בית המשפט לתביעות קטנות פסק פיצויים בסך 3,000 ₪ לפעיל בתנועה לגאולת הר הבית לאחר שבעל חנות דפוס סירב לתת לו שירות. נקבע כי בעל החנות עבר על הוראות חוק איסור הפליה והפלה את הפעיל בהספקת המוצר בשל השקפתו בנוגע להר הבית, השקפה אשר אינה תואמת להשקפת עולמו.
יהודי הפעיל בתנועה לגאולת הר הבית פנה לבית דפוס באום אל-פחם וביקש הצעת מחיר לצורך הדפסת פלאיירים. הוא קיבל סירוב ובעקבות כך טען כי זכאי לפיצוי כספי בהתאם להוראות חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, תשס"א-2000 (להלן: "חוק איסור הפליה").
התובע הוא פעיל בתנועת "חוזרים להר" שהיא תנועה הדוגלת בהגברת הנוכחות והעלייה של יהודים להר הבית. הנתבע הוא פנסיונר שעבד בעבר במערכת החינוך כמורה לביולוגיה ובבעלות אשתו נמצא בית דפוס "אלהודא" באום אל-פחם. באוגוסט 2020 פנה התובע באמצעות הדוא"ל לנתבע וביקש ממנו לקבל הצעת מחיר להדפסת 2,000 פלאיירים בגודל 5A צבעוני דו צדדי. יודגש, כי למייל של התובע לא צורפה דוגמה של פלאייר עצמו, אך למייל היה מצורף לוגו של תנועת "חוזרים להר" והתובע חתם בסיום המייל באופן הבא: "יאיר, תנועת "חוזרים להר", תנועה לגאולת הר הבית". לאחר מספר דקות התקבלה תשובת הנתבע במייל חוזר לתובע בזו הלשון: "איזה הר ואיזה אבטיח - זה מסגד אלאקסא שלנו של המוסלמים - לך לעזאזל". בכך הסתיים כל קשר בין התובע לבין הנתבע.
התובע טען בכתב תביעתו, כי הנתבע במעשהו רמס את כבודו ואת אמונתו של התובע, זלזל בו ואף הפלה אותו הפליה מבישה בניגוד לחוק איסור הפליה, תוך שהוא מסרב אפילו לשלוח הצעת מחיר ותוך שהוא מקלל אותו בצורה פוגענית. לפיכך, בית המשפט התבקש על ידי התובע לחייב את הנתבע לשלם לו פיצוי בסכום המקסימלי שבית המשפט לתביעות קטנות מוסמך לפסוק - סך של 33,800 ₪.
כב' הרשם הבכיר מ' דורפמן פסק כי הנתבע טען בתשובתו כי הוא לא התכוון לסרב לבקשת התובע אלא השיב באופן ספונטני והביע את דעתו בנוגע לאידאולוגיה של התובע שהיא בניגוד להשקפת עולמו. ייתכן מאוד כי הנתבע הגיב באופן ספונטני, אך עדיין מתוכן התשובה הבוטה שלו, ניתן בהחלט להבין כי הנתבע לא התכוון לספק הצעת מחיר לבקשת התובע ולמעשה יש בכך סירוב לספק מוצר של בית הדפוס. בכך הנתבע עבר על הוראות חוק איסור הפליה והפלה את התובע בהספקת המוצר בשל השקפתו של התובע בנוגע להר הבית, השקפה אשר אינה תואמת להשקפת עולם של הנתבע בעניין זה.
עוד נקבע כי "המחוקק בחר להעדיף את זכותו של המופלה לרעה, לשוויון מלא, על פני זכותו, הלכאורית, של המפלה, לממש את אישיותו ואת השקפות עולמו, כמו גם, האוטונומיה האישית שלו, בדרך של מניעת מוצר או שירות, ממי שגזעו, דתו, השקפותיו, נטיותיו המיניות, או מאפיינים אחרים שלו, הנקובים בחוק, אינם לרוחו ואינם מתיישבים עם אמונותיו. החוק פסל התנהלות כזו, ואסר עליה". נוכח האמור לעיל, יש לחייב את הנתבע לשלם פיצוי לתובע בשל הפרת הוראות חוק איסור הפליה.
יחד עם זאת נקבע כי מכלול הראיות הקיימות, לא הוכח כי התובע היה לקוח אותנטי ותם לב כשפנה במייל לנתבע. התובע מתגורר בירושלים, בית הדפוס שאליו פנה התובע ממוקם כזכור באום אל-פחם. מדובר בבית דפוס רגיל, ללא כל ייחודיות, מלבד העובדה כי הוא מופעל ע"י אזרחים ערביים. נשאלת השאלה מדוע פנה התובע דווקא לבית דפוס זה? התובע נשאל על כך בדיון וטען כי הוא חיפש מקום יותר זול מאשר בירושלים וסבר כי ביישובים ערביים יש בתי דפוס זולים יותר אך ספק אם התובע אכן רצה באמת להתקשר בחוזה עם בית הדפוס בו עבד הנתבע. נראה כי מי שמחפש באופן רציני מקום זול להדפסת פלאיירים לא היה מסתפק ב-3 פניות בלבד. התובע גם לא ביסס מבחינה ראייתית את הטיעון שלו לפיו חשב כי בתי דפוס בישובים ערביים זולים יותר. יתרה מכך, בסופו של דבר התובע הזמין עבודה בבית דפוס בירושלים, עיר מגוריו. ככל הנראה, התובע בפנייתו לבתי דפוס ערביים ניסה לייצר עילה משפטית לתביעה.
לסיכום, בשים לב למכלול השיקולים, התביעה התקבלה בחלקה. נקבע כי על הנתבע לפצות את התובע בסך של 3,000 ₪ ובנוסף לשלם לו הוצאות משפט בסך של 500 ₪.
