שלח לחבר
דף הבית > חדשות משפטיות > נדחתה תביעת מבוטחת לקבלת תגמולי ביטוח בגין אובדן שעון רולקס

חדשות

נדחתה תביעת מבוטחת לקבלת תגמולי ביטוח בגין אובדן שעון רולקס, צילום: pixabay
נדחתה תביעת מבוטחת לקבלת תגמולי ביטוח בגין אובדן שעון רולקס
05/10/2021, עו"ד שלי גולדמן

בית משפט השלום דחה תביעת מבוטחת לקבלת תגמולי ביטוח בגין שעון רולקס. חברת הביטוח טענה כי השעון שנטען שאבד לא בוטח בפוליסה. נקבע כי עיתוי רכישת פוליסת הביטוח הוא תמוה ומחשיד, בפרט על רקע החובות הרבים וההליכים המשפטיים שנוהלו נגד המבוטחת ובן-זוגה בתקופה הסמוכה לפני התרחשותו הנטענת של מקרה הביטוח וכי לא עלה בידי המבוטחת לעמוד בנטל השכנוע להוכחת מקרה הביטוח.

זוהי כספית בסך 150,000 ש"ח שהגישה התובעת כנגד המבטחת שלה, כלל חברה לביטוח בע"מ, לקבלת תגמולי ביטוח בגין אבדן שעון רולקס מזהב ורוד שלטענתה היה ברשותה ובוטח אצל הנתבעת. הנתבעת (להלן גם: "החברה") הגישה לימים הודעה לצד שלישי כנגד סוכן הביטוח שערך את פוליסת הביטוח עבור התובעת.

לטענת התובעת, החברה ביטחה את הדירה בה התגוררה ברמת השרון, במסגרת הפוליסה בוטח גם פריט מיוחד - שעון זהב בסך 150,000 ₪, ונקבע ברשימת הפוליסה כי הוא יהיה מכוסה בענידה בלבד וכי ההשתתפות העצמית לגביו תעמוד על 10,000 ₪. לטענתה, הפוליסה לא כללה כל פירוט ביחס לפריט השעון זולת הנתון כי מדובר "בשעון זהב בשווי 150,000 ₪". עוד טענה התובעת כי במסגרת הפוליסה גם בוטחו בביטוח "כל הסיכונים" דברי ערך עד 10% מסכום ביטוח התכולה הכולל שעמד על 604,491 ₪ - קרי נרכש ביטוח לדברי ערך בכל הסיכונים עד לסך של 60,449 ₪ לכל הפחות. במהלך נובמבר 2014 אירע מקרה הביטוח ואבד לה שעון הזהב שבוטח בשווי 150,000 ₪ בעת שענדה אותו. היא דיווחה למשטרה באותו יום, פנתה לחברה באמצעות הסוכן, ולאחר בדיקה וחקירה שערכה החברה – תביעתה נדחתה מן הטעם שהשעון שאבד לא בוטח והשעון שבוטח נמכר קודם לעריכת הפוליסה. לשיטת התובעת סיפרה לחוקר הביטוח כי השעון שבוטח על ידה כדין עובר לעשיית הביטוח בסוף ינואר 2014 – אינו השעון המופיע בסקר הביטוח משנת 2012, אותו העביר ככל הנראה הסוכן לחברה עובר לכריתת הסכם הביטוח ואשר על בסיסו נערכה הפוליסה. בשנת 2013 התובעת החליפה את השעון הקודם שהיה לה בשנת 2012 מסוג רולקס אויסטר פרפטואל מזהב צהוב בשווי 150,000 ₪ (להלן – "השעון הצהוב") בשעון דומה חדש מסוג רולקס פרזידנט דיי דייט מזהב ורוד (להלן – "השעון הוורוד") בשווי 152,300 ₪ וזו הסיבה בעטיה טענה החברה כי השעון שאבד אינו השעון ש"בוטח" כביכול. התובעת הדגישה כי אין הבדל של ממש בין השעונים – לא בשווי ולא בחברה היצרנית שכן שניהם שעוני רולקס מזהב ובשווי של כ – 150,000 ₪.

