בית משפט השלום קיבל תביעה שהגישה מחזאית בגין פגיעה בזכויות יוצרים ודחה מנגד תביעה שכנגד בגין אובדן רווחים ולשון הרע. נקבע כי על פי הראיות שהובאו לפני בית המשפט וחוות הדעת של המומחה מטעמו, המחזמר שעלה על הבמה והמחזאית נושלה ממנו מתבסס גם על היצירה שכתבה ולא מדובר על "קרבה רעיונית מסוימת".
לפנינו ביהמ"ש תביעה של כותבת מחזה (להלן: "התובעת" או "מיכל") בגין פגיעה בזכויות יוצרים ותביעה שכנגד בגין אובדן רווחים ולשון הרע. כאמור בכתבי הטענות, מיכל היא מחזאית ומפיקה ועוסקת מזה כעשור בתחום הכתיבה היוצרת, לרבות בכתיבת מחזות. הנתבע 1 (להלן גם :"אביב") הינו מוסיקאי ועוסק גם בניהול מוסיקאלי של מחזות זמר והפקות מוסיקאליות שונות.
מיכל הגישה כתב תביעה בו טענה שהנתבעים (להלן גם: "אביב", "עמיחי" ו"אורי") פגעו בזכויות קנייניות שלה מכח יצירותיה במחזמר "גולדי חזיות" שזכה בפרס בפסטיבל "חג המחזמר" (להלן: "הפסטיבל") ע"י העלאת המחזמר שלוש פעמים, וביקשה צו מניעה ביחס ליצירותיה. שני הצדדים הסכימו שהרעיון לכתיבת מחזמר אשר ישתתף בתחרות "חג המחזמר" במסגרת הפסטיבל, היה של עמית, שחקן שהשתתף באחת מהפקותיה הקודמות של מיכל. עמית פנה בחודש ינואר 2015 אל מיכל בבקשה כי תכתוב מחזמר בשם "אוי'ש שולה" בהשראת דמותה של סבתו, שעלתה ארצה ופתחה חנות חזיות. קודם לפנייה זו, גיבש עמית צוות שיכונה להלן ה"קבוצה" לצורך הכנת המחזמר עם עמיחי ככותב שירים, אביב כמלחין ומנהל מוסיקלי ועם המחזאי נתנאל אזולאי (להלן: "נתנאל"). נתנאל לא הצליח בכתיבת המחזמר ולכן עמית פנה אל מיכל והיא טרחה רבות להכין הגשה מקצועית למחזמר והשקיעה זמן ומאמץ רב בכתיבת הטריטמנט למחזמר. דהיינו: תקציר של סיפור העלילה של המחזמר, תיאור הדמויות שבמחזמר וסיפוריהן האישיים.
מיכל טענה כי עיקר שיתוף הפעולה נסב על מציאת תמהיל ושילוב נכון של הסיפור והטקסטים שכתבה עם השירים השלובים במחזמר, בשיתוף פעולה הרמוני כמתבקש מיצירת מחזמר. כך, שכל יוצר מודע לתפקידו הספציפי. במהלך תקופה זו, היא פיתחה את סיפור המחזמר, חיברה ויצרה את הטקסטים למחזמר, את המערכות במחזמר וכן כתבה ופיתחה את הדמויות במחזמר. בנוסף, יצרה את הפרמיס, הרעיון השליט, את חלוקת החומר לשלוש מערכות באופן מדויק, את בחירת שיאה של כל מערכה, פתיח המחזמר וסיומו, האירוע המחולל ותזמונו והטמעת מרכיביו הייחודיים של הסיפור. אחר שגיבשה את סיפור המחזמר, רובו ככולו, והעמידה לרשותם של הנתבעים את כל החומרים הסיפוריים הנדרשים לשם העלאת המחזמר לבמה, אביב הודיע לה בהודעת דואר מקוון לאקונית כי החליטו להתקדם עם המחזמר בלעדיה. מיכל הוסיפה וטענה כי נגרמה לה עגמת נפש עצומה, היא עבדה כחצי שנה "ימים כלילות" בעבודה שכללה תכתובת של עשרות מיילים וכתיבה יצירתית של דראפטים שונים מדי יום. כל עמלה ופרי עטה נגזלו ונחמסו על ידי הנתבעים כמו גם כל ריווחי המוניטין והרווחים הכספיים שנבעו מהם. המחזמר זכה לפרסומים רבים, בין השאר בטלוויזיה, ברדיו בעיתונות. בכל הפרסומים נשלל ממנה קרדיט הולם ונמנעה ממנה החשיפה הגדולה שליוותה את המחזמר וזכייתו בתחרות.
הנתבעים הכחישו את הטענות ואף הגישו כתב תביעה שכנגד בו טענו כי מיכל ניסתה לנקום את עלבונה באמצעות מניעת רווחיהם העתידים של חברי הקבוצה ע"י פניה בחוסר תום לב לתיאטראות בה דאגה להשחיר את שמם ולסכל "האפשרות וההזדמנות כי המחזמר אכן יועלה מעל בימתם".
כב' השופט ע' הדר אימץ את מסקנות המומחה מטעם בית משפט לפיה באופן טבעי הייתה עבודת צוות. אולם, מיכל שהחליפה את נתנאל כמחזאית, לבקשת עמית, הייתה המחזאית בשלב בו המחזמר התקבל לתחרות ואף לאחר מכן, עד מועד פיטוריה ע"י אביב וקבע כי יש לקבל את מסקנת המומחה מטעמו כי יצירתה היא בעלת ביטוי עצמאי לרעיון שהוצג לה, לטענתה, או לסיפור שהוצג לה, כטענת אביב.
