שלח לחבר
דף הבית > חדשות משפטיות > בנק לאומי חויב בהוצאות בסך 150,000 ₪ לאחר שסירב לתת שירות לחברת פינטק

חדשות

בנק לאומי חויב בהוצאות בסך 150,000 ₪ לאחר שסירב לתת שירות לחברת פינטק , צילום: getty images israel
בנק לאומי חויב בהוצאות בסך 150,000 ₪ לאחר שסירב לתת שירות לחברת פינטק
15/12/2021, עו"ד שוש גבע

בית המשפט המחוזי קיבל תובענת חברת פינטק שטענה כי סירוב בנק לבקשתה לנהל חשבון הינו בלתי סביר. נקבע כי קיים כשל רגולטורי בעצם היותו של גוף פרטי כבנק "שומר סף" בתחום איסור הלבנת ההון. עולה החשש שמא הבנק כגוף פרטי שמטרתו המסחרית להרוויח כסף ולמקסם את רווחי בעלי המניות, יעדיף את התועלת הפרטית שלו על פני התועלת הציבורית.

במרכז התובענה דנא עומדים היחסים בין בנק לבין חברת פינטק, העוסקת בהמרות מטבע, ועניינה בשאלה מתי סירוב בנק לבקשת חברת פינטק לנהל חשבון ייחשב "סירוב סביר" שאין בו כדי להפר את החובה החלה על הבנקים לתת שירותים בהתאם להוראות חוק הבנקאות (שירות ללקוח). התובעת  הגישה את התובענה דנא נגד בנק לאומי בטענה כי הבנק אינו מעוניין להמשיך ולתת לה שירותים לניהול החשבונות אצלו. התובעת למעשה מספקת שירות המתחרה בבנק לאומי שכן היא מציעה שירות המרת מטבע במחיר אטרקטיבי ובעמלה תפעולית נמוכה מזו של הבנק. הצורך בהכרעה שיפוטית בהליך זה נובע, בין השאר, "מסטטוס האסדרה" הנוכחי בתחום תעשיית הפינטק המתפתחת ומאי הוודאות המאפיינת את ההתפתחות הטכנולוגית-כלכלית-משפטית בתחום זה. מאחר שתעשיית הפינטק בארץ היא תעשיה צעירה, טרם מצא המאסדר את הדרך לפקח על התחום המתפתח הזה ויש להתוות את שיקול דעת המערכת הבנקאית בהתנהלותה מול חברות הפינטק, עד שיתמלא החלל הרגולטורי בנושא.

לטענת התובעת, דרישות הבנק נועדו למעשה לחסום תחרות בשוק המרות המטבע ואין לאפשר לבנק להחמיר את הוראות הרגולטור בעניין איסור הלבנת הון, וליתן פרשנות מחמירה והערכת יתר של סיכונים. הדרישות שהציב הבנק הן דרישות בלתי סבירות, וחסרות כל עיגון משפטי. התובעת עומדת בקשר עם הרשות למניעת הלבנת הון ואם הבנק סבור שבחשבונה מתבצעת פעילות שלא כדין היה עליו לפנות לגורמים הרלוונטיים. בנוסף, התובעת מדגישה את הנזק הכבד שיגרם לה אם הבנק יסגור את חשבונה.

בנק לאומי טען מנגד כי החובות המוטלים עליו מכוח חוק איסור הלבנת הון ומחקיקת המשנה שהותקנה, מחייבת אותו להעריך את הסיכון הנשקף מהפעילות העסקית של התובעת, ומסקנתו היא כי פעילותה מעוררת חשד סביר להלבנת הון.  לא ניתן לכפות על הבנק להעמיד לשימוש התובעת, כלקוחת הבנק, חשבון בנק, שהיא מצידה  תעמיד לשימוש אינסוף צדדים שלישיים, אותם הבנק לא מכיר. אינסוף "לקוחות המשנה" הללו יוכלו לבצע העברות כספים לחו"ל כאוות נפשם, ללא פיקוח.

לעמדת היועמ"ש, בשאלת "הסירוב הסביר" של בנק לתת שירות, יש לפנות לפסיקת בג"ץ, הרואה בסמכות הסירוב של בנק כסמכות הכפופה לעקרונות המשפט המינהלי. ככל שעסקינן בפעילות מול גופים פיננסיים שאינם מצויים תחת אסדרה רגולטורית מספקת הרי שקיים סיכון מובנה בפעילותם, ולפיכך נדרשת בקרה מוגברת מצד המוסדות הפיננסיים.

