בית המשפט המחוזי קיבל ערעור שהגישה המדינה על ההחלטה לקבל את תביעתו של בעל עסק למכירת מוצרי הגרלה. כנגד בעל העסק ובני משפחתו נערכה חקירה בחשד כי הם מנהלים עסקי הימורים לא חוקיים. המשטרה והפרקליטות פנו במכתבים למפעל הפיס ולמועצה להסדר ההימורים בספורט וזיכיונו של בעל העסק נשלל. נקבע ברוב דעות כי המשטרה מוסמכת, ואף חייבת, לפנות אל מפעל הפיס ואל המועצה , כדי ליַידע אותם על חשדות לפעילות פלילית המתנהלת באותו מקום שבו מתנהלים עסקי הלוטו והטוטו, על מנת שישקלו את המשך הזיכיונות.
עסקינן בשני ערעורים שהוגשו על פסק דינו של בית המשפט השלום בהם נקבע כי שני פרסומים שבוצעו ביחס למשיב ע"י שוטר במשטרת ישראל והשני על ידי פרקליט מפרקליטות המדינה, הם פרסומים המהווים "לשון הרע" בהתאם לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה – 1965 (להלן: "החוק").
במבנה מסוים בכפר פורדיס התנהלו שלושה עסקים: האחד – עסק למכירת מוצרי הגרלה של מפעל הפיס ומוצרי הגרלה של המועצה להסדר ההימורים בספורט; עסק שנוהל על ידי המשיב (להלן גם :"רפאת"), בהתאם להסכמי זכיינות שנעשו בינו לבין אותם גופים; עסק לממכר פיצה ועסק למכונות שעשועים. אין חולק כי בזמן הרלוונטי לפרסומים הנדונים, שלושת העסקים התנהלו בקומה אחת, ללא הפרדה פיזית ביניהם. הבעלים של המבנה הוא אביהם של שלושת האחים.
המשטרה ערכה שלושה חיפושים במבנה הראשון בחודש נובמבר 2012 ,השני בחודש ינואר 2014 והשלישי בחודש מאי 2014. בכל שלושת החיפושים נתפסו מכונות משחקים שנבדקו לאחר מכן על ידי מומחה מטעם משטרת ישראל, שקבע כי הן משמשות לעריכת משחקי הימורים. לא הוגשו כתבי אישום אך לאחר פניות שנעשו על ידי משטרת ישראל ופרקליטות המדינה ,אל מפעל הפיס ואל המועצה להסדר ההימורים בספורט, הופסקו הזיכיונות שניתנו למשיב במשך שנתיים: הטוטו – מחודש מרץ 2014 והלוטו – מחודש מאי 2014,וחודשו לאחר מכן. המשיב הגיש תביעת לשון הרע בטענה כי מכתבי המשטרה והפרקליטות לפיהם הוא מעורב בעסקי הימורים לא חוקיים מהווים "לשון הרע" ופגעו בפרנסתו. בית משפט השלום קיבל את התביעה תוך שקבע כי "האמירות במכתבים מכפישות ופוגעות בשמו הטוב של התובע ובוודאי במשלח ידו"; כי משטרת ישראל, וממילא גם הפרקליטות שנסמכה עליה, חרגו מסמכותן בפניותיהן למפעל הפיס ולמועצה להסדר ההימורים בספורט; דחה את טענת המדינה לחסינות לפי סעיף 13(9) חוק; וכן קבע כי המדינה לא הוכיחה "אמת דיברתי". הן המדינה והן המשיב ערערו על פסק הדין.
המדינה טענה כי הפרסומים חוסים תחת הגנת סעיף 13(9 )לחוק: "עמדת המערערת – כי מקום בו מתקבל מידע אודות פעילות בלתי חוקית – ובמקרה שלפנינו – הימורים לא חוקיים – המתקיימת במקום אשר בו פועל זכיין מטעם מפעל הפיס ומטעם המועצה להסדר הימורים בספורט, המערערת מוסמכת להעביר מידע זה למפעל הפיס ולמועצה להסדר הימורים בספורט, ולבטח רשאית לעשות כן". עוד טענה המדינה להגנת אמת בפרסום לפי סעיף 14 לחוק ולהגנת תום הלב לפי סעיף 15 לחוק. המשיב ערער מצדו על גובה הפיצוי שהועמד על סך של 35,000 ₪.
