חדשות

בית המשפט העליון קיבל בחלקו ערעור שהגישה שאנל וקבע כי התיק יושב למחוזי לשם הכרעה בשאלה האם ביקבוק מחדש ע"י חברה ישראלית משנה את תכונות הבושם. נקבע כי חשש משינוי תכונות הבושם עלול להוביל למסקנה כי הופרו סימני המסחר של שאנל, וכי הסייג של שימוש אמת אינו עומד לחברה.

המערערת היא בעלת סימן מסחר בשוק הבשמים – שאנל (Chanel). המשיבה, סנט וויש בע"מ, רוכשת בקבוקי בשמים יוקרתיים, וביניהם גם בשמים של שאנל, ומעבירה את תכולתם לבקבוקונים קטנים יותר. אלה נמכרים תוך ציון שם הבושם המקורי ושם יצרניתו, במחיר נמוך ממחיר הבקבוק המקורי. פעולה זו של "ביקבוק מחדש" מאפשרת למשיבה למכור בשמים יוקרתיים גם למי שנמנע מרכישת בקבוק הבושם המקורי עקב מחירו. השימוש בשמה של שאנל ובשם הבשמים – שהם סימני מסחר רשומים בישראל – על גבי הבקבוקונים ובמסגרת פרסומם, הוא שעומד במרכזו של הליך זה. ההליך קמא נפתח ביוזמת המשיבה, בעקבות מכתב התראה ששלחה אליה שאנל, בו נטען כי השימוש בסימני המסחר שלה מפר את זכויותיה ופוגע במוניטין שלה. בעקבות מכתב ההתראה פנתה המשיבה לבית המשפט המחוזי בבקשה לסעד הצהרתי, לפיו פעולותיה אינן מפרות את זכויותיה של שאנל. בית המשפט המחוזי קבע כי השימוש בסימני המסחר של שאנל עולה לכדי "הפרה" כהגדרתה בפקודת סימני מסחר. הדיון התרכז בשאלה האם עומדת למשיבה ההגנה של "שמירה על שימוש אמת", שקבועה בסעיף 47 לפקודה, הואיל והשימוש בשמה של שאנל ובשם הבשמים נעשה כדי להצביע על כך הבשמים שאכן מיוצרים בידי שאנל. מזווית זו בחן בית המשפט המחוזי את שלוש קבוצות הטענות של שאנל – חשש מפני הטעיה של הצרכן, חשש מפני נזק, ואיסור על עצם השימוש. בעניין הטעייה נקבע כי יש לחדד ולהבהיר את ההערה ע"ג הבקבוקים והנוסח המתוקן צריך להופיע גם על גבי החשבוניות ואתר האינטרנט של המשיבה. נקבע כי יש להוסיף על גבי הבקבוקונים, לצד שמה של שאנל ושם הבושם הרלוונטי, גם את שמה של המשיבה וסימן המסחר שלה. באשר נזק למוניטין נקבע כי כל עוד יתוקנו ההבהרות כמפורט לעיל, השימוש בשמה של שאנל ובשם הבשמים מותר. הטענה על איסור על עצם השימוש, נדחתה תוך שנקבע כי השימוש בשמות הבשמים ובשמה של שאנל נועד לספק לצרכן את הנתונים המדויקים אודות הבושם.

לטענת שאנל, אופן הצגת הבשמים עלול לגרום לצרכנים לחשוב בטעות כי יש קשר מסחרי כלשהו בין שאנל למשיבה. הוכח שפעילות המשיבה עלולה לפגוע באיכות הבושם ואף פגעה בו בחלק מהפעמים בפועל ועצם השימוש בסימני המסחר אסור גם ללא קשר לשאלות של הטעיית הצרכן.

המשיבה טענה מנגד כי פעולותיה אינן מעלות כל חשש לשינוי איכות ותכונות הבושם, או להטעיית הצרכנים, וכי מדובר בפרקטיקה מסחרית מותרת ואף ראויה.