עוד נקבע כי הגם שהטקסטים שנכתבו על ידי מיכל מבוססים באופן מהותי על הסיפור המוצג בסינופסיס שנכתב בשנת 2013, אין בכך, כטענת אביב, לשלול ממנה את זכויותיה בעניין היצירה שהכינה עד מועד פיטוריה ע"י אביב. בעניינו אין מכתבים המבססים בזמן אמת הטענות של אביב לגבי רמתה המקצועית הירודה כביכול של מיכל וניכר כי גרסה זו הומצאה בדיעבד ע"י אביב כדי להצדיק האופן בו ניסה לנשל מיכל מזכויותיה. בהקשר זה אף נקבע כי כאשר אביב ביקש לגייס מימון הוא התהדר במיכל כ"מחזאית" וכאשר הוא היה מעונין לחמוק מאחריות לפגיעה בזכויותיה הוא גימד את תפקידה עד כדי שביטל אותו. מדובר בניסיון כושל לתרץ ראיות בכתב שסותרות את גרסתו המאוחרת, גרסה שנועדה להצדיק את נישולה של מיכל מזכויותיה.
בית משפט השלום הוסיף וקבע כי אביב נקלע לכלל טעות לפיה אם ישנה את המלל, לרבות שינוי שמות הדמויות, בכך ימחק כביכול את פרי עמלה של מיכל. אביב עשה זאת, בין היתר, עקב קבלת מכתב הכוונות ממיכל סמוך לסילוקה מהקבוצה, בו עמדה על כך שהיא "המחזאית הבלעדית". מכאן שאביב היה בדעה, לאחר סילוקה של מיכל, שאם יכין דיאלוגים חדשים וישנה שמות הדמויות, אזי מיכל תאבד זכויותיה, תוך שבאותה נשימה הוא טוען שכלל לא היה לה זכויות, עוד לפני שסילק אותה. אולם, המבחן אינו מצטמצם להשוואת "מילה מול מילה" כסברתו של אביב. אביב עצמו ציין בסיכומיו כי מומחה ביהמ"ש לא קיבל עמדתו שתרומת מיכל למחזמר שהוצג הייתה "זניחה". נקבע כי מחוות הדעת של המומחה מטעמו התברר שישנה זהות מהותית בתיאור הדמויות ובעלילה, בין היצירה של מיכל למחזמר שהוצג. מכאן שכאשר אביב חתם על ההסכם עם החברה בחודש אוקטובר בו התיימר להיות בעל הזכויות הבלעדי במחזמר, הוא נתן לחברה מצג כוזב. כאן המקום לציין שאביב לא טען לטעות בהבנת המצב המשפטי ומשמעות מעשיו. עד למועד כתיבת פסק דין זה הוא משוכנע כי מחק את פועלה של מיכל וכי אין לה כלל זכויות. מכאן שאין מדובר בטעות בתום לב.
יתרה על כן נקבע כי אביב טען שעקב המחלוקת בין מיכל ובין אורי היא החלה לנקוט פעולות שהיה בהן כדי לעכב, שלא לומר לחבל, במאמצי הקבוצה, תוך שהיא סורה ומורדת בהנחיותיו של אורי. ביהמ"ש התרשם כי אכן המחלוקת הייתה מקצועית ועניינית וכי מיכל הכירה בזמן אמת בסמכותו של אביב לסלקה מהקבוצה לנוכח עמידתה על עקרונותיה וסירובה להיכנע לתכתיב האמנותי של אורי. אולם, אין לראות בעמידתה של מיכל על עקרונותיה חבלה. גם לא היה מקום לנצל את הפיטורים עקב חילוקי הדעות המקצועיים כדי לשלול ממנה את זכויותיה הקנייניות, בשים לב שאביב לא דאג מלכתחילה לשלול ממנה זכויות אלה בעת ההתקשרות עמה ע"י עיגון ראייתו את מעמדה וזכויותיה בהסכם.
לגופם של דברים נקבע כי בשונה מהממצאים העובדתיים בעניין גואטה, על פי הראיות שהובאו לפני בית המשפט וחוות הדעת של המומחה מטעמו, המחזמר שעלה על הבמה מתבסס גם על היצירה שכתבה מיכל ולא מדובר על "קרבה רעיונית מסוימת". כמו כן, גם אם הטקסטים שנכתבו על ידי מיכל מבוססים באופן מהותי על הסיפור המוצג בתקציר שנכתב בשנת 2013, יצירתה של מיכל היא בעלת ביטוי עצמאי לרעיון שהוצג לה, וכי אביב לא מחק כטענתו את תרומתה למחזה שהוצג בסופו של יום וגם השינוי לכיוון הפחות קודר, על פי דרישת אורי, לא איין או ביטל תרומתה למחזה שהוצג וזכה בתחרות. מכאן שאביב פגע בזכויותיה הקנייניות של מיכל כאשר הציג המחזמר ללא מתן קרדיט למיכל.
עוד נפסק כי יש לדחות את התביעה שכנגד. נקבע כי הנתבעים פגעו בזכויות קנייניות של מיכל ויש לדחות את הטענה שמיכל גרמה לאובדן רווחים. אין לאביב, אלא להלין על עצמו על כך שלא הסדיר את זכויות מיכל ביצירה מלכתחילה בחוזה, עת הקבוצה התקשרה עמה וגם לא עת פיטר אותה וזאת מתוך הנחה מוטעית שאם ישנה את המלל ואת שמות הדמויות, הוא יאיין את פועלה של מיכל.
לסיכום, התביעה התקבלה. נקבע כי אביב ישלם למיכל 110,000 ₪ ואורי ישלם למיכל 20,000 ₪. השניים גם יחלקו בהוצאות המשפט. בנוסף ניתן צו מניעה קבוע שאוסר על אביב ואורי שימוש במחזמר שהוצג ללא קבלת רשות ממיכל.