לטענת החברה דין התביעה להידחות ולחלופין – ככל שתתקבל היא זכאית לשיפוי מאת הסוכן בנסיבות. בהצעת הביטוח התבקש כיסוי לשעון בסך 150,000 ₪ תוך הפנייה לסקר שנערך בידי חברת גמודן עבור מבטחת קודמת (חברת מנורה). הסקר התייחס לשעון מדגם אויסטר מזהב צהוב שהוערך בסך 150,000 ₪ על אף ששעון זה כבר נמכר אותה עת. החברה לא ידעה במועד הנפקת הפוליסה ועד האובדן הנטען כי השעון שבוטח נמכר ונרכש אחר. הפוליסה משקפת את הצעת הביטוח שהועברה אליה, והשעון שאבד על פי הטענה – לא בוטח בפוליסה. עוד טענה החברה כי  היא לא הייתה מבטחת שעון שכבר נמכר, בשווי 150,000 ₪, ללא בדיקת סוקר או ללא הצגת קבלה המוכיחה את קנייתו, ולא ניתן לבצע תחלוף בדיעבד של פריט אחד שבוטח תמורת פריט אחר שלא בוטח, מה גם שבנסיבות המקרה דנן התובעת לא הוכיחה את מקרה הביטוח בשים לב לגרסאות הסותרות שנשמעו מפיה ומפי העדים מטעמה ביחס למועד רכישת השעון הוורוד ולנסיבות רכישתו; ביחס לשעון הצהוב ולנסיבות רכישתו ומכירתו; ביחס לשוויו של השעון הוורוד; ביחס לדיווח לסוכן על אבדן השעון; וכיו"ב.

כב' השופטת מ' רויזמן-אלדור פסקה כי למעשה טענת התובעת לקרות מקרה ביטוח מסוג אבדן שעון יוקרה נסמכת על עדותה שלה בלבד. בהיותה עדות בעל דין יחיד בהליך אזרחי ועל מנת שניתן יהיה להסתמך עליה לבדה דרושים טעמים והנמקות מיוחדים (ר' ס' 54 לפקודת הראיות). למרבה הצער עדותה של התובעת הותירה רושם שלילי, מאופן התנהלותה כמו גם מן הדברים שמסרה ומן התשובות שהשיבה על השאלות שנשאלה קשה היה שלא להתרשם מחוסר מהימנות קיצוני, אשר פוגע ביכולת ליתן אמון בגרסתה, באופן שאינו מאפשר לקבוע שעלה בידיה לעמוד בנטל הוכחת מקרה הביטוח.

זאת ועוד נקבע כי עיתוי רכישת פוליסת הביטוח הוא אפוא תמוה ומחשיד, בפרט על רקע החובות הרבים וההליכים המשפטיים שנוהלו נגד התובעת ובן-זוגה בתקופה הסמוכה לפני התרחשותו הנטענת של מקרה הביטוח וכי לא עלה בידי התובעת לעמוד בנטל השכנוע להוכחת מקרה הביטוח, די בכך בלבד כדי להוביל לדחיית התביעה.

בית משפט השלום הוסיף וקבע כי משעסקינן בפריט ביטוח המועד לזיופים, ומשחשיבות האותנטיות שלו אינה ולא יכולה להיות שנויה במחלוקת – תנאי בסיסי לחבות המבטחת הוא ההוכחה כי מדובר בשעון אותנטי, גם אם דומה בסוגו או בשוויו ולא זהה לזה שבוטח מלכתחילה.  בעיית המהימנות והסתירה בין הגרסאות רלוונטית גם בכל הנוגע לטענת התובעת לגבי עדכון הסוכן בהחלפת השעונים בכלל, ובכל הנוגע לעיתוי עדכונו של הסוכן בפרט, כאשר מתצהירה של התובעת עולה שעדכון הסוכן נעשה לפני עריכת פוליסת הביטוח בעוד שמתצהיריו של הסוכן ומעדותו עולות גרסאות סותרות, לרבות גרסה לפיה העדכון נעשה לאחר שפוליסת הביטוח כבר הייתה בתוקף לעומת התובעת ובן-זוגה שעדותיהם היו רחוקות מלעורר אמון, עדותו של הסוכן הייתה אמינה, ולכל אורך עדותו הסוכן היה עקבי בתשובותיו, הוא הקפיד לאורך כל הדרך לציין שאינו זוכר שהמבוטח אכן עדכן אותו על החלפת השעון, ולא ציין כי המבוטח אמר לו שהשעון הוחלף אלא רק "אם אמר לי". בהינתן גרסה בעיתית של התובעת לעניין עדכון הסוכן אודות החלפת השעונים מחד, ובהיעדר אישור על כך מצד הסוכן מצד שני, לא ניתן להעדיף את גרסת התובעת על פני גרסתו של הסוכן ולא ניתן לקבוע כעניין של ממצא עובדתי כי התובעת או בן זוגה עדכנו בפועל את הסוכן אודות החלפת השעונים לפני קרות מקרה הביטוח הנטען. הלכה למעשה נקבע כי בהינתן גרסה בעיתית של התובעת ושל בן זוגה לעניין עדכון הסוכן אודות החלפת השעונים מחד, ובהיעדר אישור על כך מצד הסוכן מצד שני, לא ניתן להעדיף את גרסת התובעת על פני גרסתו של הסוכן ולא ניתן לקבוע כעניין של ממצא עובדתי כי התובעת או בן זוגה עדכנו בפועל את הסוכן אודות החלפת השעונים לפני קרות מקרה הביטוח הנטען.

