שלח לחבר
דף הבית > חדשות משפטיות > בית המשפט הכריע כי איתן בירן יושב למשפחתו באיטליה תוך 15 יום

חדשות

בית המשפט הכריע כי איתן בירן יושב למשפחתו באיטליה תוך 15 יום, צילום: pixabay
בית המשפט הכריע כי איתן בירן יושב למשפחתו באיטליה תוך 15 יום
28/10/2021, עו"ד שוש גבע

בית משפט לענייני משפחה קיבל את תביעת דודתו של איתן בירן להשבתו לאיטליה. נקבע כי אין לאפשר לצד להליכים לעשות דין עצמי ולשנות את מצב הדברים בשטח. הדברים בוודאי נכונים עת מצוי הקטין בעיצומו של הליך שיקומי, ולאחר שעבר אירוע טרגי אשר שינה את חייו מקצה לקצה, זאת לפי עקרון תום הלב ועקרון טובתו של הקטין.

השאלות העומדות להכרעה במרכזו של ההליך שלפנינו הינן האם  הקטין הורחק שלא כדין מאיטליה לישראל והאם יש להורות על השבתו חזרה לאיטליה על פי הוראות האמנה.

בחודש מאי 2021, לחופי אגם מאג'ורה, במהלך נסיעה ברכבל לפסגת ההר, נקרע הכבל המושך את הקרון וזה צנח מגובה של כעשרים מטרים אל עבר מורדות ההר שמתחתיו, היישר אל התהום, כאשר הקטין שרד לבדו. חייהם של ארבעה עשר מתוך חמישה עשר נוסעי הקרון נגדעו ובהם הוריו של הקטין, אחיו הקטן, סבא רבא של איתן וזוגתו. יומיים לאחר מכן, ליד מיטתו, מונתה דודתו התובעת, המתגוררת באיטליה, כ-"tutore" (אפוטרופוס), בהסכמתו של סבו של הקטין מצד אמו. בהמשך ערער הסב על פסק הדין שאישרר את האפוטרופסות. בספטמבר 2021, במסגרת זמני ביקור אשר היו לסב עם הקטין, וללא הסכמתה או ידיעתה של התובעת, נסע הסב עמו במכוניתו, וחצה את הגבול שבין איטליה לשוויץ. שם, במטוס פרטי ששכר מבעוד מועד, טסו לישראל.

לטענת התובעת, הקטין הורחק שלא כדין ממקום מגוריו הרגיל באיטליה תוך פגיעה בזכויות המשמורת והאפוטרופסות שניתנו לתובעת עליו, ותוך הפרה של פסקי דין וצווים אשר אסרו על הוצאת איתן מאיטליה ללא ליווי או אישור התובעת. הסב ביצע "הרחקה שלא כדין" של הקטין, כמובנו של מושג זה על פי סעיף 3 לאמנת האג. איטליה היא מקום המגורים הרגיל של הקטין. הוא חי בה ברציפות מאז מעבר ההורים לאיטליה לפני כשש שנים, עת היה כבן חודש בלבד. רוב משפחת האב המנוח חיה באיטליה. זהו המקום היחיד שהקטין מכיר כביתו והוא ביקר בישראל, ביחד עם הוריו ז"ל, לחופשות בלבד.

הסב טען מנגד כי התובעת השתלטה ותפסה חסות על הקטין באיטליה, בדרך לא דרך, לאחר שפקדה את משפחתו טרגדיה נוראה. היום מנסה התובעת, לנוכח הנסיבות העובדתיות שנוצרו, "לנכס" לעצמה את הקטין, ולטעון שבכך, נגזר עתידו לגדול באיטליה עד בגרותו. מהלך זה עומד בסתירה גלויה הן לטובת הקטין, הן לרצון המפורש של הוריו המנוחים והתנהלותם בפועל סמוך לפטירתם הטרגית. מהלך זה מנוגד לצוואתם הרוחנית, כי הוא יגדל ויתחנך בישראל.

