידתית. מנהלת בית הספר ומשרד החינוך פעלו במסגרת סמכותם למצוא את האיזון באופן ששכרה של התובעת לא ייפגע. החלטת משרד החינוך הייתה החלטה סבירה, ראויה, ומתחייבת בנסיבות הענין, בשים לב לשקילת הזכויות המתנגשות וחובת הזהירות המוטלת על משרד החינוך כלפי התלמידים, המורים, צוות בית הספר וההורים. גם כאשר קיים פטור מעטיית מסכה, חובה על האחראי למקום הרלוונטי לקבוע כללים אשר יגנו על הסובבים את אותו אדם הפטור מעטיית מסכה מפני הדבקה, קל וחומר כאשר מדובר בתלמידים שאינם מחוסנים.

לבסוף נדחתה טענת התובעת בעניין הפרת חוק שוויון זכויות אנשים עם מוגבלות. סעיף 8(א)(2) לחוק קובע שאין להפלות בין עובדים ובלבד שהעובד כשיר לתפקיד בעניין תנאי העבודה. במקרה שלפנינו, תנאי העבודה בתקופת הקורונה כוללים חובה לעטות מסכה, בוודאי בבית ספר יסודי, ומשרד החינוך ביצע את ההתאמה בעניינה של התובעת ואיפשר לה ללמד מחדר נפרד. מדובר בהחלטה סבירה ומתבקשת. גם טענתה של התובעת לפיה היא הופלתה לעומת מורים אחרים שלטענתה היו ללא מסכות בכיתות, אין בה ממש. גם אם היו עובדים אחרים שלא הקפידו על עטיית מסכה, אין להסיק מכך שיש לאפשר לתלמידים להיות חשופים למורה ללא מסכה. כמו כן, סעיף 8(ג) לחוק קובע שאין רואים כהפליה פעולה או הימנעות מפעולה, המתחייבת מהדרישות המהותיות של התפקיד או של המשרה. בענייננו, הפעולה שנקטה מנהלת בית הספר הייתה מתחייבת מהדרישה המהותית של התפקיד של מורה בבית ספר יסודי, ומשרד החינוך עשה מאמץ אקטיבי כדי להתחשב במוגבלות (לה טענה התובעת ושלא הוכיחה אותה) וביצע את ההתאמה הנדרשת.

לסיכום: התובעת לא הציגה נתונים בקשר למגבלותיה הנטענות, והחלטת משרד החינוך לאפשר לה למידה מרחוק, מבלי לפגוע במסגרת העסקתה ובזכויותיה הכספיות, ניתנה בסמכות והייתה נכונה וראויה. כמו כן, גם במקרה של פטור מעטיית מסכה, מחובתו של המעסיק לקבוע כללים שיגנו על הסובבים מפני הדבקה ולבצע את ההתאמות הנדרשות.

התובעת יוצגה על ידי עו"ד גדי שילה; הנתבעת (מדינת ישראל - משרד החינוך) יוצגה על ידי עו"ד שלומי ירדן.

סעש (ב"ש) 58948-02-21