בית המשפט לתביעות קטנות דחה תביעה של אורחים במלון לפיצוי בטענה שהיה על המלון ליידע אותם שנמצא במלון מאומת לקורונה. נקבע כי חזקה על משרד הבריאות שאם היה מוצא צורך להזהיר האורחים על כך ששהו במלון שבו היו מאומתים, שהיה נותן הוראה מתאימה בדבר מסירת המידע לאורחים. מכאן שאם לאורחים יש טרוניה על כך שהמידע לא נמסר להם, היה עליהם להפנותה נגד המדינה, ולא נגד המלון שפעל על פי הוראות המדינה.
זוהי תביעה של אורחים במלון לפיצוי בטענה שהיה על המלון ליידע אותם שנמצא במלון מאומת לקורונה. התובעים הגישו תביעה בה טענו כי היה על הנתבעת ליידע אותם בדבר התגלות נגיף הקורונה במלון ומכיוון שלא הודיעה להם, נגרמה להם מצוקה, לחץ ובהלה והם נאלצו להגיע בבהילות לעשות בדיקת קורונה ונאלצו להיכנס לבידוד עצמי. התובעים ביקשו לחייב הנתבעת (להלן גם: "ישרוטל" או "המלון") לשלם לה פיצוי בסך של 80,000 ₪.
התובעים טענו כי ישרוטל לא הודיעה להם על התגלות נגיף הקורונה במלון והם למדו על כך רק מכלי התקשורת, כאשר סיימו את הנופש והיו בדרכם חזרה לביתם. לטענתם, מכיוון שהינם מעל גיל 60 ובקבוצת סיכון, הם היו מצויים במצוקה, לחץ ובהלה ונאלצו להגיע בבהילות לעשות בדיקת קורונה, עוד לפני שהגיעו לביתם וכמו כן נאלצו להיכנס לבידוד עצמי עד לקבלת התשובה. עוד טענו כי הסתמכו על פרסומי הנתבעת לגבי היותה "אי ירוק" ולא היו מגיעים לנפוש במקום, אלמלא היו בטוחים כי יש הקפדה יתרה בנושא אבחון הנגיף, הן לגבי אורחי המלון והן לגבי עובדיו. עוד טענו שהתנהגותה הרשלנית ורודפת הבצע של הנתבעת פגעה באוטונומיה הבריאותית שלהם והעמידה אותם בסיכון בריאותי של ממש ואף חלילה במצב של סכנת מוות, לאור היותם בקבוצת גיל עם סיכון גבוה לתחלואה.
ישרוטל טענה כי שלא נשקפה לתובעים כל סכנה בריאותית. הם כלל לא נחשפו לעובדי המלון אשר נמצאו חיוביים לנגיף הקורונה. משכך אין כל בסיס לטענותיהם בדבר סיכון בריאותם. עוד טענה, שנציגי משרד הבריאות, האינסטנציה המוסמכת על פי דין להטלת חובות ו/או מגבלות בגין סיכון בריאותי, ובכלל זה סגירת בתי עסק בשל תחלואה בנגיף הקורונה, לא הנחו את נציגיה ולו ברמז, כי עליהם לפעול לסגירת המלון או לפנות את אורחי המלון וכיוצא בזה, במהלך תקופת האירוח. ישרוטל הוסיפה וטענה, שיש לדחות את הטענה בדבר פגיעה באוטונומיה. ולא ניתן לטעון כי לכאורה הוסתר מהתובעים מידע מהותי בדבר אותו סיכון. כל גורם אשר בא במגע עם חולה קורונה, מנוטר במהירות על ידי גורמים כגון משרד הבריאות ואף שב"כ, ומיודע על כך. לפיכך, אין ולא הייתה באפשרות הנתבעת להסתיר חשיפה לחולי קורונה מאורחי המלון.
