בית המשפט העליון קיבל את בקשתה של תובעת בתביעה שעניינה נזק בגין פגיעה מינית להיבדק ע"י מומחית ולא מומחה. נקבע כי אכן, יש להניח כי באיתור מומחה אחר, יש כדי להכביד במידת מה על הנתבע. עם זאת, בנסיבות המקרה דנן, באיזון שבין הכבדה קלה זו לבין הקשיים והמשמעויות שיש לבדיקה מבחינתה של התובעת, ידה של האחרונה גוברת.
האם תובעת בתביעה שעניינה נזק בגין פגיעה מינית, רשאית לדרוש כי תיבדק על ידי מומחית פסיכיאטרית (אישה) מטעם הנתבע, ולא על ידי מומחה פסיכיאטרי (גבר)? זו השאלה הניצבת לפתחנו בהליך זה.
המבקשת הגישה לבית המשפט המחוזי תביעה נזיקית נגד המשיבים, בטענה כי המשיב 1 (להלן: "המשיב") ביצע בה עבירות מין עת שהייתה קטינה, בידיעת המשיבה 2, אשתו, וכי בעקבות הפגיעה נגרם לה נזק נפשי. המבקשת תמכה תביעתה בחוות דעת מומחית פסיכיאטרית, שבה נקבע כי היא סובלת מ"הפרעת בתר חבלתית (PTSD) והפרעה אישיות גבולית עם פגיעה משמעותית בתפקודה (במישור החברתי וזוגי) ובאיכות החיים" וכי נכותה הנפשית הצמיתה עומדת על 30%. במסגרת ההליך המתנהל בבית המשפט המחוזי, נקבע מועד לבדיקת המבקשת על ידי מומחה פסיכיאטרי מטעם המשיבים, לצורך עריכת חוות דעת נגדית. אולם, באת כוח המבקשת הודיעה כי האחרונה לא תתייצב לבדיקה על ידי גבר וביקשה כי הבדיקה תיערך על ידי מומחית פסיכיאטרית בעלת מומחיות בטראומה מינית. בית המשפט המחוזי קבע כי על המבקשת להיבדק על ידי המומחה שבחרו המשיבים, והגם שהיא רשאית לסרב לבדיקה, עשויה להיות לכך השלכה על תביעתה.
במסגרת הבקשה דנן ביקשה המבקשת כי בית המשפט העליון יקבע כי בהליכים אזרחיים שעניינם עבירות מין, יש לאפשר לנפגעי עבירות מין לבחור את מגדר המומחים שיבדקו אותם, הן לגבי מומחים מטעם הצדדים, הן לגבי מומחים מטעם בית המשפט; וכן כי בהליכים כאמור, בדיקות פסיכיאטריות ייערכו על ידי מומחים בעלי התמחות ספציפית בטראומה מינית. המבקשת טענה, בין היתר, כי בדיקתה על ידי מומחה פסיכיאטרי ממין זכר תקשה עליה לדבר על הפגיעה המינית שעברה ועל השלכותיה כיום, ואין כל הצדקה להתעקשות של המשיבים כי המבקשת תיבדק דווקא על ידי מומחה ולא על ידי מומחית.
המשיבים טענו כי אין מקום להתערבות בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. לטענתו, הבקשה נעדרת הצדק סביר לסירוב המבקשת להיבדק על ידי המומחה הפסיכיאטרי, ובכלל, למבקשת אין זכות קנויה להצר את צעדי המשיב על ידי הצבת דרישות בנוגע למגדר המומחה ולתחום התמחותו, כפי שאינה יכולה לדרוש, למשל, שלא להיחקר בחקירה נגדית על ידי עורך דין ממין זכר.
כב' השופט י' עמית פסק כי אכן, יש להניח כי באיתור מומחה אחר, יש כדי להכביד במידת מה על המשיב. עם זאת, בנסיבות המקרה דנן, באיזון שבין הכבדה קלה זו לבין הקשיים והמשמעויות שיש לבדיקה מבחינתה של המבקשת, ידה של האחרונה גוברת. ייתכן, ואיני קובע מסמרות בדבר, כי אם המשיב-הנתבע היה מצביע על קושי מיוחד להיעתר לבקשתה של המבקשת-התובעת (וקיים קושי להניח מצב מעין זה) – איזון האינטרסים היה שונה.