כב' השופטת א' נחליאלי חיאט פסקה כי השאלה הצריכה מענה הינה מהו "סירוב סביר" למתן שירותים בנקאיים מטעמים של איסור הלבנת הון כשהמסורב הוא מתחרה עסקי של הבנק המסרב, ובפרט כשהמתחרה הינה חברת פינטק. נכון היה לו גורם ממשלתי או הרגולטור, הם שהיו יוצקים תוכן למונח "סביר", אלא שכפי שעולה מעמדת היועמ"ש, מדינת ישראל טרם הכריעה בשאלת האסדרה ועד שתכריע, הפקידה את "תפקיד שומר הסף" בידי הבנקים. למעשה, הוסמכו הבנקים להיות המפקחים על מתחריהם, ובמילים אחרות, ההסדר הרגולטורי הנוכחי מאפשר "לחתול לשמור על השמנת" על כל הבעייתיות הנובעת מכך. מצב שבו בנק, הפועל משיקולי רווח, ימונה להיות המפקח על מתחריו הוא מצב בלתי מתקבל על הדעת ובלתי נסבל. מבחינת התובעת, עומדים על הפרק לא רק שיקולים כלכליים גרידא, אלא זכויות מהותיות, קרי, חופש העיסוק והתחרות הכלכלית. חשבון בנק הוא מצרך בסיסי של ממש, בודאי בעולם העסקי, ולא ניתן לקיים בלעדיו פעילות עסקית מינימלית. שלילת נגישות מחברת פינטק לשירותים בנקאיים כמוה כהפסקת פעולתם דה-פקטו. בע"א 2247/95 בעניין תנובה נקבע כי "התחרות החופשית היא אבן יסוד בכל שיטת משטר דמוקרטי". מאז הוגשה התובענה דנא חלפו למעלה מארבע שנים ועדיין לא הוסדרו השאלות המהותיות והעקרוניות שבלב ההליך דנא על ידי מי מבעלי הסמכות לעשות כן. בנסיבות אלו, וחרף הניסיון ל'קבל סיוע' מרגולטור או מהיועץ המשפטי נראה כי יש למלא החלל ולספק תשובה משפטית לשאלות העולות בתובענה דנא. נקבע כי אין זה סביר לאפשר לבנק חופש פעולה בלתי מוגבל בחסות חוק איסור הלבנת הון. את הסבירות של סירוב הבנק למתן שירות בנקאי יש לבחון ולאזן בין האינטרסים של הבנק, והאינטרס לשמור על חופש התחרות והעיסוק מצד חברות הפינטק. נפסק כי בנסיבות העניין, התנאים שהציב הבנק הם בלתי סבירים. זאת כאשר התשתית הראייתית שהציג הבנק הינה נסיבתית ונשענת על השערות שונות והסתברויות, כשמנגד התובעת פועלת מכוח רישיון שניתן לה על ידי הרשות הרלוונטית והיא עצמה כפופה לחובות על פי חוק איסור הלבנת הון.