כב' השופט ע' הדר פסק כי יש לאבחן לצורך חובת היידוע שחלה על המלון את מגפת הקורונה מנושאים אחרים. כבשגרה, חלה על מלון חובה לעדכן אורחיו בעניינים מהותיים שעלולים לפגוע בהנאתם משהותם במלון. אילו היה מדובר בעבודות שיפוץ בסמוך למלון למשל, מצופה היה שהמלון יידע אורחיו מראש, ככל שידע על אותן עבודות צפויות או קיימות. לכאורה, קל וחומר, שהמצאות מאומת לקורונה במלון מהווה עניין מהותי שעלול לפגוע בהנאת האורח משהותו במלון. אולם, כאמור לעיל, מגפת הקורונה הינה משבר לאומי שגרם לממשלת ישראל לנהל את ההתמודדות עמו באופן כמעט יום יומי, לרבות ע"י חקיקה והתקנת תקנות חרום ותקנות רגילות ולצדן נקבעו הוראות רבות נוספות ע"י בעלי תפקידים בנושאים שונים.
בהמשך לאמור נקבע כי ישרוטל הפנתה למגוון הוראות חקיקה הנוגעות להתמודדות המדינה והמשק עם מגפת הקורונה וביניהן חקיקה מפורטת עד לפרטי פרטים שהסדירה "מתווה האיים הירוקים" בו פעל המלון בתקופה הנוגעת לעניין. כמו כן, הפנתה להוראה שאוסרת מתן מידע לגבי איכוני השב"כ של מאומתים באותה תקופה. אין במתווה המפורט של ה"איים הירוקים" הטלת חובה על מלונות ליידע את האורחים בדבר המצאות מאומתים ולא לחינם. המשימה ליידע בדבר מציאת מאומתים נמצאת בידי משרד הבריאות, או בידי מי שמשרד הבריאות הטיל עליו לדווח על מציאת מאומתים. זאת, כדי למנוע פגיעה בערכים אחרים, כגון השמירה על הפרטיות ומניעת הפצת מידע לא מבוסס ע"י מי שלא הוסמך לכך באופן שעלול לזרוע בהלה. ביהמ"ש מוצא שהחקיקה איזנה בין רצונה של הממשלה להגן באופן מיטבי על בריאות הציבור ובין הצורך להמשיך את פעילות המשק ובכללו ענף המלונאות, הן לטובת העוסקים בו והן לטובת אותו חלק מהציבור שביקש להתארח במלון, על אף התמשכות המגפה.
זאת ועוד נקבע כי ישרוטל פעלה נכון כאשר לא הפיצה את המידע ללא קבלת אישור לכך ממשרד הבריאות. התובעים לא הפריכו, ואף לא סתרו, עמדת ישרוטל כי פעלה בהתאם להנחיות משרד הבריאות. התובעים לא העידו מי מטעם משרד הבריאות כדי לבסס טענה שהמלון פעל בניגוד להנחיות משרד הבריאות כאשר לא הפיץ המידע בדבר מציאת המאומת. ככל שיש לתובעים טענה נגד משרד הבריאות בעניין זה, היה עליהם להפנותה נגד משרד הבריאו ולא נגד המלון, שפעל בהתאם להנחיות משרד הבריאות.
יתר על כן נקבע כי חזקה על משרד הבריאות שאם היה מוצא צורך להזהיר האורחים על כך ששהו במלון שבו היו מאומתים, שהיה נותן הוראה מתאימה בדבר מסירת המידע לתובעים. מכאן שאם לתובעים יש טרוניה על כך שהמידע לא נמסר להם, היה עליהם להפנותה נגד המדינה, ולא נגד המלון שפעל על פי הוראות המדינה. לכן, ביהמ"ש דוחה הטענה שחלה חובה על המלון ליידע התובעים שנמצא במלון מאומת.
בית המשפט לתביעות קטנות הוסיף ודחה את טענת התובעים בנוגע לפגיעה באוטונומיה. נקבע כי אילולי המדינה לקחה על עצמה ניהול ההתמודדות עם הקורונה, יתכן וניתן היה להביא בחשבון שהיה על המלון, ליידע את התובעים בדבר סיכון אפשרי לבריאותם, כדי שהם יקבלו ההחלטה אם לקחת הסיכון, אם לאו. אולם, לנוכח הנסיבות המיוחדות של אופן ניהול ההתמודדות עם הקורונה, הסמכות והחובה עברו לכתפיה של המדינה. לכן, אם יש מקום ללבן הטענה בדבר פגיעה באוטונומיה, אזי היא ביחס למדינה, ולא ביחס לנתבעת, או גורם אחר, שמילא אחר הוראות נציגי המדינה.
לסיכום, התביעה נדחתה.
