בית הדין האזורי לעבודה קיבל תביעה שהגיש עובד בנק שביקש להכיר באירוע מוחי מחודש מאי 2021 כפגיעה בעבודה. נקבע כי יש לקבל את קביעתו המפורשת של המומחה מטעם בית הדין לפיה במידה והאירוע המוחי החל כדי קריאת הדוא"ל שעורר את חמתו של העובד הרי שקיימת סמיכות זמנים מובהקת בין האירוע החריג בעבודה לבין תחילתה של המחלה המוחית.
התובע, שבמועדים הרלוונטיים עבד בבנק מרכנתיל דיסקונט, ביקש להכיר באירוע מוחי מחודש מאי 2021 כפגיעה בעבודה. לאחר ישיבת הוכחות בה נשמעו התובע ועדיו, התקבלה טענת התובע כי אירע לתובע "אירוע חריג" בעבודה, ונקבע כי יש למנות מומחה /יועץ רפואי שיחווה את דעתו בשאלת הקשר הסיבתי. המומחה קבע כי "אם האירוע המוחי החל כמתואר בהחלטת בית הדין תוך כדי קריאת הדוא"ל הרי שקיימת סמיכות זמנים מובהקת בין האירוע החריג בעבודה לבין תחילתה של המחלה המוחית."
לטענת התובע שלח מייל ליועצת משפטית בעניין מסוים. התובע נתקל בתשובתה, בה היא מבקשת שהעובדים יכבדו את עבודתה "ואל תבואו בדרישות, כאילו מדובר במקרה של חדר מיון שאנו מעכבים". התובע הופתע מתשובה זו, מאחר שבשגרה השיח בינו ובינה אינו פורמלי ונוסח התשובה נראה לו תמוה. על כן התקשר לאגף לייעוץ משפטי כדי להבין במה מדובר. בשיחת הטלפון נאמר לתובע כי כל דבר שקשור לשיווק ושנדרש את אישורה של המחלקה המשפטית, על התובע להעביר דרך עובד זוטר ממנו (ראש מטה סניפים), שדרגתו מנהל. התובע התרגז מאוד מההחלטה והתקשה לעכל שתהליכי עבודה שונו מבלי להתייעץ איתו ואף הוחלט שיאלץ לבקש אישור מעובד זוטר ממנו. התובע חש תחושת השפלה, פגיעה במעמדו ובסמכויות הניהול שלו ואף נפגע מהאופן שבו הדברים התגלו לו. התובע היה המום למשמע תשובה זו. הן מאחר שלא נאמר לו דבר קודם לכן והן מאחר שהוחלט מאחורי גבו שגורם שנמוך ממנו שתי דרגות מבחינה היררכית בבנק יפקח ויבדוק אותו ולמעשה יהיה גורם מתווך בינו לבין המחלקה המשפטית. זאת כאשר עד אותה עת, התובע הוא שניהל את השיח עם המחלקה המשפטית. תוך כדי דברים התובע החל לחוש חולשה כללית וחולשה בפלג גוף שמאל, מלווה בסחרחורת. התובע התקשה לאחוז במכשיר הטלפון הנייד ואף לבצע הליכה קצרה. התובע הלך להביא הדפסה מהמדפסת המרכזית בחדר הסמוך ולא הצליח ללכת על הרגל. התובע התפנה למיון.
התובע ביקש לקבל את התביעה, על סמך חוות הדעת, הקביעות העובדתיות בהחלטת בית הדין ופרטי האיכון, התומכים בגרסתו שנתקבלה על ידי בית הדין. המל"ל טען כי יש לדחות את התביעה וכלל לא היה מקום למנות מומחה, כיוון שלא הוכח אירוע חריג שהתרחש בעבודתו של התובע במועד הנטען. לעניין איכון הטלפון הנייד, נטען כי הנתונים שבו אינם מתיישבים עם עדות חברו של התובע לעבודה, שהעיד שכבר בשעה 7:30 ראה שהתובע אינו חש ברע ו"סוחב את הרגל". המל"ל הוסיף וטען כי מדובר בפרק זמן בלתי סביר וכי לוח הזמנים המתואר על ידי התובע מתעלם מהזמן שאורכת היציאה מהבניין ומציאת מונית. המל"ל אף התייחס למגוון הפעולות שהתובע ביצע (שליחת מייל, שיחת טלפון עם רופא, שיחה עם המזכירה) עד שיצא לבית החולים, וגרס שלא יתכן שכל אלה נעשו ב"חלון הזמנים" שהתובע תיאר.
כב' השופטת ד' ויסמן פסקה כי האיכון לא סתר את גרסת התובע. לפי הראיות התובע שלח את הדוא"ל ליועמ"ש בשעה 8:18 ואכן בשעה 8:19 הטלפון שלו אוכן ליד מקום עבודתו. האיכון הבא, ליד מרכז הטניס ביפו, הנמצא קרוב מאוד לבית החולים וולפסון, מלמד כי אכן סמוך מאוד לאחר ששלח את הדוא"ל הנ"ל, החל לחוש ברע ויצא לכיוון בית החולים.
עוד נקבע כי טענות המל"ל לפיהן אין זה סביר שהתובע הספיק בפרק זמן קצר לצאת מיד לכיוון בית החולים וגם לשוחח עם מזכירתו ועם רופא, הן סברא שאין לה עיגון בראיות. לא מן הנמנע כי השיחות היו קצרות וייתכן גם שדברים נעשו במקביל. בנוסף ובהתייחס לפרק הזמן למציאת מונית, התובע העיד שמוניות ממתינות בחזית הבניין בו עבד, כלומר, לא נדרש להמתין למונית. כמו כן, התובע העיד (והדברים מתיישבים עם השכל הישר וניסיון החיים) כי הנסיעה הייתה קצרה, ובכיוון נגדי לעומסי התנועה בבוקר.
בנוסף נקבע כי לאור העדויות שנשמעו, לא נמצא כי סימני השאלה שהמל"ל העלה לגבי התנהלות התובע בבוקר האירוע, מביאים למסקנה חד משמעית כי יש לדחות את גרסת התובע. נזכיר כי מקום בו קיים ספק, אין לזקוף אותו לחובת המבוטח.
לסיכום, התביעה התקבלה. נקבע כי כיוון שלא נמצא כי יש מקום לשנות את הקביעות העובדתיות שנקבעו בהחלטה מספטמבר 2019, יש לקבל את קביעתו המפורשת של המומחה, לפיה – "אם האירוע המוחי החל כמתואר בהחלטת בית הדין תוך כדי קריאת הדוא"ל הרי שקיימת סמיכות זמנים מובהקת בין האירוע החריג בעבודה לבין תחילתה של המחלה המוחית."
התובע יוצג ע"י עו"ד פיינגרש; המל"ל יוצג ע"י עו"ד וידנה