בהמשך לאמור נקבע כי סעיף 2(א) לחוק שירות ללקוח הקובע כי "לא יסרב תאגיד בנקאי סירוב בלתי סביר לתת שירותים". שירות בנקאי הוא שירות חיוני שהכל צורכים אותו אך למרות הביקוש הרב לשירותים בנקאים, רישיונות להפעלת בנק ניתנים במשורה ובהתאם להוראות חוק הבנקאות (רישוי). מאחר שהבנקים נהנים מבלעדיות בהענקת שירותים חיוניים, ראה המחוקק לחייבם במתן שירותים לכלל הציבור. על הבנק מוטלות גם חובות מכוח דיני איסור הלבנת הון – כך היא חובת זיהוי והכרת הלקוח, דיווח וחובת ניהול רישומים ושמירתם. בהתאם לשינויים גלובליים במלחמה העולמית בהלבנת הון, אומץ בארץ העיקרון כי על הבנקים להכיר את לקוחותיהם ולהעריך את הסיכון שנשקף מפעילותם הכלכלית במישור איסור הלבנת ההון. כאשר לקוחות מסווגים בסיכון גבוה, נדרש התאגיד הבנקאי לנקוט בצעדים מוגברים לניהול והפחתה של סיכון זה. המשמעות הפרקטית של החובה של הבנק להכיר את הלקוח היא כפולה. תחילה על הבנק לנקוט בצעדים המתחייבים בחוק, בצו ובהוראות המאסדר, כדי לזהות באופן פרוצדורלי את הלקוח, ובשלב השני, נדרש שיקול דעת מהותי והערכת סיכון שמטבעה היא סובייקטיבית. הענקת שיקול הדעת המהותי לבנקים נובעת מהנחה כי הבנק הוא זה שביכולתו למנוע בצורה אפקטיבית את התממשות הסיכון להלבנת הון, בהיותו המספק את התשתית להעברת ההון וניהול. חובות הבנק כלפי הרשויות, ככל שמדובר בתחום איסור הלבנת ההון מציבות את הבנק בסתירה אל מול חובות הבנק כלפי לקוחותיו. אלא שבהיבט של הכלכלה הגלובלית והמודרנית יש חשיבות לקיומה של רגולציה ברורה ומפורשת למלחמה בהלבנת הון. בהיעדר אכיפה אפקטיבית של איסור הלבנת ההון בארץ, ייסדק המוניטין של המערכת הבנקאית הישראלית בעולם.  המחוקק הישראלי והמאסדר הטילו על הבנקים את המלאכה להעריך את רמת הסיכון הנשקף מצד הלקוחות. לבנק מתחם שיקול דעת רחב, לנטר ולבקר את השימוש שנעשה מצד לקוחותיו בשירותים הבנקאיים שהוא מעניק. לבנק ניתן בהקשר הזה כוח רב עד מאוד ולצדו אחריות גדולה, וזאת משום שהבנק הוא למעשה "מונע הנזק הזול", הוא הנהנה מנגישות למידע בזמן אמת, מיכולת תגובה מהירה וממערך תמריצים להימנע מפגיעה כלכלית בלקוחותיו או פגיעה במוניטין שלו עצמו בשמו הטוב ככל ששמו ייקשר להלבנת הון. אלא שהשיטה לפיה הבנק הוא המנהל את הסיכון לוקה בקשיים לא מבוטלים. כך למשל, קיים קושי להבחין בין פעילות המהווה סיכון ממשי ובין פעילות הנחזית להיות סיכון וכן קושי בהטיה שיטתית הנובעת מהערכת יתר של סיכונים כתוצאה מתמריץ הבנק למנוע פגיעה באמינותו ובמוניטין שלו בבנקאות העולמית.

יתרה מזו נקבע כי קיים כשל רגולטורי בעצם היותו של גוף פרטי כבנק "שומר סף" בתחום איסור הלבנת ההון. ההתפתחות הרגולציה בשנים האחרונות העצימה את כוחם של הגופים פרטיים כמו בנקים ותחום המלחמה בהלבנת הון הוא דוגמא מובהקת להעצמת המגזר הפרטי בסמכויות אכיפה, פיקוח וניטור, סמכויות שבאופן מסורתי היו מוחזקות באופן בלעדי על ידי המדינה. מאחר שהבנקים הוסמכו להעריך את הסיכון הנשקף מפעילות לקוחותיהם להלבנת הון, עולה החשש שמא הבנק כגוף פרטי שמטרתו המסחרית להרוויח כסף ולמקסם את רווחי בעלי המניות, יעדיף את התועלת הפרטית שלו על פני התועלת הציבורית. בניגוד למאסדר שהוא רשות מינהלית שחייבת להתנהל לפי נורמות הנבחנות ומודרכות על פי שיקולים רחבים של דין, נוהג, סבירות ולא על פי שיקולים שהבנק כשחקן בשוק הפיננסי, מונע על ידם - שיקולי כדאיות, עלות-תועלת במובן הצר ובכלל זה כמובן שיקולי הרווח. במקרה של המלחמה בהלבנת הון, מבנה האסדרה מתאפיין ב"רגולציה עצמית" שהיא האצלת סמכויות האסדרה לגופים מפוקחים שבדרך כלל אינם מהווים חלק מרשויות המדינה. זאת באמצעות חקיקה ראשית המטילה על הגופים חובות סטטוטוריות שהפיקוח על ביצוען מסור לרשויות מנהל ולמאסדרים. חוק איסור הלבנת הון, המטיל על תאגידים פיננסים חובות שונות כאשר הגוף האחראי לפקח שהחובות כאמור מתבצעות היא הרשות לאיסור הלבנת הון ומימון טרור. אחד הקשיים המרכזים המתעוררים כאשר מסמיכים שחקנים שוקיים למלא את חובותיהם בכפוף לשיקול דעת מהותי שניתן להן ובכך למעשה לקבוע ולאכוף בעצמם את 'כללי המשחק' הוא החשש המוגבר שיעדיפו את טובתם הפרטית. מנגד, אלה התומכים ברגולציה העצמית מדגישים את היעילות והגמישות היחסית שאופי אסדרה זה מאפשר. הקושי הטמון בפיקוח הבנקים על פעילות חברות פינטק הוא ברור ומובן. לא זו בלבד שהבנק מוסמך לאסוף מידע אודות המתחרה העסקי שלו, אלא שהבנק יכול לנקוט בצעדים אופרטיביים להצרת צעדיו וסביר כי הבנקים ייטו להעריך ביתר את הסיכונים הנשקפים מפעילות חברות הפינטק. הבעייה מחריפה שבעתיים נוכח שתיקת המאסדר, שטרם החליט מה הדרך הנאותה להסדרת תחום פעילות חברות הפינטק. בית המשפט העליון טרם הכריע בסבירות סירוב בנק לאפשר לחברת פינטק שירות בנקאי. בשונה מהנטל המוטל על בנק המסרב לתת שירות ללקוח, נכון וראוי להכביד את הנטל המוטל על הבנק המסרב לתת שירות לחברת פינטק מטעמים של איסור הלבנת הון. ככל שחומרת הנזק הכרוך בסירוב להעניק שירות לחברת פינטק הוא גדול יותר קרי, כאשר מדובר בסגירת חשבון הבנק או בהצבת דרישות בלתי ישימות מצד הבנק, כך יגבר הנטל על הבנק להציג ראיות ברורות לנזק מידי למוניטין הבנק. התשתית הראייתית תהא כזו שלו "מאסדר סביר" היה נחשף אליה, הוא היה מנחה את הבנק לסרב לבקשת חברת הפינטק לשירותים בנקאיים.

