בית המשפט לענייני משפחה קיבל תביעה שהגיש אח נגד אחיו וגיסתו להשבת כספים שהלווה להם לצורך בנית בית. נקבע כי הוכח כי הכספים ניתנו כהלוואה לאח ולגיסה לצורך מימון הבנייה וכי עליהם להשיבם.
התביעה הוגשה ע"י פלוני (להלן: "התובע"), כנגד אחיו (להלן: "הנתבע") ואשת האח (להלן גם יחד: "אחיו וגיסתו"). לטענת התובע אחיו וגיסתו בנו בית במושב X (להלן: "המושב"), לצורך כך נזקקו לכספים למימון הבניה. בנסיבות אלו אליו וביקשו לקבל הלוואה אותה התחייבו להחזיר לכשיתאפשר להם הדבר. לאור מערכת היחסים הטובה ששררה בין הצדדים באותה בעת, התובע נענה לבקשת אחיו וגיסתו והלווה להם סך של כ- 430,000 ₪ (להלן: "הכספים"). סוכם כי הכספים יוחזרו בתוספת ריבית והצמדה כחוק מיד לכשיתאפשר להם הדבר אך הכספים מעולם לא הושבו לידיו.
האח והגיסה טענו מצדם כי לפני למעלה מ- 16 שנים היה מצוי התובע בהליך גירושין בעטיו ביקש להבריח מגרושתו כספים שהיו ברשותו, בנסיבות אלה הכספים הועברו לאח ובסמוך לאחר קבלת הכספים, העביר האח את הכספים לידי התובע במזומן. בשנים האחרונות נוהלו הליכים משפטים, במסגרתם איים עליהם התובע באופן מפורש כי יעשה הכול על מנת לאמלל ולפגוע בהם, וזוהי מטרת התביעה.
כב' השופט פ' גורודצקי פסק כי אין מקום לקבל את טענת הנתבעים לפיה נטל ההוכחה מוטל על התובע ואין בטענותיהם משום טענת הודאה והדחה. נטל ההוכחה מוטל על הנתבעים והם לא עמדו בנטל זה. במצב דברים זה, כאשר הנתבעת מעבירה את נטל ההתמודדות בהוכחת השבת הכספים לפתחו של הנתבע, והנתבע לרוב "אינו זוכר" ו"אינו יודע" קשה לבוא ולומר כי גרסת הנתבעים היא גרסה משכנעת וכי ניתן לבסס עליה ממצא כי הנתבעים השיבו את הכספים לתובע.
עוד נקבע כי לצורך הוכחת השבת ההלוואה, הנתבעים הציגו תדפיסי חשבון בנק ראו: מוצגים 1 ו-2 לתיק המוצגים של הנתבעים. מנגד, בס' 4 לכתב ההגנה טענו הנתבעים כי "בזמן אמת, בסמוך לאחר קבלת כספי ההברחה, העביר הנתבע את כספי ההברחה לידי התובע, בכסף מזומן". טענה זו לא מתיישבת עם טענת הנתבע בחקירה הנגדית כי החזרתי את הכספים בערך מ-2003 עד אולי 2009-2010. בנוסף טענת הנתבע כי הוא לא החתים את התובע על קבלת הכספים "כי הוא אמר שלא רוצה שום ניירות אצלו בבית" מעוררת קושי מפני שלא הייתה כל מניעה בשמירת האסמכתאות בבית הנתבע. הלכה למישה, הנתבעים לא הוכיחו את הטענה כי השיבו את הכספים לתובע בדרך כלשהי.
יתר על כן נפסק כי במקרה זה סוגיית מתן הכספים הוצאה כאמור מגדר המחלוקת בשל הודאת הנתבעים בקבלת הכספים ודין הטענה כי לא צורף הסכם בכתב להידחות. כב' השופט פ' גורודצקי הוסיף וקבע כי יתכן כי הכספים הינם כספים שהוברחו על ידי התובע במהלך הגירושין מגרושתו וטענה זו לא הוכחשה על ידי התובע. יחד עם זאת, אין בעובדה כי הכספים הוברחו במהלך הליך הגירושין – ויש לגנות תופעה זו מכל וכל – כדי למנוע אפשרות כי הכספים שימשו גם למטרת ההלוואה לנתבעים. הדבר נכון ביתר שאת מקום בו הנתבע הודה בחקירה בהליך אחר כי הוא השתמש בכספים.
בית המשפט לענייני משפחה הוסיף וגרס כי לנוכח הקביעה כי הכספים ניתנו לנתבעים כהלוואה לצורך מימון הבנייה, הכספים מהווים חוב משותף של שני הנתבעים.
לסיכום, התביעה התקבלה. נקבע כי האח והגיסה ישיבו את הכספים לתובע בסך של 430,000 ₪ בצירוף ריבית והצמדה ממועד הגשת התביעה.
התובע יוצג ע"י עוה"ד אופיר עוזרי; הנתבעים יוצגו ע"י עוה"ד אהוב שלם ו/או יעקב כרם
