בית משפט השלום פסק פיצויים לאדם אשר במהלך קניות במרכז מסחרי נפגע בראשו מפלטת עץ שנחתה מגובה המבנה. נקבע כי בנסיבות העניין, חל הכלל בדבר "הדבר מדבר בעדו", באשר התובע לא יודע ולא יכל לדעת מאין הגיע פלטת העץ, ואף לא עשה פעולה כלשהי שהביאה לתאונה, אלא מדובר בתאונה שנפלה משמיים, תרתי משמע.
התביעה שבפנינו עניינה נזקי גוף שנגרמו לתובע שעה שפלטת עץ פגעה במפתיע בראשו. הצדדים חלוקים בעיקר על נושא חלוקת האחריות בינם לבין עצמם ושיעור הנזק. התובע ערך קניות במרכז מסחרי ולאחר שסיים קניותיו ופנה לרכבו נפלה פלטת עץ ממרום ופגעה במצחו בעוצמה. מעוצמת הפגיעה ובעטיה נפגע התובע במצחו. הצדדים הסכימו להעמיד את נכותו הרפואית של התובע על שיעור של 15%. נתבעת-1 הינה בעלת המקום וחברת ניהול נכסים שניהלה את מתחם הקניות באותה עת, והנתבעת-2, הינה מבטחת הנתבעת-1. הנתבעת-3 הינה בעלת החנות "סופר דבאח" בה ערך התובע את קניותיו. צד ג'-3 – הינה מסעדה, אשר נמצאת בקומה השנייה מעל החנות, ואשר נטען כי משטחה עפה פלטת העץ.
לטענת התובע, בנסיבות המקרה חל הכלל של "הדבר מדבר בעדו" המפורט בסעיף 41 לפקודת הנזיקין, שכן אינו יודע למעשה כיצד ומהיכן נפלה פלטת העץ שפגעה בו. לחלופין טוען התובע שפלטת העץ מהווה דבר מסוכן כמשמעותו בסעיף 38 לפקודת הנזיקין.
לטענת מנהל המרכז המסחרי, פלטת העץ, לא קשורה למתקני המתחם אלא עפה מכיוון הפרגולה של המסעדה ופגעה בראשו של התובע. עוד הוסיף שידוע לו שבמועד האירוע נערכו שיפוצים של המנדפים על גג הפרגולה, על ידי המסעדה.
לטענת מנהל סניף סופר דבאח למסעדה יש על הגג מנדף, ולמיטב הבנתו, צבעי מטעם המסעדה, אשר רצה לצבוע את המנדף, הניח קרש על הפרגולה שנמצאת סביב כל המתחם הבנוי כדי שבזמן הצביעה יוכל לעמוד עליו, וככל הנראה שכח את הקרש לאחר סיום הצביעה והשאיר אותו שם.
המנהל והבעלים של המסעדה טען מנגד כי גג הבנין המזרחי לא שייך למסעדה ואין לה כל יד בתחזוקתו וכי המסעדה נמצאת רק על חלק קטן מהגג. עוד הצהיר שהמסעדה לא אחסנה כל ציוד על גג הבניין ולא בוצעו כל עבודות שיפוץ במסעדה.
כב' השופטת א' מור-אל פסקה כי נסיבות האירוע לא יכולות להיות במחלוקת של ממש. לאחר שערך קניות בסופר דבאח, פנה התובע לרכבו והחל להעמיס את המצרכים, לפתע נפלה פלטת עץ גדולה מגג הבניין ופגעה במצחו בעוצמה רבה. מעוצמת הפגיעה נפגע התובע בראשו. תיאורו של התובע והעדות מטעמו (אשתו וחברתה), נקבע כמהימן, ומתיישב עם הפגיעה ועם התמונות שצורפו מזמן אמת. העדות של התובע והעדות מטעמו ברורות כשמש, התמונות שצולמו בזמן אמת של פלטת העץ, של המקום, של המכוניות ושל התובע מדברות בעד עצמן. משכך ניתן לקבוע ללא כל היסוס שהתובע נפגע שעה שפלטת עץ גדולה נפלה אליו ממרום. התובע לא ראה בדיוק מאין נפלה, שכן באותה עת הכניס דברים לרכב, ולא יכול להעיד בהקשר לנסיבות נפילתה דבר, שכן כל "חטאו" בכך שבא לעשות קניות בסופר דבאח והחנה את רכבו בחנייה הציבורית במקום. משכך נקבע שבנסיבות העניין, אכן חל הכלל בדבר "הדבר מדבר בעדו", באופן שעל הנתבעות וכל מי שעשוי להיות אחראי, לרבות הצד השלישי-3 חובת הבאת הראיה שלא הייתה לגבי המקרה התרשלות מצדם. לצורך החלת הכלל בסעיף 41 לפקודת הנזיקין נדרש התובע להוכיח קיומם של שלושה תנאים מצטברים: תנאי ראשון: הנסיבות הממשיות של האירוע אינן ידועות לתובע; תנאי שני: כי הנזק שנגרם - נגרם על ידי נכס שבשליטתם המלאה של הנתבעים; תנאי שלישי: שההנחה שהתאונה ארעה כתוצאה מרשלנות כלשהיא - תהא מסתברת יותר מההנחה שזו נגרמה ללא כל התרשלות של הנתבע. נטל השכנוע לעניין קיומם של שלושת התנאים רובץ על שכם התובע, ועליו להרימו על-פי המבחן של עודף ההסתברויות. שלושת התנאים מתקיימים במקרה דנן. התנאי הראשון הוא, כאמור, העדר ידיעה על הנסיבות שגרמו לאירוע להתרחש. בענייננו, אין מחלוקת של ממש שהתובע לא יודע ולא יכל לדעת מאין הגיע פלטת העץ שנחתה עליו מלמעלה. התובע לא עשה פעולה כלשהי שהביאה לתאונה, אלא מדובר בתאונה שנפלה משמיים, תרתי משמע. באשר לתנאי השני, לפיו הנזק נגרם מנכס שלנתבעים ולצד השלישי שליטה מלאה עליו, הרי שבכפוף לשאלת האחריות והחלוקה, לנתבעים כבעלי המקרקעין וכשוכרי נכסים במתחם השליטה המלאה על הנכס שנמצא באחזקתם וככל שיקבע שמנכס זה הגיעה פלטת העץ, הרי שקיימת להם האחריות. המקרה עומד גם במבחן השלישי. הווה אומר אירוע הנזק מתיישב יותר עם המסקנה שלא ננקטה זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שננקטה זהירות סבירה, זאת בהינתן שפלטות עץ אינן אמורות לנחות על ראשי אנשים משמיים בעת ביקורם במרכז מסחרי וככל שהדבר ארע, ניתן להניח שמאן דהוא התרשל. משנקבע שהועבר הנטל על פי סעיף 41 לפקודת הנזיקין, אין צורך לדון בטענה שעניינה היות פלטת העץ "דבר מסוכן". כפי שכבר צוין לעיל, הלכה למעשה בעלי המתחם, הסופר והמסעדה לא חלקו מחלוקת של ממש בנוגע לקיומה של אחריות, אלא שכל אחד מהם טען שהאחריות אינה שלו, משכך, יש מקום לדון בחלק של כל אחד מן המעורבים אם בכלל, וזאת בשים לב למערכת היחסים החוזית והביטוחית ביניהם.
בהמשך לאמור נקבע כי במהלך הדיון עלו שתי השערות בנוגע למקורה של פלטת העץ – האחת ממקום השיפוצים בגג הצפוני, בשים לב שהיו במקום קרשים וחומרי בנייה שונים, ההשערה השנייה הייתה שמדובר בפלטת עץ ששמשה בעת צביעת המנדף של המסעדה שנטען שהוחלף פרק זמן קצר קודם לכן, כאשר על הפלטה נראו לפי הטענה סימני צבע התואמים את צבע המנדף והבניין כולו. נקבע שקשה שלא להתרשם שהנתבעות והצד השלישי נמנעו מלבדוק את נסיבות האירוע ולהביא שלל ראיות שיכול והיה בהן כדי לעמוד בנטל ולהוכיח את טענותיהן. כך חברת הניהול, העלתה טענות רבות לעניין השיפוץ שעשה סופר דבאח, העד מטעמה ציין ששיפוץ זה אושר על ידי מהנדס, ואולם לא הובאה כל ראיה בנוגע למועדים המדויקים בהם נעשה השיפוץ ובהם הוא הסתיים. הוא הדין לגבי החלפת המנדף. אף שמנהל המתחם טען שפנה לבעלי במסעדה בנוגע לצביעת המנדף, לא הובאו ראיות שיהא בהן כדי לאשש את המועדים בהם נעשו פניות אלה, על מנת שניתן יהא להתרשם ולקבוע מתי הייתה הצביעה. חברת הניהול נמנעה מלהביא ראיות או מסמכים כלשהם בנוגע לבדיקות בטיחות שנעשו במתחם. סופר דבאח, נמנע מלהתייחס לעבודות השיפוץ שנעשו על ידו בגג הצפוני והסתפק בכך שהגג רחוק ממקום האירוע כל שלא יכול הקרש הגיע משם. המסעדה הגדילה לעשות ולא מסרה את העובדות כהווייתן ונמנעה מלהתייחס להתקנת המנדף. כאשר התייחסה לכך, נמנעה מלהבהיר את העובדות בנוגע לצביעתו. המסעדה נמנעה מלהביא לעדות את איש התחזוקה שצבע את המנדף. המסעדה נמנעה מלהביא ראיות מתי הותקן המנדף ומתי נצבע – המסמכים שהוגשו מוכיחים מתי הוזמן המנדף אך לא מתי הותקן ובוודאי שלא מתי נצבע. כל הצדדים כולם נמנעו מלהביא ראיה שבמומחיות, שיהא בה כדי ללמד מה הסבירות של התרחשות התאונה בכל אחת מן האפשרויות שהוצגו. אמנם הובאה תעודת עובד ציבור בנוגע לעוצמת הרוחות וכיוונן באותו היום אך אין בה די ולא ניתן להסיק מסקנות שמומחיות