זאת ועוד, נקבע כי דרישות הבנק אינן סבירות. התובעת מחזיקה ברישיון מטעם המאסדר לעסוק במתן שירותים פיננסיים וכפופה לחובות איסור הלבנת הון. הבנק לא הציג תשתית ראייתית ממשית לעסקאות חשודות שביצעה התובעת, בעוד התובעת הפגינה רצון טוב להיענות לדרישות הבנק. נראה כי על פניו, הבנק חשוף ללחצים עסקיים שונים המובילים אותו להעריך ביתר את הסיכון הנשקף מפעילות התובעת. הדרישות שהציב הבנק הן מוגזמות ומופרכות בהתחשב בניגוד העניינים האינהרנטי שבו  הוא מצוי, ככל הבנקים. חוסר סבירות הדרישות שהציב הבנק מתחדד אל מול רצונה הטוב של התובעת לעמוד בדרישותיו. משכך נפסק כי יש להיעתר לסעד המבוקש מצד התובעת בעת הנוכחית. עוד נקבע כי הדיון בהליך דנא האיר מציאות מורכבת וייחודית של מעין "ואקום רגולטורי". אין ספק כי נסיבות אלה מצדיקות פיקוח שיפוטי אינטנסיבי ומוגבר בכל הקשור לפעילות חברות הפינטק והבנקים. שיקולי איסור הלבנת הון מחד ושיקולי תחרות הוגנת ושימור על חופש העיסוק מאידך, מחייבים לפתח הלכה קונקרטית שתיתן מענה למצב שוק הפינטק בארץ ולקושי הרגולטורי לאסדר את התחום בשלב הנוכחי. הפסיקה טרם הסדירה בהלכה מחייבת את השאלות כבדות המשקל שהתעוררו בהליך דנא. יש לקוות כי סימני השאלה הרבים המלווים את התפתחות ענף הפינטק יתבהרו בהקדם ויאפשרו הן לבנקים והן לחברות הפינטק וודאות יציבות ויכולת מיטבית לפעול בשוק המתפתח. בשל חשיבות הדברים נקבע כי ראוי לשלוח עותק מפסק הדין למאסדרים הרלבנטיים - למפקח על הבנקים, לממונה על רשות שוק ההון, ביטוח וחיסכון, ולראש הרשות לאיסור הלבנת הון ולמימון טרור ולראש רשות התחרות, וליועץ המשפטי שהתייצב. בנק לאומי יישא בהוצאות התובעת בסכום של 150,000 ₪.

לסיכום, הבקשה התקבלה.

המבקשת יוצגה ע"י עו"ד איתי ברכה; המשיב יוצג ע"י עו"ד נועם בר דוד; עו"ד הדר וייס

ה"פ 32389-02-17

הרשמה לניוזלטר
באפשרותכם להירשם לניוזלטר תקדין ולהתעדכן באופן יומי בחדשות המשפטיות החמות ביותר, בתקצירי פסקי הדין החשובים ביותר שניתנו לאחרונה, בעידכוני החקיקה ובעוד מידע חשוב. כל שעליכם לעשות הוא להקליד את כתובת הדוא"ל שלכם ותקבלו את הניוזלטר לתיבת הדואר שלכם.
הרשם עכשיו
תקדין
תקדין בטוויטר
/HashavimCmsFiles/images/banners/banner-commit.jpg
17 | S:127
קומיט וכל טופס במתנה