כב' השופטת א' אילוטוביץ' סגל פסקה כי המקרה חריג בנוף התובענות של חטיפת ילדים על פי אמנת האג נוכח העובדה שהצדדים הם אינם ההורים הטבעיים של הקטין אלא מדובר בדודתו ומי ש"חטף" אותו – הוא סבו. העולם הינו לכפר גלובאלי, יכולת הניידות בין מדינה למדינה היא פשוטה. כבר אין צורך לשוט במי הים שבועות ארוכים ולחצות אוקיינוסים כדי להגיע ל"עולם חדש". מציאות זו הפכה את האפשרות לחטוף ילדים ולהעבירם ממדינה למדינה קלה למימוש. ההליך שלפנינו נשלט על ידי חוק אמנת האג (החזרת ילדים חטופים), שישראל חתמה עליו בשנת 1991 והמקנה בישראל מעמד נורמטיבי מחייב לאמנת האג (האמנה בדבר ההיבטים האזרחיים של חטיפה בינלאומית של ילדים). האמנה בקשה להשיג שיתוף פעולה בין מדינות העולם בהתמודדות כנגד תופעת חטיפות ילדים על ידי מי מהוריהם, שהלכה והתפשטה לה, ובמקרה שלפנינו בין דודתו לבין סבו של הקטין. תכלית האמנה, אשר נקלטה לתוך החוק הישראלי לצורך יישומה, היא להבטיח כי ילדים שהורחקו שלא כדין ממקום מגוריהם הרגיל למדינה אחרת יוחזרו לאלתר, וכן למנוע ביעילות ובמהירות שינוי חד-צדדי של מצב קיים על ידי צד אחד בפעולת חטיפה תוך ניסיון לעשיית דין עצמי. האמנה נועדה ליתן סעד מהיר ויעיל להחזרת הילד החטוף למדינה ממנה נחטף, כאשר שאלת המשמורת תתברר בבית המשפט המוסמך באותה מדינה. תופעת החטיפות החריפה בעקבות עלייה בשיעורי הגירושין, והניידות ההולכת וגוברת בין מדינה למדינה, שהפכה קלה יותר בעשורים האחרונים. הדברים חשובים ביתר שאת במקרה דנן, שבו נסיבות חריגות, שבהן איבד הקטין את שני הוריו ונותר למעשה ללא גורם מטפל בעל סמכויות טבעיות לטיפול בו. כך שבעת פטירת הוריו , שני הצדדים היו נעדרי זכויות משמורת כאלה או אחרות ביחס אליו. על מנת לקבוע האם הסב ביצע מעשה "הרחקה שלא כדין", כמשמעותו בסעיף 3 לאמנה, יש לבחון מהו מקום המגורים הרגיל של הקטין, והאם הופרו זכויות המשמורת של התובעת על פי הגדרתן באמנה. עוד יש לבחון האם מתקייים החריגים הקבועים בסעיף 13 לאמנה.

מן הכלל אל הפרט נקבע כי סעיף 4 לאמנה מתייחס למקום המגורים "הרגיל" של הקטין אך באמנה אין הגדרה מפורשת למונח. הבחינה מתמקדת בחיי היום יום של העבר ולא בתוכניות העתיד. בבוא בית המשפט לקבוע את מקום מגוריו "הרגיל" של ילד (להבדיל ממקום מגורים קבוע) עליו ליישם מבחן "עובדתי טהור" במסגרתו יש לבחון, בין יתר השיקולים, גם את  כוונת ההורים ואת ההחלטות שקיבלו, וכן את נקודת מבטו של הקטין. נקבע כי יש לדחות את טענת הסב כי כוונת ההורים הייתה לשוב לישראל, זאת בשל שלא נמצאה הוכחה לכוונה ברורה של ההורים המנוחים לחזור ארצה במועד מסויים, אם בכלל. לשון האמנה, מחייבת התמקדות בטובת הילד בלבד. ישנה חשיבות לבחינת מציאות חייו של הקטין כפי שהיו עובר לאסון הנוראי והמשכם כפי שעוצבו. משלשון האמנה מחייבת התמקדות בילד ולא בהוריו, ועם כל הצער שבדבר, הרי שחלומותיהם, התוכניות העתידיות ותקוותיהם של הוריו נגוזו ועתה אנו נדרשים לבניית סיפור חייו של הקטין מחדש, במציאות החדשה שנרקמה בצל הטרגדיה, ובאיסוף השברים ושיקום חייו. מציאות זו מחייבת את המשך שיקומו ושמירת שגרת החיים אליה היה מורגל, עד כמה שאפשר, טרם האסון הנוראי, ומבחינת הקטין, מראשית חייו הוא מתגורר באיטליה. משכך, נקבע כי מקום מגוריו "הרגיל" של הקטין הוא בפאביה שבאיטליה. הקטין מתגורר באיטליה משך מרבית שנות חייו, כחודש ימים מאז לידתו, היינו במשך 6 שנים, וכל אותם שנים התחנך במוסדות חינוך באיטליה. הסב ניסה לשנות את "מאזן הכוחות" ולנסות להעמיד מול התובעת את כוונת ההורים המנוחים, אך, גם כוונת ההורים המנוחים היתה להישאר באיטליה לעת הזאת. בעניין הפרת זכויות המשמורת הסב טען כי האמנה עוסקת בזכויות משמורת כאשר לפחות אחד הצדדים הוא הורה טבעי, משכך היא אינה חלה במקרה דנן. טענה זו נדחתה ונקבע כי אין במצב העובדתי הנדון כדי לשנות את יעדי האמנה שנקבעו בה באופן רחב יותר. זאת ועוד, מינויה של התובעת לא נותר על כנו רק מכוח הסכמת הסב מעל מיטת חוליו של הקטין, אלא לאחר בחינת מעמיקה ובדיקת טובתו של הקטין, כפי שהדבר בא לידי ביטוי במסגרת פסק הדין בבית משפט באיטליה. אין לאפשר לצד להליכים לעשות דין עצמי ולשנות את מצב הדברים בשטח. הדברים בוודאי נכונים עת מצוי הקטין בעיצומו של הליך שיקומי, ולאחר שעבר אירוע טרגי אשר שינה את חייו מקצה לקצה. עקרון תום הלב ועקרון טובתו של הקטין מחייבים את הצדדים להליכים במצב דברים זה, להימנע מכל ביצוע שינוי טרם הכרעה סופית בהליכים המתנהלים בעניין בידי בית המשפט המוסמך. ,מקבילית הכוחות" בעניין הנדון, ודאי חייבה את הסב לקבל הסכמתה של ה-tutore בשינוי מקום הימצאו והרחקתו של הקטין מפאביה שבאיטליה לישראל. משכך נפסק כי הרחקתו של הקטין מאיטליה ללא הסכמתה של התובעת, הייתה הרחקה שלא כדין.