מתעודת עובד ציבור זו. הצדדים טענו שפלטת העץ לא יכלה לעבור את מעקה הגג, או מעקה המרפסת במסעדה, כתוצאה מרוח – מדובר בטענה שבמומחיות שלו הייתה מוכחת, ניתן היה לקבוע ביתר קלות את הסבירות של ההתרחשויות השונות. נפסק כי בהתאם למכלול הראיות שהובאו סביר יותר לקבוע שפלטת העץ עפה מן הפרגולה העליונה של המסעדה ולא מן הגג או המרפסת. במסגרת עבודות השיפוצים בגג היו על הגג קרשים שונים וגם פלטות עץ שדומות לפלטת העץ שנחתה על ראשו של התובע. אולם, על אף שרוחות חזקות אופניות לאזור, על אף שהיו על הגג קרשים שונים וחלקם יכול שדומים לפלטת העץ, לא הוכח על ידי מי מן הצדדים שבעבר, החל מחודש ינואר ועד לעת תאונה, עפה פלטת עץ, או דבר אחר כלשהו מן הגג לעבר החנייה. ניתן היה לכאורה לצפות שאם פלטת העץ עפה משם גם דברים אחרים יעופו באותה ההזדמנות, אך הדבר לא קרה. מדובר בפלטת עץ גדולה, שלא הוכח מה כובדה, אבל ספק אם יכלה להתרומם מעבר למעקה הגג או המרפסת. מבין כל הראיות שהובאו סביר לקבוע שפלטת העץ הובאה למקום במסגרת העבודות של סופר דבאח ונותרה על הגג. ככל הנראה במהלך צביעת המנדף נעשה שימוש בפלטת העץ לצורך הצביעה, כך שזו הושמה על הפרגולה העליונה והושארה שם ובעת התאונה עפה לעברו של התובע. המסעדה לא טרחה להוכיח את הנסיבות ואת המועד בהן נעשתה הצביעה, העובד שצבע לא הובא לעדות, על אף שמדובר בעד נדרש וחיוני, מה שמלמד שלו היה מובא לעדות, סביר שעדותו לא הייתה תורמת לגרסת המסעדה. עוד נקבע כי בעלי המקרקעין ותופסיהם חבים חובת זהירות מושגית כלפי המבקרים במקרקעין ובלבד שקיימת חובת זהירות קונקרטית. בכל הקשור עם קיומה של חובת זהירות קונקרטית, המתייחסת לנסיבות הפגיעה בתובע עצמו, נקבע שזו קיימת בנסיבות מצד כל המעורבים.
יתרה מזו נקבע באשר לחלוקת האחריות כי נקל לקבוע שהאחריות הכבדה ביותר הינה של חברת הניהול, שכן היא זו שאמונה על אחזקת המתחם כולו, מגרש החנייה בו ארעה התאונה, הגגות ואף הפרגולות. מתפקידה של חברת הניהול לדאוג לבטיחות באי המתחם המסחרי בכל מקום בו יהיו. אחריותה של חברת הניהול כלפי מבקרי המקום, כבדה יותר, כאשר הם שוהים בשטחים הציבוריים במתחם ואכן התובע שהה בשטח ציבורי, באיזור החניה, שעה שארעה התאונה. נקבע שרמת התחזוקה במתחם ירודה, ורמת התחזוקה של הגגות ירודה ואף מדאיגה. מחדליה של חברת הניהול אפשרו את הותרת פלטת העץ במקום ואת השימוש שנעשה בה מאוחר יותר לצביעה. בנסיבות אלה, נקבע שהאחריות על חברת הניהול עומדת על 50%. אשר לאחריות סופר דבאח, נקבע כי מקורה של פלטת העץ בשיפוץ שנעשה על ידי סופר דבאח במקום. אף שהשיפוץ הסתיים, חומרי הבניה ובהם פלטת העץ נותרו במקום. כפי שנקבע לעיל, הן סופר דבאח והן המסעדה כשלו מלהרים את הנטל שהועבר אל כתפיהם, שעה שסופר דבאח, לא הוכיח מתי היו השיפוצים, מתי הסתיימו ומה היה מצב הגג בסיומם. מהתמונות שהוצגו על ידי המסעדה, המצב היה בכי רע. מאידך המסעדה כשלה מלהוכיח מתי הותקן ונצבע המנדף ובהקשר זה נפלו סתירות בעדות העד מטעמה. בנסיבות אלה, בשים לב לעובדות שהוכחו מחד ולכשלי ההוכחה מאידך הן של סופר דבאח והן של המסעדה – נקבע שאת האחריות שנותרה יש לחלק שווה בשווה בין סופר דבאח ובין המסעדה. לתובע נפסקו פיצויים בסך כולל של 260,000 ₪.
לאור האמור לעיל, התביעה התקבלה בחלקה, לתובע נפסקו פיצויים בסך כולל של 260,000 ₪.
התובע יוצג ע"י עו"ד שי נתן; הנתבעת-3 וצדדי ג' 1 ו- 2 יוצגו ע"י עו"ד יצחק סטרולוביץ'; צד ג' 3 יוצג ע"י עו"ד אהוד רז