כב' השופט נ' הנדל פסק כי במוקד טענותיה של שאנל  מצויים דיני סימני המסחר. הטענות הן נגד השימוש בסימני המסחר, דהיינו בקשר שבין היצרן והמוצר. הבסיס לטענות שאנל בדבר הפרת סימני המסחר שלה מצוי בשתי החלופות הראשונות להגדרת "הפרה" בסעיף 1 לפקודה, שאחת מהן עוסקת בשימוש בסימן מסחר על גבי טובין, ואחת מהן עוסקת בשימוש בסימן המסחר לשם פרסום טובין. המשיבה השתמשה בשמה של שאנל ובשם בשמיה, שהם סימני מסחר רשומים, על גבי הבקבוקונים ולשם פרסומם, ובצדק קבע בית המשפט המחוזי כי בכך עונה השימוש להגדרת "הפרה". לצד זאת, וכפי שקבע בית המשפט המחוזי, השימוש בסימנים עדיין עשוי להיות מותר על יסוד סעיף 47 לפקודה שקובע הגנה של "שמירה על שימוש אמת". ההגנה של שימוש אמת עשויה להיות רלוונטית לענייננו מבחינה עקרונית, והשאלה היא האם המשיבה עומדת בתנאיה בנסיבות העניין. סעיף 47 לפקודה נועד לאזן בין שני שיקולים עיקריים. אחד, ההכרה בסימן המסחר ובצורך לשמור עליו- האינטרס הציבורי הוא בקיום סימני מסחר, שיספקו לצרכן מידע ביחס ליצרן ולאיכות המוצר. השני הוא שאין להעניק את המגרש כולו לבעל סימן המסחר, ולכלל זה יש גם חריג בדמות סעיף 47. גם לאחר הענקת בעלות בסימן מסחר נכון להתחשב באינטרס הציבורי ולאפשר לשוק להתפתח דרך תחרות. זאת בהתאם לכללים, שממשיכים לתת תוקף לסימן המסחר. בע"א 3559/02 בעניין טוטו זהב, נקבעו שלושה מבחני עזר לשם בחינת קיומו של שימוש אמת. את המבחנים ניתן לחלק לשני סוגים-הסוג הראשון עניינו חשש להטעיית הצרכן בדבר קשר מסחרי כלשהו בין בעל הסימן למי שמשתמש בו, והשני אותו ניתן לכנות "מידתיות השימוש". במסגרת זו יש לבחון שני מבחנים: האם השימוש בסימן המסחר הוא "הכרחי", והאם הוא אינו חורג מהנדרש "באופן סביר והוגן".

בהמשך לאמור נקבע כי היה על בית המשפט המחוזי להתייחס גם לשתי הטענות העובדתיות של שאנל שלא זכו לליבון ולמשקל: האחת, כי העברת הבושם לבקבוקונים פוגעת באיכות הבושם, והשנייה – כי מוצריה של המשיבה ארוזים באריזה שפוגעת בתדמית סימני המסחר של שאנל. נתונים אלה רלוונטיים לסוגיית אמת השימוש. התפקיד המרכזי של דיני סימני המסחר הוא לסייע לצרכן לקשור במדויק בין יצרן מסוים לשירות או למוצר שמסומנים בסימן המסחר. קשר כזה מגן על הצרכן מפני טעות ביחס למקורו של המוצר, ומוודא הגנה על ערכו הכלכלי של סימן המסחר עבור בעליו. במקרה דנן, עולה חשש להטעיה מסוג אחר. אם יימצא כי טענתה של שאנל נכונה, וכי בהליך העברת הבושם לבקבוקונים תכונותיו משתנות – עלול הצרכן לסבור בטעות כי תכונות הבושם שרכש הן תכונות הבשמים שנמכרים בידי שאנל, וכפי טענת שאנל עדיין מתעורר חשש להטעיה ביחס לתכונות הבושם של שאנל. לפי הפסיקה, חשש להטעיית הצרכן שולל את ההגנה של שימוש אמת, ובכך נקבע כי יש לכלול גם חשש להטעיה ביחס לשינוי תכונות המוצר במסגרת סימונו מחדש. קביעה שנייה בפסק הדין שמצדיקה התערבות נוגעת למסקנה המשפטית- נפקותו של חשש לשינוי תכונות הבושם. משכך, נקבע כי ההתערבות בפסק הדין קמא נדרשת ביחס לשתי נקודות: אחת, הכרעה במחלוקת העובדתית האם קיים חשש לשינוי תכונות הבשמים שמוכרת המשיבה, ושנייה, היה וייקבע כי הוכח חשש לשינוי בתכונות הבשמים – יש לקבוע כי הדבר שולל את תחולת סעיף 47 לפקודה על השימוש שעושה המשיבה בשמה של שאנל ובשמות בשמיה.יתרה מכך נקבע כי באשר להגנה של שימוש אמת, נקבע בפסיקה שההגנה אינה מוחלטת אלא יחסית בלבד, וכפופה לאיזונים שונים. בדרך כלל תפקידו המרכזי של סימן המסחר הוא למנוע מהצרכן לטעות ביחס לקשר שבין יצרן מסוים למוצר מסוים. מסיבה זו, על פי רוב ההגנה של שימוש אמת מעוצבת גם היא סביב מניעת חשש מפני הטעיה. הפסיקה כבר הכירה בכך שתנאי לשימוש אמת הוא גם שימוש הוגן, ודרישת ההוגנות מתייחסת גם למידת הפגיעה של המשתמש בסימן בבעליו.