בהמשך לאמור נקבע כי פסק הדין בבר"ע 305/80 שילה נ' רצקובסקי (להלן: "עניין שילה"). נבחן אם סירובו של תובע, קטין תושב ירושלים שנפגע בתאונת דרכים, להיבדק על ידי מומחה פסיכיאטרי מטעם הנתבעים, הנמצא בתל אביב, הוא סירוב סביר. בבקשתו טען התובע, כי נסיעתו מעיר לעיר תגרום לו לאי נוחות, והבהיר כי הוא מוכן להיבדק על ידי כל פסיכיאטר, ובלבד שהבדיקה תיערך בירושלים. השופטת (כתוארה אז) מ' בן-פורת בחנה את האינטרסים המתנגשים לאור הסנקציה הקבועה בתקנות בגין סירוב להיבדק על ידי מומחה הנתבע: זכותו של התובע להיבדק אצל רופא לפי בחירתו אל מול זכותו של הנתבע, שיאפשרו לו להתגונן בדרך הטובה ביותר על פי שיקול דעתו. נקבע כי בתחרות בין השניים, ובשל הסנקציה החמורה הקבועה בתקנות בגין סירוב לבדיקה, יש לפרש את התקנה לטובת התובע. השופט (כתוארו אז) א' ברק הצטרף בעניין שילה לתוצאה ולהנמקה, והעיר כי על בעלי דין להפעיל את כוחותיהם המשפטיים-הדיוניים בדרך מקובלת ובתום לב, וקבע כי דרישת הנתבעים אינה סבירה, שכן "אין בה אותה מידת התחשבות, שהדין דורש ביחסים שבין בעלי דין". דומה כי דברים אלה נכונים על דרך של קל וחומר לענייננו, כשהמערערת טוענת כי לנוכח פגיעה מינית, היא חווה קושי מהותי להיבדק על ידי פסיכיאטר גבר, ומנגד, המשיבים כלל אינם טורחים להסביר מה ייגרע חלקם אם יבחרו בפסיכיאטרית כמומחית מטעמם, או אם קיים קושי לאתר פסיכיאטרית מתאימה. אין בכך כדי לשלול מהמשיבים-הנתבעים את האפשרות להתגונן מפני התביעה, אלא מדובר בטרחה נוספת הכרוכה בשינוי תכניתם המקורית, על ידי החלפת המומחה במומחה אחר.
זאת ועוד נפסק כי הסוגייה שלפנינו נדונה כבר בבית המשפט העליון, ברע"א 7926/98 שבתאי נ' שחר, גם שם הוגשה תובענה בגין נזק נפשי שנגרם בעקבות תקיפה מינית, וגם שם ביקשה התובעת כי הבדיקה מטעם הנתבע תיערך על ידי מומחית ולא על ידי מומחה ובית המשפט המחוזי נעתר לבקשתה זו.
כב' השופט י' עמית הוסיף והדגיש כי עמדתו עולה בקנה אחד עם המגמה להקל על נפגעי עבירות מין, כפי שעולה מהאסמכתאות הבאות, להן הפנתה המערערת: סעיף 14א לחוק זכויות נפגעי עבירה, התשס"א-2001, הקובע את זכותו של נפגע עבירת מין, לבחור את מין החוקר; חוזר נכות 1835 של המוסד לביטוח לאומי שכותרתו "תביעות נפגעות תקיפה מינית" הקובע כי לאור רגישות הנושא, יש להיעתר לבקשת נפגעות תקיפה מינית, להיבדק על ידי רופאה; סעיף 13(ד) להצעת חוק שיקום, פיצוי וסיוע משפטי לנפגעי עבירות מין, התשפ"א-2021, ה"ח 2102/24, שלפיו נפגעי עבירות מין זכאים לסיוע משפטי במהלך ההליך הפלילי, כשמינו של נותן הסיוע נתון לבחירתם. הגם שבכל הדוגמאות דלעיל, אין צד שני ואין צורך "לאזן" בין אינטרסים נוגדים, הרי שיש בהן כדי לבטא מגמה והלך רוח של הקלה והתחשבות בנפגעי עבירות מין.
יחד עם זאת נקבע כי שונים הם הדברים באשר לבקשת המערערת כי המומחית שתבדוק אותה מטעם בעל הדין שכנגד, תהיה בעלת התמחות בטראומה מינית. דרישה זו אף מעוררת תמיהה, בהינתן שהמומחית שנתנה חוות דעת מטעם המערערת עצמה, היא "פסיכוגריאטרית, נרקולוגית והיפנותראפיסתית" כאמור בכותרת חוות הדעת. די בכך כדי לדחות את הבקשה. מכל מקום, לבעלי דין אין זכות לבחירת סוג המומחיות של המומחים מטעם בעל הדין שכנגד, ומדובר בבחירה של בעל הדין שכנגד, בהתאם לשיקוליו הוא. מובן, כי היעדר התמחות בתחום הרלוונטי, עשוי לפגוע במשקלה של חוות הדעת, והדברים נכונים לשני הצדדים, אך עניין זה הוא לבית המשפט לענות בו במסגרת פסק דינו.
לסיכום, הערעור התקבל. הודגש כי החלטה זו, עניינה בתובעת שהיא נפגעת תקיפה מינית הטוענת כי היא מתקשה לעמוד לבדיקה לפני פסיכיאטר גבר ואין להשליך בהכרח מהמסקנה במקרה דנן, על כך שבכל תביעת נזיקין, תהא עילתה אשר תהא, התובע רשאי "לבחור" או להגביל את המומחה של הצד שכנגד, מטעמי מגדר, דת, לאום, נטייה מינית וכיוצא באלה.
המבקשת יוצגה ע"י עו"ד רוני אלוני סדובניק, עו"ד הדס דגן; המשיב יוצג ע"י עו"ד אורי ירון