כב' השופט י' אטדגי פסק כי אין חולק כי הדברים שנכתבו בשני המכתבים עונים להגדרת "לשון הרע" לפי סעיף 1 לחוק וכי שליחתם למפעל הפיס ולמועצה להסדר ההימורים בספורט עונה להגדרת "פרסום" לפי סעיף 2 לחוק. השאלה העיקרית בערעור המדינה היא, האם הפרסומים הללו הם פרסומים מותרים לפי סעיף 13(9 )לחוק ולכן הם אינם יכולים לשמש עילה לתביעה, או שהם אינם כך? אם התשובה לשאלה זו היא חיובית, אזי דין ערעור המדינה להתקבל ודין ערעור של רפאת להידחות, גם מבלי לדון בטענותיו ביחס לגובה הפיצוי. אם התשובה לשאלה זו היא שלילית, יהיה צורך להידרש לטענותיו של רפאת בערעור שהגיש.
עוד נקבע כי סעיף 13 לחוק מונה שורה של "פרסומים מותרים", וביניהם: פרסום שהמפרסם חייב לעשות על פי דין או על פי הוראה של רשות המוסמכת לכך כדין או שהוא רשאי לעשות על פי היתר של רשות כאמור. משטרת ישראל פועלת מכח פקודת המשטרה. סעיף 3 לפקודה קובע: "משטרת ישראל תעסוק במניעת, בתפיסת עבריינים ובתביעתם לדין, בשמירתם הבטוחה של אסירים, ובקיום הסדר הציבורי ובטחון הנפש והרכוש". מכאן עולה שתפקידה של המשטרה אינו מסתכם בטיפול בעבירות שכבר בוצעו, אלא גם במניעתן, כאשר, מתוך החומר המודיעיני שהצטבר אצלה, העבירות הללו ממשיכות להתבצע, או שהן עתידות להתבצע.
בהמשך לאמור נקבע כי עובר העבירה איננו זה המנהל את המשחקים האסורים בלבד, אלא גם "מחזיק" המקום שבו מתנהלים המשחקים האסורים, וכן מי ש"מרשה את השימוש" ב"חצרים" בהם מתנהלים אותם משחקים. על פי המידע שהיה בידי המשטרה, בכך שהוא מודע לקיומם סמוך לעסקו, באותה קורת גג, ללא כל מחיצה, וכאשר כל מי שנכנס למבנה לשם מילוי טפסי טוטו או לוטו עשוי בנקל לזהות את ההימורים הבלתי חוקיים המתנהלים בסמוך ולהשתתף בהם בעצמו.
זאת ועוד נקבע כי המשיב נדרש לקבלת זיכיונות ממפעל הפיס ומהמועצה להסדר הימורים בספורט לשם הפעלת עסק הלוטו והטוטו. אם אלה היו מקבלים, קודם למתן הזיכיונות, ידיעות ממשטרת ישראל המעידות על חשד לפעילות פלילית המתקיימת במקום, ודאי שהם היו מוסמכים שלא לתת את הזיכיון. מכאן גם שהמשטרה מוסמכת ואף חייבת, לפנות אליהם, כדי ליַידע אותם על חשדות לפעילות פלילית המתנהלת באותו מקום שבו מתנהלים עסקי הלוטו והטוטו, על מנת שישקלו את המשך הזיכיונות.
בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי בנסיבות שתוארו עומדת למדינה גם הגנת תום הלב, שכן עומדת למי ש"היחסים שבינו לבין האדם שאליו הופנה הפרסום הטילו עליו חובה חוקית, מוסרית או חברתית לעשות אותו פרסום". המשטרה, והפרקליטות בעקבותיה, היו חייבים חוקית, מוסרית וחברתית, להביא את המידע שבידיהם לידיעת מפעל הפיס והמועצה להסדר ההימורים בספורט, האמונים על הזיכיונות שניתנו לרפאת להפעלת עסקו, וכי פנייתם למפעל הפיס ולמועצה להסדר ההימורים בספורט, נעשתה בתום לב, במטרה למנוע את הפעילות העבריינית ולשמור על הסדר הציבורי.
כב' השופטת י' שבח חלקה על דעת חברה כב' השופט י' אטדגי ופסקה כי האמירות במכתבי משטרת ישראל והפרקליטות שאין מחלוקת שהן, כלשונו, "מכפישות ופוגעות בשמו הטוב של התובע ובוודאי במשלח ידו" חרגו מהחסינות לפי סעיף 13(9 )לחוק ואף לא הוכחה לגביהן הגנת האמת.
לסיכום, בדעת רוב השופטים אטדגי ויעקובוביץ, וכנגד דעתה החולקת של השופטת שבח – ערעור המדינה התקבל באופן שפסק דינו של בית משפט קמא התבטל. ערעורו של רפאת – נדחה, תוך חיובו בהוצאות המדינה בשני הערעורים.
בעל העסק יוצג ע"י עו"ד גיורא אלדן; המדינה יוצגה עו"ד ניר גנצ'רסקי וגיא ורדי