יתרה מזו נקבע כי דה פקטו התובעת תפקדה "כהורה למעשה" של הקטין - "In Loco Parentis" מאז שחרורו מבית החולים. הוא התגורר בביתה והיא זאת שדאגה לטיפוליו ולכל צרכיו. מצב דברים זה מעניק לתובעת מעמד המאפשר את הגשת התובענה. אל מול התובעת, ניצב הסב אשר לא ניתנו לו כל זכויות משמורת, או כל זכות אחרת בנוגע לקטין. יש לזכור שלקטין סבא וסבתא נוספים מצד האב המנוח המתגוררים באיטליה, אשר בפעולותיו פגע הסב אף בזכויותיהם לבקר את הקטין.  בפסק הדין בבית המשפט באיטליה נקבע כי תפקיד ה-tutore הוא לנהל את הקשר בין הקטין לבין הורי הוריו, וככל שאלה האחרונים לא יהיו שבעי רצון מאופן ניהול המפגשים יהיו רשאים לפנות לבית המשפט, משכך, לסב לא היתה כל זכות להוציא את הקטין מאיטליה ללא אישור של בית המשפט באיטליה. נפסק כי די בזכויות שניתנו לתובעת במסגרת מינויה כדי לראותה כבעלת זכויות משמורת לצורך האמנה. זאת ועוד, הסב טען שלא ידע על צו עיכוב היציאה שהוצא כנגד הקטין, אך אין בידיעת הסב או אי ידיעתו על אודות צו עיכוב היציאה מן הארץ כדי להשפיע על הקביעה האם בוצעה הרחקה שלא כדין. התנהלותו של הסב עת חצה את הגבול לשוויץ, ושכר מטוס פרטי לשם הטסתו של הקטין ארצה, מסתמנת ככזו שמתאימה לאדם שידע גם ידע על אודות צו עיכוב היציאה. לצורך הקביעה האם הרחקה נעשתה כדין אם לאו על פי אמנת האג אין משמעות לידיעתו של הסב על צו עיכוב היציאה מן הארץ. ובמילים אחרות – גם אם לא ידע הסב על הצו, הרחקת הקטין לישראל יכול שתהא שלא כדין, ואין צורך בהכרעה בעניין בנוגע לידיעתו של הסב על אודות הצו.