מן הפרט אל הכלל נקבע כי שאנל טענה שהשימוש בסימני המסחר שלה עלול לפגוע בה, שכן אריזת הבקבוקונים אינה "יוקרתית" כמו אריזות הבושם של שאנל, אלא אפרורית וחסרת ייחוד. כפי שהובהר, חשש מפני פגיעה בבעל סימן מוכר היטב ורשום עלול לשלול את ההגנה של שימוש אמת, או לחייב את המשתמש לנקוט בצעדים לשם הסרת החשש. ברם, טענותיה של שאנל לא לוו בראיות כלשהן. אמנם הוצגה תמונת האריזה, אך הצגת אריזה, ולו "אפרורית", כלשון שאנל, אינה הוכחה קונקרטית של חשש לפגיעה בתדמית בשמיה של שאנל. הפסיקה עמדה על כך שאת החשש לפגיעה כלכלית בבעליו של סימן מסחר מוכר היטב יש להוכיח, ולא ניתן להסתפק בטענה כללית. זהו האיזון שקבע המחוקק ביחס לסימנים מפורסמים ורשומים, בנסיבות שבהן ההגנה לבעל הסימן ניתנת נוכח החשש מפגיעה כלכלית בלבד, ולא מן הטעם של חשש מפני הטעיית הצרכן. נדרש חשש מבוסס לפגיעה, לא הוכחה של פגיעה בפועל, אך גם לא הנחה כי הפגיעה קיימת מעצם השימוש. זאת ועוד, מעבר לכך שלא הוצגו נתונים קונקרטיים המבססים חשש לפגיעה כלכלית בשאנל, אפילו הבסיס התיאורטי של הטענה אינו ברור לגמרי. בהנחה שהצרכן יידע כי לא שאנל ארזה את הבקבוקונים אלא המשיבה, כיצד האריזה של המשיבה עלולה להשפיע לרעה על תדמית הבושם שנמכר בידי שאנל. כך במיוחד נוכח ההנחה הסבירה, כי מי שרוכש את הבשמים מאת המשיבה יודע היטב כי הוא רוכש בשמים של מותגים מפורסמים, וזוהי סיבה מרכזית לרכישה דווקא מן המשיבה. משכך נקבע כי שאנל לא הוכיחה ברובד העובדתי את טענתה ולו על פני הדברים. התוצאה האופרטיבית היא שיש להחזיר את התיק לבית המשפט המחוזי, לשם הכרעה במחלוקת העובדתית לעניין שינוי תכונות הבושם, והסכנה הבריאותית שטמונה לטענת שאנל בבשמיה של המשיבה. היה והטענה תוכח, לא תוכל המשיבה לסמן את הבקבוקונים בסימני המסחר של שאנל, אף לא בצורה המצומצמת שבה נעשה הדבר כיום, וכך גם לשם פרסום ומידע נוסף לצרכן. זאת, כאמור, תהיה התוצאה בהיבט של דיני סימני המסחר, ומבלי להביע כל עמדה ביחס למערכות דינים אחרות שקשורות לבריאות הציבור. ברם, אם ייקבע כי שאנל לא הוכיחה את טענתה ביחס לשינוי תכונות המוצר– אין מקום להתערב בתוצאה שאליה הגיעה ערכאה קמא בפסק דינה. סוף דבר, נפסק לקבל את הערעור באופן חלקי, להחזיר את התיק לבית המשפט המחוזי לשם הכרעה במחלוקת העובדתית שעניינה חשש משינוי תכונות הבושם בעת העברתו לבקבוקונים בידי המשיבה, ולמתן פסק דין משלים. כאמור לעיל, חשש משינוי תכונות הבושם עלול להוביל למסקנה כי הופרו סימני המסחר של שאנל, וכי הסייג של שימוש אמת אינו עומד למשיבה. נוסף על כן, יש לברר אם השינוי כרוך בפגיעה בבריאות הציבור. החשיבות לכך, מבחינת דיני סימני המסחר, היא בחשש מפני פגיעה במוניטין של שאנל. בהינתן תוצאה זו, החזרת התיק לבית המשפט המחוזי, ואי פסיקת הוצאות משפט בהליך קמא – גם בהליך זה נקבע כי כל צד יישא בהוצאותיו.

לאור האמור לעיל, הערעור התקבל באופן חלקי, התיק הושב למחוזי.

המערערת יוצגה ע"י עו"ד שי ישראל; עו"ד חוסני זועבי; המשיבה יוצגה ע"י עו"ד סער גרשוני; עו"ד רן גרינוולד

ע"א 8668/19