בית המשפט לענייני משפחה קיבל בקשת אב לחסן את ילדיו נגד נגיף הקורונה חרף התנגדות אימם. נקבע כי כפועל יוצא ובשים לב לניסיון המצטבר בחיסון ילדים כנגד קורונה בעולם בכלל ובישראל בפרט (כמעט ללא דיווחים אודות תופעות לוואי או נזקים), נראה כי ברירת המחדל בסכסוכים הוריים בסוגיית החיסון צריכה להיות לעבר העדפת החיסון בפרט מקום שהילדים מעוניינים בכך (והם בוגרים מספיק לשקול הדברים ולהבינם על חסרונותיהם ויתרונותיה).
המבקש הגיש בקשת יישוב סכסוך ובצדה בקשה לסעד דחוף בעניין טיפול רפואי לקטינים בדמות חיסון כנגד מגפת הקורונה. המדובר בבני זוג לשעבר שלהם 4 ילדים משותפים, מהם 2 בנות בגירות ו-2 קטינים. בשנה האחרונה קיימות מספר מחלוקות בין הצדדים והם קיימו הליכי גישור והידברות מאז אוגוסט 2021 ועל הפרק כעת מחלוקת בעניין חיסון הילדים הקטינים כנגד מגפת הקורונה.
המבקש טען כי יש לחסן הילדים על פי מדיניות הממשלה בהקשר זה וכדי שהילדים לא ידביקו אחרים ו/או יידבקו פחות בעצמם וגם יוכלו להימנע מביצוע בדיקות קורונה מרובות. בהקשר זה ציין חשיבות השתתפות הילדים בפעילויות לימודיות וחברתיות שונות והחשש מפני הידבקות ו/או בידודים שעלולה לפגוע בשגרת יומם.
האם טענה מצדה כי יש להפסיק השסע החברתי וההסתה הממוסדת כנגד בלתי מחוסנים. היא מוסיפה כי כעת בעיצומו של הגל החמישי של המגפה הוכח כי למעשה החיסון לא מונע הדבקה בנגיף ולכן מתקהה עוקץ הטיעון של אבי ילדיה. עוד לדבריה, אף אם הילדים יבחרו להתחסן הרי הדבר נובע ממקום של רצון לסיים הסכסוך בין ההורים סביב סוגיה זו. המשיבה מוסיפה כי ממילא מדובר בחיסון שיעילותו לא ברורה, כי ייתכן ובעוד מספר חודשים יידרשו הילדים לחיסון נוסף ומביאה עמדת אנשי רפואה שצוטטו בתקשורת ולפיהם לא ידוע על מקרים של מאושפזים ילדים הסובלים מקורונה במחלקות הטיפול הנמרץ.
כב' השופט א' זגורי פסק כי החלטה זו המכרסמת הלכה למעשה באוטונומיה ההורית והמשפחתית של המשפחה שלפניי, היא לכשעצמה ביטוי מובהק של כשלון ההורים לנהוג כאפוטרופוסים מסורים לילדיהם. הורים מסורים לא חושבים רק על בריאותם הפיסית של ילדיהם, עליהם לשקול כל העת כיצד כל צעד וכל מחלוקת ביניהם משפיעה על בריאותם הנפשית של ילדיהם המשותפים. הורים יכולים להיות חלוקים אידיאולוגית ובריאותית בעניין דרכי טיפול בילדיהם, אך בסופו של יום אם חפצי טובת הילדים הם – חובה עליהם להגיע להבנות והסכמות ביניהם גם אם הדבר אומר שעמדת אחד מהם לא מתקבלת. ההורים, שהם המודל לחיקוי האולטימטיבי עבור ילדיהם, מלמדים את ילדיהם באמצעות ניהול הסכסוך ומעבירים להם מסר ברור והוא שהם אינם מסוגלים לדאוג להם יחד כהורים (גם אם פרודים) והם גם אינם יודעים להביא מחלוקות ביניהם לסיום בפשרה ובהסכמה מתוך ראיית טובתם. דרך פתרון הסכסוך הנובע מהתנהלות ההורים כפי שהילדים לומדים (ולמרבה הצער מחקים) הינה דרך של הכרעה בינארית. דרך של ניצחון הורה אחד ותבוסתו של ההורה האחר. דרך שבה ההורים כושלים מלפעול יחד באוטונומיה ההורית המסורה להם ומקבלים החלטה לטובת ילדיהם, אלא צד שלישי – בית המשפט הוא זה שנדרש לעשות כן. זהו מסר שעלול להיות מסוכן עבור ילדים ומתבגרים שצופים כיצד הוריהם פותרים בעיותיהם וסכסוכיהם.