בהמשך לאמור נקבע כי באשר לתחולת החריגים, סעיף 13 לתוספת לאמנה קובע את החריגים להחזרת הילד. כפי שנקבע בפסיקה, יש לפרש החריגים בצמצום ותוך מתן משקל מכריע לתכלית האמנה, הלוא היא השבת הקטין למקום מגוריו "הרגיל". החלטה שלפיה הקטין החטוף לא יוחזר על פי אחד החריגים באמנה, שמורה למצבים נדירים וקיצוניים בלבד. הנטל להוכחת התקיימותם של החריגים רובץ על כתפי "החוטף", ומדובר בנטל כבד מאד כאשר בכל מקרה של ספק יוחזר הקטין למדינת המוצא. בנסיבות שבהן הסב טען להגנת "החשש החמור" בלבד -הגנת הנזק, בית המשפט לא נדרש ליתר החריגים באמנה. בסעיף 13(ב) לתוספת לאמנה נקבע חריג החשש החמור. על פי ההלכה הפסוקה, "נזק" לצורך קיומו של סעיף 13(ב) לאמנה הוא נזק חמור ומשמעותי. חריג "החשש החמור" נועד לבחון את הנזק שייגרם לקטין בהחזרתו למדינה שממנה נחטף. לצורך התקיימות החריג, יש להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין החזרת הקטין למדינת המוצא לבין הנזק אשר עתיד להיגרם לו. הנטל להוכחת קיומו של הנזק הפוטנציאלי ועוצמתו מוטל על החוטף, כאשר רמת ההוכחה הנדרשת היא מעל לספק סביר. נקבע כי הסב לא עמד בנטל הנדרש לצורך הוכחתו של חריג זה ולא הביא כל ראיה לתמיכה בטענתו לחשש חמור, כזה שהחזרתו של הקטין תחשוף אותו לנזק. ההיפך הוא הנכון, הקטין הוא אזרח ותושב איטליה ויש להשיבו להמשך תהליך השיקום בעקבות האסון, כמו גם למסגרת החינוכית באיטליה. נקבע כי טענות הסב מעלה כי חששו מפני התובעת מסתכם לכדי חשש פוטנציאלי עתידי אשר לא נתמך בראיות ממשיות כלשהן. נקבע כי לא עולה כל מניעה להשבת הקטין לאיטליה, שם יתבררו השאלות ביחס לטובתו ועתידו. הסב ביצע הרחקה שלא כדין כמשמעותה בסעיף 3 לאמנה, עת הרחיק את הקטין ממקום מגוריו הרגיל באיטליה תוך פגיעה בזכויות המשמורת של התובעת. התובעת אף הפעילה זכויות משמורת אלה בפועל ולא נתנה הסכמתה לנתבע להרחקת הקטין. הסב לא הוכיח התקיימות אחד מהחריגים הקבועים באמנה. נקבע שיש לאפשר את המשך ניהול הסכסוך באיטליה, ובית המשפט בישראל אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות ופסקי דין שניתנו בבית המשפט באיטליה. התביעה התקבלה, בית המשפט הורה על השבתו של הקטין  לאיטליה בתוך 15 יום. בית המשפט העיר לאחר סיום כי האמנה יוצאת חוצץ נגד מצב שבו החוטף יוצא נשכר, ובמעשיו הפסולים כלפי הקטין – תוך ערעור יציבות עולמו – ייהנה מניהול ההליך בפורום שהוא בוחר. לכך בית המשפט אינו יכול לתת יד. בית המשפט אינו מתיימר לשפוט את כאבם של המשפחות, ובפרט את כאבו של הסב. אוקיינוסים של כאב מצויים בליבם. כאב אשר הוביל לעשיית מעשה נואש וחוצה גבולות. "אין עונשין על דברים שבלב" (ש' ז' פלר), עם זאת למעשים יש תוצאות והשפעה, וכאן נכנס המשפט ונאלץ בעל כורחו להתערב ולהשמיע את קולו. הסב חשב עמוקות ורבות טרם ביצוע "החטיפה" של הקטין לישראל. שעה שהחליט לעבור מעולם המחשבות אל עולם המעשים, הכפיף עצמו לדיני אמנת האג על כל המשתמע. כך לגבי העבר, אך נותר עוד העתיד. טובתו של הקטין מחייבת קשר בין שתי המשפחות, כזה שיאפשר לו להרגיש שייכות ומקום להמשך מורשת שתי המשפחות והנצחת זיכרון משפחתו הקרובה שאבדה.

לאור האמור לעיל, התביעה התקבלה.

התובעת יוצגה ע"י עו"ד שמואל מורן; עו"ד אבי חימי, עו"ד עמרי דרור; עו"ד יפעת שרון-הדס; עו"ד נועה גלרמן-ליאל

הנתבע יוצג ע"י עו"ד רונן דליהו; עו"ד בעז בן צור; עו"ד חגי הלוי; עו"ד עידן סגר; עו"ד הדס זלקוביץ; עו"ד מקסים ליפקין; עו"ד דוד רוזן

תמ"ש 24437-09-21

הרשמה לניוזלטר
באפשרותכם להירשם לניוזלטר תקדין ולהתעדכן באופן יומי בחדשות המשפטיות החמות ביותר, בתקצירי פסקי הדין החשובים ביותר שניתנו לאחרונה, בעידכוני החקיקה ובעוד מידע חשוב. כל שעליכם לעשות הוא להקליד את כתובת הדוא"ל שלכם ותקבלו את הניוזלטר לתיבת הדואר שלכם.
הרשם עכשיו
תקדין
תקדין בטוויטר
/HashavimCmsFiles/images/banners/banner-commit.jpg
17 | S:253
קומיט וכל טופס במתנה