בכל הנוגע לאחריות הסוכן נפסק כי בענייננו הוכחת הנזק שנגרם לחברה כתוצאה מהתרשלותו של הסוכן או הוכחת הקשר הסיבתי בין התרשלותו לבין הנזק – בעייתית. ככל שהייתה מוכיחה התובעת כי היה ברשותה שעון זהב אחד בלבד בשווי של כ – 150,000 וכי אירע מקרה הביטוח הנטען, וככל שהייתה מחויבת החברה לשלם לתובעת את תגמולי הביטוח בסך 150,000 ₪ בניכוי 10,000 ₪ בגין השתתפות עצמית, ממילא לא היה בין תשלום תגמולי הביטוח לבין התרשלות הסוכן בהימנעותו מעדכון החברה אודות החלפת השעונים כדי להעלות או להוריד לעניין חובתה של החברה לשלם את תגמולי הביטוח. לעומת זאת, ככל שלא הייתה מוכיחה התובעת כי היה ברשותה שעון זהוב אחד בלבד בשווי של כ – 150,000 וככל שלא הייתה מוכיחה את התרחשות מקרה הביטוח הנטען, ממילא לא הייתה משלמת המבטחת וממילא התרשלותו של הסוכן לא הייתה גורמת לה לכל נזק.

בית משפט השלום הוסיף ודחה את טענותיה הנוספות של התובעת וקבע כי השעון שעל פי הטענה אבד ולא הוצג אינו מכוסה במסגרת הכיסוי לפי 10% משווי התכולה, שכן במסגרת פיצוי בגין תכשיטים כל הסיכונים ללא עלות, לפי פרק ב'1 לפוליסה המבוטח זכאי "בהיעדר הערכה כאמור...." לאותו תכשיט בפיצוי בסך 1,250 ₪ בלבד. מדובר רק בפריטים שלא הייתה לגביהם הערכת שווי על פי הפוליסה, ואילו בענייננו לטענת התובעת מדובר בפריט שעון שהייתה לגביו הערכת שווי על פי הפוליסה, באופן שאינו מאפשר להחיל על פריט זה את הוראות פרק ב'1 לפוליסה. בנוסף, התובעת גם לא זכאית ל – 20% משווי התכולה משום שלא רכשה הרחבה זו וגם לו הייתה רוכשת הרחבה זו – הרי שאף היא לא הייתה חלה בענייננו בשים לב לכך שאין עסקינן בתביעה לתגמולי ביטוח בגין פריט שלא נערכה לגביו הערכה.

לאור האמור לעיל, התביעה נדחתה.

התובעת יוצגה ע"י עו"ד יובל חרל"פ ; הנתבעת יוצגה ע"י עו"ד רחל הראל מצלאווי; צדדי ג' יוצגו ע"י עו"ד אסתי קוך ועו"ד אדיר אברהם

ת"א 42121-02-16

הרשמה לניוזלטר
באפשרותכם להירשם לניוזלטר תקדין ולהתעדכן באופן יומי בחדשות המשפטיות החמות ביותר, בתקצירי פסקי הדין החשובים ביותר שניתנו לאחרונה, בעידכוני החקיקה ובעוד מידע חשוב. כל שעליכם לעשות הוא להקליד את כתובת הדוא"ל שלכם ותקבלו את הניוזלטר לתיבת הדואר שלכם.
הרשם עכשיו
תקדין
תקדין בטוויטר
/HashavimCmsFiles/images/banners/banner-commit.jpg
17 | S:218
קומיט וכל טופס במתנה