עוד נקבע כי עולה מדיווח האפוט' לדין כי שני ההורים אינם רואים הלכה למעשה את ההשלכות השליליות של המאבק הציני ביניהם בעניין חיסוני הקורונה והנזקים לילדים רק הולכים ומתעצמים. עוד עלה מהדיווח כי הבנות הבגירות (אחיותיהם של הקטינים) סבורות שצריכה להינתן החלטה שהקטינים יכולים להתחסן ככל שיחפצו בכך וכל אחת מהם תוכל להתלוות לאחיה/אחותה כדי לחסנו ככל שירצה בכך. ניכר מדיווחי האפוט' לדין כי עמדת הקטינים ואחיותיהם כלפי החיסון כנגד קורונה היא בחיוב.
זאת ועוד נפסק כי אמנם כן, לכאורה יש מאפיינים "בגל החמישי" הנוכחי שדווקא מחלישים חלק מהנימוקים המצדיקים חיסון קורונה: ראשית, גם מחוסנים בכל סוגי החיסונים כנגד קורונה נדבקים במגפה, כלומר החיסון לא מונע הידבקות (בשונה מוריאנטים קודמים), ולא ברור לגמרי נכון להיום האם יש היתכנות שההידבקות שכיחה פחות בקרב מחוסנים. שנית ובעקבות כך ובשל הנזקים הרבים הנגרמים מבחינה נפשית לילדים ובעקיפין למשק הישראלי הכריזה הממשלה על קיצור תקופת הבידוד למי שאומת כחולה לחמישה ימים וכן שינתה מדיניות הבידודים בקרב ילדים/תלמידים תוך שהורתה על מעבר למסגרת בדיקות מדי ימי א', ד' בשבוע לכל קבוצות האוכלוסייה (מחוסנים ולא מחוסנים). מכאן שבכל הנוגע לשיקול הבידוד, שיקול זה נחלש משקלו. אך מנגד חשוב לזכור כי האומיקרון הוא רק סוג אחד של נגיף הקורונה. וריאנט 'הדלתא' טרם נכחד ואין לדעת כמה סוגי ותת סוגי נגיפים אחרים נמצאים להם בחלל האוויר וכמה חדשים יגיעו בעתיד. לכן גם אם נראה שוריאנט האומיקרון מזיק פחות לעומת חברו הדלתא, גם זה קיים וגם זה קיים. החיסון מעניק הגנה כנגד הוריאנטים המזיקים וככזה הוא חשוב ומגן (גם אם חרף החיסון עדיין יש סיכוי להידבקות ומידבקות).
כב' השופט א' זגורי הוסיף ופסק כי בבג"צ 4341/21 ד"ר פינקי פיינשטיין ואח' נ' משרד הבריאות נדחתה על הסף עתירה כנגד מתן חיסון פייזר לילדים תוך שנקבע שאין להתערב בשיקול הדעת הרפואי-מקצועי וכאשר מול הפרסומים עליהם נשענו העותרים ניצבו מאמרים מדעיים ומידע אמין אחר שדיברו בקול צלול בזכות החיסון ועל כן נקבע כי מנכ"ל משרד הבריאות רשאי היה להסתמך בהחלטתו על מאמרים ומידע כאמור. על יסוד דברים אלה ולאור נקודת הזמן בה אנו נמצאים שבה כבר חוסנו מיליוני אזרחים ומאות אלפי ילדים והצטבר ניסיון ומידע רב ועצום אודות החיסון ועל כן בנקודת זמן זו יש להתייחס לחיסון כנגד קורונה כחיסון הדומה לחיסונים הניתנים בשגרה לקטינים מזה שנים רבות, בשים לב להמלצות משרד הבריאות שחזקה כי נבחנו על ידי גורמים מקצועיים. הנה כי כן יש לראות בהמלצת משרד הבריאות לחיסון ילדים כנגד נגיף הקורונה את אותה "חוות דעת" שנדרשת בסעיף 68(ב) לחוק הכשרות המשפטית לעיל נוכח המעמד שהוקנה בפסיקה להמלצות משרד הבריאות כמתווה מדיניות חיסונים. כפועל יוצא ובשים לב לניסיון המצטבר בחיסון ילדים כנגד קורונה בעולם בכלל ובישראל בפרט (כמעט ללא דיווחים אודות תופעות לוואי או נזקים), נראה כי ברירת המחדל בסכסוכים הוריים בסוגיית החיסון צריכה להיות לעבר העדפת החיסון בפרט מקום שהילדים מעוניינים בכך (והם בוגרים מספיק לשקול הדברים ולהבינם על חסרונותיהם ויתרונותיה).
לסיכום, הבקשה התקבלה. נקבע כי בשים לב לעמדת האפוט' לדין ומשכל המאמצים להביא ההורים להסכמות כשלו, יש לקבל את הבקשה ולהורות כי הקטינים יתחסנו (ככל שירצו ויסכימו) כנגד חיסון הקורונה. הבת *** השוהה ב*** תתחסן בלווית אחותה הבגירה א*** ואילו הבן *** יתחסן בלווית אחותו הבגירה ***.
